Siman 93 צ״ג
1 א

דין מזונות האלמנה ובו לב סעיפים:
הכתובה הרי היא כחוב שיש לו זמן ואינה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל או אם גירשה: הגה וה"ה מה שקיבל בנדוניא וע"ל סי' ס"ו סעיף י"א כתב לה מתנות הם נגבות מחיים מיהו אם דרך המקום לכתוב כן לכבוד בעלמא ושלא לגבותן מחיים הולכין אחר המנהג (במישרים בשם גאון ודלא כרשב"א) ולא יוכל האב להתנות על בתו בשום דבר לאחר שנשאת אבל אם הוא משיאה יכול להתנות על מתנותיה לשנות מן המנהג קודם שנשאת כפי רצונו (ועיין בח"ה סי' צ"ז סעיף כ"ד):

The Ketuba is like a debt that is time bound, and it can only be collected after the death of the husband, or after divorce. Rem"a: The same is true about the dowry (Shulchan Arukh, Even HaEzer 61:11) If he included gifts, they are collected while he is alive. Still, if the local practice is to inlcude gists as a honorific gesture, and to not collect them while he is alive, we follow the local practice (following the view of the Gaon, against the Rashb"a). The father cannot stipulate anything about his daughter after she is married, but if he is marrying her off he can put conditions on her gifts to change from the convention, if he so desires. See (Shulchan Arukh, Chosen Mishpat 97:24)

2 ב

האשה שהיו לה ספק גירושין ומת בעלה אינה ניזונית מנכסיו שאין מוציאין מיד היורש מספק אבל בחיי בעלה יש לה מזונות עד שתתגרש גרושין גמורים:

A woman who had a divorce of a dubious nature, whose husband died, is not sustained from his property, as we do not extract from the inheritor out of uncertainty. But while her husband is living, she is provided with sustenance until he divorces her conclusively.

3 ג

אלמנה ניזונית מנכסי יורשין כ"ז אלמנותה אפי' אם לא נכתב בכתובה ואפי' אם צוה בשעת מיתה אל תיזון אלמנותי מנכסי אין שומעין לו ואין היורשים יכולין לפרוע לה כתובתה ולסלקה מהמזונות אלא היא ניזונית על כרחם כל זמן שלא תתבע כתובתה אא"כ התנו כן בפירוש שלא תזון אלמנתו מנכסיו או שהיה מנהג המקום כן (ויכולין ב"ד לתקן במקומן שהיתומים יסלקו אותה כשירצו (ב"י וריב"ש סי' ק"ז):

A widow is provided food from the property of the inheritors the entire time of her widowhood, even if it wasn't written in her marriage contract, and even if he commanded at the time of death, "Don't provide food from my property for my widow," we don't listen to him. And the inheritors are able to pay off to her the marriage contract and remove her from the food, but she is provided food against their will as long as she doesn't claim her marriage contract, unless they explicitly stipulated that his widow will not be provided food from his property, or the custom in the place is such. Rama: And the [Jewish] Court is able to decree in their place that the orphans can remove her when they want (Beit Yosef and Riva"sh Siman 107).

4 ד

המניח אלמנה ובת ממנה או מאשה אחרת ואין בנכסים כדי שיזונו שתיהן האלמנה נזונית והבת תשאל על הפתחים וי"א דבין שהנכסים מרובין בין שהם מועטים אם יש אלמנה ובן או אלמנה ובת תיזון היא עם הבן או עם הבת עד שיאכלו הנכסים ואפילו אם תנשא הבת ומכנסת הנכסים לבעל היא תיזון מהם אפילו אחר מיתת הבת אבל אם יש אלמנה ובן ובת והנכסים מועטים שאין בהם כדי שיזונו הבת והבן עד שתבגור הבת אז ידחו הבן והבת ותיזון האלמנה לבדה עד שתגבה כתובתה: הגה ובמקום שהאלמנה דוחה הבנות מוציאין לאלמנה מזון עד זמן שאומדין ב"ד שראויה לחיות אם זקנה ואם ילדה ונותנין ביד שליש והוא מפרנסה אחד לשלשים יום (ב"י בשם המ"מ שכ"כ בשם הרמב"ן):

When someone leave behinds a widow and a daughter, whether the daughter is hers or from a previous wife, and there isn't enough in the estate to provide for them both, the widow is supported and the daughter must beg. But some say that whether the estate is large or small, if there's a widow and a child, whether a son or a daughter, she is supported with the child, son or daughter, until the money runs out; and even if the daughter gets married and shares the estate with her husband, she [the widow] is still supported from them even after the death of the daughter. But if there is a widow and a son and a daughter, and the estate is small enough that they can't be supported until the daughter reaches majority age, then the son and daughter are sent away (?) and the widow alone is supported until she collects the worth of her Ketubah. Gloss: And in the case where the widow comes before the daughters, the widow is brought food until the point at ______

5 ה

אלמנה שתבעה כתובתה בב"ד אין לה עוד מזונות ואפי' לא פרעוה (אבל תבעה שלא בב"ד לא הפסידה) (טור) וי"א שאפי' תבעה בבית דין לא הפסידה אלא אם כן תבעה מעצמה אבל אם תבעה מדוחק שלא נתנו לה מזונות או שרמוה ואמרו לה פלוני חפץ לישא אותך ומחמת זה תבעה כתובתך או כיוצא בזה לא הפסידה מזונותיה: הגה הנשבעת על כתובתה לפני ב"ד לא הפסידה מזונות דשבועתה לא הוי כתביעה (הגהות אלפסי סוף פרק נערה):

A widow who sues [the estate] for her Ketubah is no longer entitled to support from the estate, even if she was not paid. However, if she merely demanded it outside of Bet Din she does not lose [her right to support.] (Tur) Others say that she does not lose it even if she sues in Bet Din unless she sued by choice, but if she sued under pressure because they [the heirs] were not supporting her or because they tricked her [by saying] so-and-so wants to marry you and therefore she sued for the Ketubah (so that she could support herself or have a dowry for her remarriage) or or for similar reasons, she does not lose her right to support. Rema: A woman who swears before the court as to her ketubah does not lose her right to support because swearing [as to the value] does not constitute a claim or suit.

6 ו

שכיב מרע שציוה שתהא אלמנתו ניזונת מנכסיו כל ימי מיגר אלמנותה יתר על כתובתה יש מי שאומר שאין אלמנתו מפסדת מזונותיה בתביעת כתובתה בבית דין ולא בשאר דרכים המפסידין מזונותיה וגם אין מעשה ידיה ליתומים:

A bedridden person who orders that his widow be supported from his property all the days of her widowhood, beyond the amount in her ketubah, at least one source says, that his widow cannot lose her support through the execution of the ketubah in court, nor by other ways one loses support, and the fruit of her labor does not go to the orphans.

7 ז

תבעוה לינשא אפילו נתפייסה לא הפסידה מזונותיה וכן אם כחלה או פרכסה או זנתה לא הפסידה מזונותיה אבל אם נתארסה הפסידה מזונותיה וי"א דמיד שעשתה שידוך הפסידה מזונותיה (ב"י):

....

8 ח

מכרה כתובתה כולה או משכנה או עשתה אפותיקי לאחר בין שעשתה דברים אלו בפני ב"ד מומחין בין בפני ג' נאמנים בין שעשתה בחיי בעלה בין שעשתה לאחר מיתת בעלה אין לה מזונות מהיורשים:

If she sold her ketubah payment right entirely, or was pauperized, or became a ward of someone else, whether she did these things before an expert court of before three dependable [witnesses], whether she did them during her husband's lifetime or she did them after her husband's death, she is not entitled to to board payments from his heirs.

9 ט

מחלה כתובתה לבעלה הפסידה מזונותיה שאחר מותו אבל בחייו יש לה מזונות ויש מי שאומר שאף בחייו הפסידה מזונות (וכן אם מחלה ליתומים אבדה מזונותיה) (הר"ן פרק נערה בשי"א וכ"כ הב"י):

She forgives her ketubah to her husband, she loses her [right to] food [he must feed her] after he dies, but while he is alive, she has food. There are those who say that even when he is alive, she loses her right to food. If so, if she forgives to the orphans, she loses [the right] to food (Ron chapter 4, like it says in the Beis Yoseif).

10 י

בד"א כשמכרה או משכנה או מחלה כל הכתובה עיקר ותוספת אבל אם שיירה מקצת נזונת אפי' לא שיירה אלא התוספות או מקצתו ומיהו אם ירצו היורשים יפרעו לה מה ששיירה ויפטרו ממזונותיה וכל המוכרת או מוחלת סתם מכרה ומחלה התוספת עם העיקר:

What are the circumstances? When she sold, or collateralized or forgave the entire ketuba, both the basic amount and any additional amount. But if she retained a portion [for herself], she still receives sustenance support, even is she retained only the additional amount or a portion thereof. However, the heirs may pay off the amount that she retained, and will thereby be absolved of paying her sustenance. Any woman who sells or forgives her ketuba per se [without mentioning specific details] is considered to have sold or forgiven the additional amount along with the basic ketuba.

11 יא

תבעה נדונייתא ונפרעה ממנה לא הפסידה מזונות כיון ששיירה עיקר או תוספת או מקצת:

If she claimed [return of] her dowry and was reimbursed, she does not thereby lose sustenance support, because she still retains the basic ketuba, additional amounts listed in the ketuba, or a portion thereof.

12 יב

תבעה עיקר ותוספת בלבד אפי' נדונייתא ק' מנה הפסידה מזונות: הגה וכן אם תבעה כתובתה סתם אבדה מזונותיה ולא אמרי' דלא תבעה התוספת (טור):

If she claimed only the basic and additional amounts listed in the ketuba, even if her dowry was 100 maneh (1 maneh = 100 dinar = 25 mishnaic sela; and the heirs still need to repay the dowry), she loses sustenance support. Rama: Similarly if she claimed her ketuba per se (without additional qualifications), she loses her support, and we do not say that she did not claim the additional amounts (Tur).

13 יג

יש מי שכתב שאם אין בפירות נכסי המת כדי מזונותיה אין לה מזונות אלא עד כדי כתיבתה וחלקו עליו דלעולם היא נזונת והולכת עד שלא ישאר בנכסים אלא כדי כתובתה ואז נוטלתן בכתובתה:

There is one authority who writes that if the income from the deceased's estate are insufficient for her [the widow's] sustenance, her rights to sustenance support are limited to the amount of her ketuba. But they disagree with him, for she always receives sustenance until the estate has dwindled to the value of her ketuba, and she then receives this [remainder of the estate] as [payment of] her ketuba.

14 יד

אלמנה עניה ששהתה שתי שנים ולא תבעה מזונות או עשירה ששהתה ג' שנים ולא תבעה ויתרה ואין לה מזונות משנים שעברו ואם שהתה פחות מזה אפי' יום אחד לא ויתרה ואם היה בידה משכון בתוך אותן שנים או שלותה לא ויתרה:

A poor widow who stayed two years and did not demand alimony, or a rich [widow] who stayed for three years and did not demand [alimony], relinquished and has no alimony from previous years. And if she stayed less than this, even one day, she did not relinquish. And if she had in her hand a pawn during those years, or if she borrowed, she did not relinquish.

15 טו

אלמנה שתבעה מזונות מהיורשים והם אמרו שנתנו לה והיא אומרת שלא נטלה כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראיה או תשבע שבועת היסת ותטול משנשאת עליה להביא ראיה או ישבע היורש שבועת היסת שנתנם לה:

A widow who claimed [past] sustenance support from the heirs; they say that they gave her the support, and she says that she did not take the support, as long as she has not remarried, the onus is upon the heirs (lit. orphans) to bring proof [that they paid], or she may take a "heset"oath (a lesser severity, Rabbinic-level oath) and take the support. Once she has remarried, the onus is upon her to bring proof, or the heir may swear a "heset" oath that he paid her.

16 טז

מי שיחד קרקע לאשתו בשעת מיתה שתהי' נזונית ממנו אם אמר יהא קרקע פלוני למזונותיך הרי ריבה לה מזונות ואם היה שכרו פחות ממזונות הראוים לה נוטלת השאר משאר נכסים ואם היה שכרו יותר מהראוי לה נוטלת הכל אבל אם אמר לה יהא קרקע פלוני במזונות ושתקה אין לה אלא פירות אותו קרקע בלבד:

One who designated land for his wife when he was dying, with the purpose that she would be provided for from it. If he said: Such and such piece of land will be your sustenance, behold he has increased her sustenance. And if it earns less than the sustenance due to her, she gets the rest from other funds, and if it earns more than what she deserves, she takes it all. But if he said to her: Such and such piece of land will be for sustenance, and she was silent, she gets only the produce from that land.

17 יז

אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי רצתה נזונת רצתה נוטלת כתובה אבל אם אמרה גרשני בעלי אינה נאמנת ונזונת מנכסיו עד כדי כתובתה:

A woman who went abroad with her husband and she returned and said: My husband died. If she wants, she may receive sustenance, and if she wants she may take her ketubah. But if she said: My husband divorced me, she is not believed. And she is sustained from his property up to the value of her ketubah.

18 יח

אלמנה שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה אין לה מזונות שמא מחלה כתובתה או מכרה או משכנה אותה ויש חולקין:

A widow who doesn't have her ketubah documentation, she does not receive sustenance, for perhaps she forgave her ketubah or sold it or used it as a pledge. But there are those who disagree.

19 יט

אלמנה ניזונת אע"פ שלא נשבעת וי"ח (והסברא ראשונה עיקר):

A widow is sustained, even though she didn't swear [that she didn't receive her ketubah]. But there are those who disagree. And the first reasoning, is the prominent one.

20 כ

אין אלמנה ניזונית אלא מקרקעות בני חורין ולא מהמשועבדים לא מבעיא אם מכר או נתן הבעל בחייו אלא אפי' מכרו או משכנו או נתנו היורשים לאחר מיתת אביהן אין מוציאין למזון האשה והבנות ודוקא שנתן האב מתנת בריא אבל אם נתן מתנת ש"מ ניזונת ממנה (אם אין כאן בני חורין) (ריב"ש סי' ק"ז) הקדיש נכסיו הוי כמתנת בריא (ר"ן ריש המדיר) ואינה ניזונית ממטלטלין אפי' בני חורין ומיהו אם תפסה ממטלטלין אפי' אחר מיתה לא מפקינן מינה ועכשיו שתקנו הגאונים שתגבה כתובה ותנאי כתובה ממטלטלין הרי היא ניזונית ממטלטלין אפי' לא תפסה (מיהו אם נתן המטלטלין לאחרים אפילו במתנת שכיב מרע י"א דאינה ניזונת מהן) (מרדכי פרק נערה בשם י"א):

A widow is not fed only [with money gained] from land that is free but not [from land] that has a lien on it. It is not necessary [to be said, that land with a lien is not used] if the husband sold or gifted the land in his lifetime. Rather even if the inheritors sold, put a lien or gifted the land after their father died, we do not remove [the land] to feed the widow or daughters. Specifically if the father gave [his land] in a regular transaction, but if he gave it via a "matnas schiv mera" they get food from it if there are no free properties. If he sacralized his properties it is like a regular transaction. She is not fed from movable objects. However if she grabed from movable objects, even after his death, we do not take it away from her. And now that the "Gaonim" enacted that she collects her "kesuba" and the extras of the "kesuba" from movable objects, she is fed from movable objects, even if she doesn't grab [them]. However, if the movable objects were given to others even via a "matnas schiv mera", some say she is not fed from them.

21 כא

הניח מטלטלין ולא תפסה אותם היורשים נוטלין אותם והם מעלין לה מזונות ואינה יכולה לעכב עליהם ולומר יהיו המטלטלין מונחים בב"ד שאזון מהם שמא יאבדו ולא יהיו לי מזונות ואפי' התנה עליו בפירוש שתזון מהמטלטלין אינה מעכבת אבל הניח קרקע יכולה היא לעכב עליהם שלא ימכרו ואם מכרו אינה מוציאה מיד הלקוחות והיא ניזונית מדמי הקרקע שבידם ויש מי שחולק ואומר שאינה ניזונית מאותם הדמים: הגה הקנה לה בקנין על המזונות מוציאה למזונות ממשועבדים ודוקא שפירש בהדיא מזונות שלאחר מיתה אבל בלא"ה אע"ג שכתב לה בכתובתה מזונות וקנו מידו לא נתכוין על מזונות רק מחייו (כך משמע מהמ"מ פי"ח דאישות וכ"כ הב"י בשם תשובת הרשב"א):

If he [her husband] had left movable property and she has not taken physical possession of it, the heirs take it and they must fund her board payments. And she may not prevent them, saying, "Let the movable property be deposited with the court and I will be fed from them, lest they be lost and I will not have food [payments]." And even if he had specified explicitly that she should be fed from that movable property, she may not prevent them from selling it, and if they do sell it she may not claim in back from the hands of the third-party buyers, and she [then receives] board payments from the money coming from land that they hold. And there are those who disagree and say that she does not receive her board payment from that money. Note: if he committed to her with kinyan about the board, then she may deduct [what she will be owed] for food from the subordinated [property]. And that is the case if he had explicitly specified board payments for after his death; but it is not so, even if he wrote about board payments in her ketubah, and they had bought [the property] from his own hand - he intended those board payments only during his lifetime (that is understood from the Maggid Mishneh, chapter 18 of 'Marriage,' and the Beit Yosef wrote similarly, quoting a responsum of the Rashba).

22 כב

הניח נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו נזונות בשוה שאין דין קדימה במזונות:

If he [died and] left many wives, even though he married them one after the other, they [are entitled to] receive board payments equally, as their is no rule of time precedence in board payments.

23 כג

אלמנה שתפסה מטלטלין כדי שתזון מהם בין שתפסה מחיים בין שתפסה אחר מותו אפי' תפסה ככר זהב אין מוציאין מידה אלא כותבין עליה ב"ד מה שתפסה ופוסקין לה מזונות ומחשבין עליה והיא נזונת ממה שבידה עד שתמות או עד שלא יהיו לה מזונות ויקחו היורשים את השאר: הגה י"א דלא הוי תפיסה אלא תפיסה מרשות הרבים או מסימטא אבל לא מרשות יורשין (הר"ן פרק אלמנה ניזונית בשם רש"י) ויש חולקין (כך משמע מדברי הריב"ש סימן שס"ד) ולכ"ע בעינן תפיסה גמורה דהיינו שתפסה מאחד מדרכי הקניות אבל אם לא תפסה רק מפתחות החדרים לא מקרי תפיסה ונותנין הכל ליורשין ודוקא שתפסה בעצמה אבל ע"י שליח לא מהני תפיסתה (בריב"ש סי' שס"ד וסי' ק"ז):

A widow who took possession of movable property in order to fund her board entitlement from them, whether she took possession during [her husband's] life or she took possession after his death, even if she took possession of a block of gold, they do not take it back from her, but rather the court writes about her what she took, and they allocate her board entitlement and they calculate about her, and she is fed from what she is holding until she dies or until has no more food, and then the heir takes the remainder. Note: some say it is not considered taking possession unless she took it from a public area or from an alleyway, but not from the a place owned by the heir (The R'an, chapter 'A Widow Receives Board,' quoting Rashi). And some disagree (that is understood from the words of the R'ivash, paragraph 384) but everyone agrees in the case of clear possession, that is if she took possession in one of the ways that ownership normally passes, but if she only took the keys of the rooms we don't consider that possession and we give it all to the heirs. And it is specifically if she has taken possession herself, but if she did so by the hand of an agent we do not credit her with possession (in the R'ivash, section 384 and section 107).

24 כד

אם תפסה יותר מהראוי להגבותה בבית דין בבת אחת דהיינו כדי מזון שלשים יום ואחר שכלה מה שתפסה תבא לתבוע מזונות משביעין אותה לדברי הכל:

If she took more than is appropriate, she is claimed against in the court all at once, that is for thirty days worth of food, and alfter she finishes what she has in her possession she may come to sue for food, and she is sworn about all these matters.

25 כה

אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות מוכרין בלא הכרזה ונותנין לה מזונות וכן יש לה למכור למזונות שלא בב"ד מומחין אלא בג' אנשים נאמנים בלא הכרזה וכן אם מכרה בינה לבין עצמה שוה בשוה מכרה קיים ויש חולקין בזו:

A widow who came to the court to sue for her board payments: they sell [property from the estate] without prior announcement and give her board payments. And similarly she may sell by the order of an expert court, but also by the order of a [lower court of] three reliable [men] without prior announcement. And similarly if she sold it herself for equal value, her sale stands; but there are those who disagree with this.

26 כו

לא הצריכוה ב"ד הדיוטות אלא למכור אבל למשכון אינה צריכה:

A court of non-experts may only require her to sell, but she is not required to provide security or mortgage.

27 כז

אם לקחה הקרקע לעצמה בסכום ידוע אפי' הוא שוה בשוה אינו כלום אפי' הכריזה ואם נתייקר אח"כ צריכה להחזירו ליורשים ואפילו לא נתייקר אם ירצו יבטלו המקח:

If she takes the land to herself as being worth a particular sum (out of her wedding contract), even if that is the right sum, that is meaningless - even if she declares it. If it becomes more valuable later, she has to return it to the heirs. Even if it doesn't become more valuable, if the heirs want to they can take it back.

28 כח

ואם היו ב"ד הדיוטות שם מקחה קיים וי"א שגם בזו אינו כלום עד שיהיו שם ב"ד מומחין:

And if a non-expert court was there, her transaction stands. And some say that even that is [like] nothing, unless an expert court was there.

29 כט

אלמנה שמכרה האחריות על היתומים ואעפ"כ כשבאה לגבות כתובתה אינה יכולה לטרוף מהלקוחות שמכרה להם:

A widow who sold, the obligation falls on the orphans; and nonetheless when she comes to collect her ketubah payment she may not claim back from the third-parties to whom she sold.

30 ל

כמה מוכרים למזונות כדי לזון מהם ו' חדשים ולא יותר והמעות ישארו ביד הלוקח שלא יתנם לה הכל מיד אלא כדי מזון ל' יום וכן מל' יום לל' יום וחוזרת ומוכרה שנית לששה חדשים וכן מוכרת והולכת לעולם עד שישאר מהנכסים כדי כתובתה גובה כתובתה מהשאר והולכת לה: הגה י"א הא דמוכרת לו' חדשים היינו דוקא קרקע אבל בזמן הזה דניזונת ממטלטלין אין למכור אלא חפץ אחד (טור בשם בעל העיטור):

How much is to be sold for board payments? enough for six months and not more. And the money stays in the possesion of the buyer, that it not all be given to her at once, but rather sufficient for thirty days' board, and so on every thirty days. And then she sells again for six months; and so she continues to sell indefinitely, until the remainder of the assets is equal to her ketubah payment entitlement, [at which point] she claims her ketubah payment from the remainder and goes away. Note: some say that the widow who sells for six months refers specifically to real property, but in our times when board payments are funded out of movable property only one item at a time should be sold. (Tur, quoting the Baal HaAtur).

31 לא

אם אין מוצאים ליקח כדי מזונות של ו' חדשים מוכרים ביותר לפי ראות עיני הדיינים כדי שיהיו לה מזונות:

If they seize [property from unwilling heirs] in order to fund six months board, they may sell more, according to the discretion of the judges, so that she may have food.

32 לב

כשפוסקין מזונות לאלמנה שאינה ניזונת עם היתומים אין נותנין לה לפחות מל' יום וכן לאשת איש כדי שלא תצטרך להתבזות על מזונותיה בב"ד בכל יום:

When a court decrees maintenance to a widow that isn't covered by maintenance for the orphans, they give her enough to buy food for no less than thirty days. The same is true for a married woman, so she won't have to endure the shame of having her maintenance decreed in the court every day.