Siman 568תקס״ח
1 א

דיני נדרי תענית ובו י"ב סעיפים:
נדר להתענות יום זה ושכח ואכל משלים תעניתו והוא הדין אם היה תענית חלום או שהיה תענית צבור או שהיה יום ידוע לו להתענות כיום שמת בו אביו או רבו אבל אם נדר להתענות יום א' או שני ימים וכשהתחיל להתענות שכח ואכל כזית איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר (ויש מחמירין דאפי' בנדר להתענות יום זה דחייב להשלים מ"מ מחמירין להתענות יום אחר) (ת"ה סימן קנ"ו):

If one takes a vow to fast on a certain day, and he then forgets and eats, he should still complete the fast. This applies to dream fasts, public fasts, or days that he knows to fast on like the day that his father or rabbi died. But if he vows to fast one or two days, and he forgets and eats a kezayit, he has "lost" his fast, and he must fast another day. (Rem"a: There are those who are stringent, saying that when he vowed to fast on a specific day, he is obligated to finish the fast but still must be stringent and fast another day (Trumat Hadeshen chapter 156)).

2 ב

הנודר לצום עשרה ימים באיזה יום שירצה והיה מתענה ביום אחד מהם והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול (או שמצטער) (טור) הרי זה לוה ופורע יום אחר שהרי לא קבע הימים בתחלת הנדר אבל אם לא קבל עליו קודם לכן להתענות יום אחד אלא במנחה קבל עליו להתענות למחר מקרי תענית זה ואינו יכול ללותו: הגה וכל שכן יום זה ממש כגון שאמר בתחלת נדרו אתענה יום פלוני או אתענה שני וחמישי כל השנה או כדומה לזה (ת"ה סי' רע"ה וכל בו) וכן אם היה תענית חלום אינו יכול ללותו: הגה וכ"ש שאינו יכול ללות לפרוע תענית צבור (ת"ה סי' קנ"ו וכל בו ורבי' ירוחם) מיהו תענית שני וחמישי ושני שנוהגים להתענות אחר פסח וסוכות או אפי' בעשרת ימי תשובה ואירע ברית מילה מצוה לאכול וא"צ התרה כי לא נהגו להתענות בכהאי גונא ודוקא כשאוכלים שם אבל אם שולחים לו לביתו אין לו לאכול ואם קיבל עליו התענית במנחה צריך להתענות (הגהת מיימוני פ"א) יש אומרים שאם מצטער הרבה בתעניתו יכול לפדותו בממון והוא הדין באונס אחר (הרא"ש בשם הראב"ד ור' ירוחם נ"ה ח"א) ונראה דוקא בקיבל עליו תענית בעלמא אבל אם קבלו דרך נדר צריך לקיים נדרו:

If one vows to fast for ten days, starting whenever he wants, and he was fasting on one of the days and needed to break the fast for a mitzvah or to honor a great man (Rem"a: or if he is in pain -Tur) he can "borrow and repay" his fast some other day, because the specific days were not set at the time of the vow. However, if he did not accept upon himself to fast some day and instead, in the afternoon prayer, he accepted a fast tomorrow, we think of this as "that fast," and he cannot borrow. Rem"a: This applies even more when he references an explicit day, i.e. if he says at the time of the vow, "I will fast on day x" or "I will fast on Monday and Thursday all year" or similar things (Trumat Hadeshen chapter 275 and Kol Bo). [End of Rem"a] He similarly cannot borrow if it is a fast for a dream. Rem"a: This applies even more to public fasts (Trumat Hadeshen chapter 156 and Kol Bo and Rabbeinu Yerucham). However, for the Monday-Thursday-Monday fasts that are done after Passover and Sukkot or even for the ten days of repentance, if a circumcision occurs, it is a mitzvah to eat and he need not dissolve the vow, as it is not the custom to fast in these circumstances. This only applies if the meal is there; however, if they send food to his home [following the festivity], he cannot eat. And [in such circumstances], if he accepted the fast in [yesterday's] afternoon prayer, he must fast. (Hagahot Maimoni chapter 1). There are those who say that if he is in great pain, he can redeem himself through payment, which is the rule for other cases of duress (the Ros"h in the name of the Raava"d and Rabbeinu Yerucham 55:1). This only applies when he accepted a fast; however, if he fasted it by way of a vow, he must fulfill his vow.

3 ג

מי שנדר להתענות כך תעניות יכול לדחותם עד ימות החורף (ויכול ללות יום ארוך ולשלם יום קצר דכל א' מקרי יום) (פסקי מהרא"י סי' ס' והגהות מרדכי):

One who vows to fast a certain number of fasts can push them off until the winter (Rem"a: and can borrow a long day and pay back with a short day, because each one is considered a day (Piskei Mahara"i siman 60 and Hagahot Mordechai)).

4 ד

יש מי שאומר ששני ימים ושני לילות רצופים יש להשוותם לארבעים תעניות שאינם רצופים: הגה ויש אומרים דבאדם חלש סגי לו בב' ימים רצופים אבל אדם בריא ג' ימים (הגהות מנהגים בשם מהר"י ברי"ן) ונ"ל דכל זה לא מיירי אלא במי שנתחייב לצום מ' ימים שאינן רצופים מכח תשוב' כדי להצטער ואז משוינן האי צער להאי צער ועל כיוצא בזה נאמרו דינים אלו בדברי האחרונים ז"ל אבל מי שנדר לצום מ' יום צריך לקיים מה שנדר דלא גרע מיום זה דאינו לוה ופורע ואפי' למ"ד אפי' יום זה לוה ופורע הכא מודה דצריך לקיים נדרו כ"ש מ' יום שלפני י"כ שמתענים לזכר עליית משה בהר שמי שקבל עליו שאין להם תשלומין בשני או שלשה ימים רצופים:

There is one who says that fasting for two days and two nights consecutively is equal to four non-consecutive fasts. Rem"a: There are those who say that for a weak person, two consecutive consecutive days if sufficient, but for a healthy person, three is necessary (Mahar"i Brynn's notes on customs). It seems to me that all of this applies only to somebody who must fast for forty non-consecutive days for repentance in order to cause himself pain. In those cases, we equate this pain to that pain, and that is why the later authorities discuss this. However, somebody who vows to fast forty days must fulfill his vow, because it isn't any weaker than saying "this day," where he cannot borrow and repay. Even those who hold that when he says "this day," he can borrow and repay, would concede here that he must fulfill his vow. This applies even more to the forty days before Yom Kippur when people fast in remembrance of Moses's ascent of the Mountain [Sinai]. One who has accepted these cannot repay them with two or three consecutive days.

5 ה

המתענה תענית חלום ביו"ט או בחולו של מועד או בראש חודש או בחנוכה ופורים או בערב יום הכפורים צריך למיתב תעניתא לתעניתיה כדין המתענ' תעני' חלום בשבת (וע"ל סי' רפ"ח סעיף ד'):

One who fasts for a dream on a festival, Hol Hamoed, Rosh Hodesh, Hanukah, Purim, the day before Yom Kippur must fast [to repent] for his fast, just like one who fasts for a dream on Shabbat (and see above 288:4).

6 ו

אין תעני' צבור בבבל ליאסר במלאכ' ולהפסיק מבעוד יום אלא תשעה באב בלבד הילכך יחיד שקיבל עליו תענית לא חיישינן שמא תעני' צבור קיבל עליו ומותר בכולן ומכל מקום לכתחילה טוב לו' בשעת קבלת התענית הריני בתעני' יחיד לפניך מחר:

Public fasts in Babylonia are not observed in such a way as to prohibit work or to stop eating when it is still light. Only the Ninth of Av is observed this way. Therefore, if an individual accepts upon himself a fast, we do not worry that it is a public fast and he is permitted to do all of this. That said, it is best for him, at the time of the acceptance of the fast, to say "I will be in an individual fast before You tomorrow."

7 ז

כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר והשנה מעובר' יתענה באדר ב': הגה ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ) אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סי' רצ"ה) וכן המנהג להתענות בראשון מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין):

If the day that his father or mother died falls in Adar and the year is a leap year, he should fast in the second Adar. Rem"a: There are those who say that he should fast in the first [Adar] (Mahari"l and Mahar"i Mintz) unless [the parent] died in a leap year in the second Adar, in which case the practice is to fast in the second Adar (Trumat Hadeshen siman 295). It is the practice to fast in the first [Adar]. However, there are those who are stringent and fast in both (the rulings of Mahar"i in the name of Mahar"i Molin).

8 ח

אין צריך להתענות אלא ביום מיתת אביו ולא ביום קבורה:

It is only necessary to fast on the day that one's father died and not on the day of burial.

9 ט

אם אירע יום מיתת אביו בשבת או בראש חודש ידחה למחר: הגה ואין נוהגין כן אלא אין מתענין כלל וכן בשאר ימים שאין בהם תחנון:

If the day of the death of one's father occurs on Shabbat or Rosh Hodesh, [the fast] should be pushed to the following day. Rem"a: The practice is not this way. Rather, we do not fast at all. This is also true of other days that we do not say Tahanun on.

10 י

הנודר לילך על קברי צדיקים שבמקום פלוני ונתעכב ימים רבים ואחר כך אירע שהשכירוהו ללכת שם די בהליכה זו:

If one vowed to visit the graves of righteous people in some location, and he was delayed for a long time and later it happened that he was hired to go there, that trip counts.

11 יא

הנודר לצום סכום ימים רצופים ואירע בהם תעני' חובה עולין לו:

If one vowed to fast for a set number of consecutive days and an obligatory fast occurred within that set of days, it counts.

12 יב

כל השרוי בתעני' בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהי' מתענ' עם הציבור על צרתם הרי זה לא ינהג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהי' שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כענין שנא' מה יתאונן אדם חי:

One who is fasting, whether for his troubles or his dreams or whether he is fasting with the community for their troubles, he should not experience pleasure, nor should he act lightheartedly, nor should he be happy or in good moods. Rather, he should worry and mourn, following what is written "Of what should a living man complain?" ([Lamentations 3:39]).