דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים ובו ד' סעיפים:
כל היום כשעושה צרכיו בין קטנים בין גדולים מברך אשר יצר ולא על נטילת ידים אף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד: הגה היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהן א"ה אינו מברך על נטילת ידים: (סמ"ג סי' כ"ז מ"ט):

Every day when "visiting the facilities," whether urination or defecation, bless "Who has formed" and not "concerning the washing of the hands," even if one wants to learn or pray immediately. Gloss: If one has dirty hands because he soiled them, even in such a case, one should not recite the blessing"concerning the washing of the hands" (Sefer Mitzvot Ha-Gadol chpt. 27 positive commandment)

הטיל מים ולא שפשף אע"פ שצריך לברך אשר יצר אין צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות או משום הכון:

One who passes urine and does not soil his hands , even though the recital of Asher Yatzar is necessary, the hand-washing itself is only needed for cleanliness/hygiene and/or because of the notion of "Hikkon" (Amos 4:12) (i.e., preparation for the proper davening mindset).

הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים ואח"כ נמלך והטיל מים פעם אחרת צריך לברך ב"פ אשר יצר:

One who passes urine and then forgets about it and then remembers it, when he passes urine anew - he needs to recite "Asher Yatzar" twice.

אין שיעור להשתין מים כי אפילו לטפה אחת חייב לברך שאם יסתם הנקב מלהוציא הטפה ההיא היה קשה לו וחייב להודות:

There is no specific amount of urinating required, because even if one urinates a single drop one must bless ["who created man/Asher Yatzar"], because one's opening may have been blocked from urinating that drop and so it may have been difficult for him, and so he is required to give thanks.