Siman 70 ע׳
1 א

דין חיוב מזונות אשתו ובניו ואם חייב להשכיר עצמו ובו יב סעיפים:
כיצד חייב במזונותיה אוכלת ושותה ממה שהוא אוכל ושותה ואם כל בני משפחתה רגילים בגדולות צריך להנהיגה כן אם אין כולם רגילים בגדולות אינו חייב להנהיגה בכך כשאוכלת עמו אבל כשאינה אוכלת עמו צריך להנהיגה כדרך שהיתה נוהגת בבית אביה (טור):

How is he obligated in her sustenance? She eats and drinks from what he eats and drinks. If all the members of her family are accustomed to large [portions?], then he has to provide her with such. If they are not all accustomed to large [portions?], then he is not obligated to provide her with such when she eats with him. Rema: but when she is not with him he has to provide for her in the way she is accustomed to in her father's house.

2 ב

בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראוים לה ותהיה אוכלת ושותה לעצמה הרשות בידו ובלבד שיאכל עמה בליל שבת (וי"ח וסבירא להו דלא יוכל לומר שהיא תאכל לבדה אא"כ קבלה עליה מרצונה (טור בשם הירושלמי ובשם הרא"ש וב"י בשם רוב הפוסקים) וכן נ"ל:

A husband who wants to give his wife food that is fitting to her and she'll eat and drink on her own, he is allowed, but only if she eats with him on the Sabbath eve. Rema: There are those that disagree and reason that he can not tell her to eat on her own unless she does so of her own free will. (Tur in the name of the Jerusalem Talmud, and in the name of the Rosh. And Bet Yosef in the name of the majority of poskim.) This seems fitting to me.

3 ג

וכמה מזונות פוסקים לאשה לחם שתי סעודו' בכל יום ופרפרות לאכול בה הפת ושמן לאכילה ולהדלקת הנר ומעט יין לשתות אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין ואם היתה מניקה נותנים לה יין (טור) ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה (ונותנין לה עץ לבשל מאכלה) (הר"ן פ' אע"פ) בד"א בעני שבישראל אבל אם הי' עשיר הכל לפי עשרו צמצמה והותירו מאלו המזונות הוא של בעל (טור) ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפי' לחם שהיא צריכה כופין אותו להוציא: הגה ותהא כתובתה עליו חוב עד שימצא ויתן (טור בשם הרמב"ם) וי"א שאין כופין אותו להוציא מאחר שאין לו (ר"י בשם ר"ת) מי שאין לו מזונות אלא חד יומא חייב לזון מיניה את אשתו או למיכל בהדה (טור בשם הרמ"ה) וי"א עוד דחייב להשכיר עצמו כפועל ולזון אשתו (טור בשם ר' אליה ומוהר"ם בשם רבי' שבצרפת) היה לו קרקעות הרשות ביד האשה ליקח מזונותיה מפירות הקרקעות או מגוף הקרקעות או צריך למוכרן (רשב"א סימן תת"ץ):

How much sustenance is allocated to the wife? Bread for two meals per day and appetizers to eat with the bread, oil for eating and lighting candles, and a little wine to drink, if it was the custom in that place for women to drink wine. Rama: If she was breastfeeding, we give her wine (Tur). Mechaber: For the Sabbath [she receives] 3 meals and meat or fish. Additionally he gives her 1 ma'ah (1/6 of a Tyrian dinar) every week for her needs. Rama: And we give her wood for cooking her food (Ran chapter Af Al Pi in Ketuboth). Mechaber: With what case are we dealing? With a poor man in Israel. But if he was rich, [her allocation is] according to his wealth. Rama: If she scrimped and had left over from the sustenance, it belongs to the husband (Tur). Mechaber: If he was extremely poor and could not afford to give her even the bread she needs, we force him to divorce her. Rama: The ketuba monies remain as his debt until he finds [the wherewithal] to pay (Tur in the name of Rambam). Some authorities say we do not force him to divorce since he does have [the money to give] (Ri in the name of Rabbenu Tam). He who has food for only one day must give it to his wife or to eat it along with her (Tur in the name of haRamah - R. Meir Halevi). Some authorities say additionally that he must hire himself out as a worker and to feed his wife (Tur in the name of R. Eliyah and Moharam in the name of the Rabbis in France). If he had lands, the woman has the right to take her sustenance from the usufruct of the land or the capital value of the land itself, or he has to sell them (Responsa Rashba chapter 890).

4 ד

הנושא אשה ואח"כ נשתטית חייב לזונה ולרפאה (ע"ל סי' קי"ט סעיף ו' שכתב להיפך):

A man who married a woman who later became cognitively impaired, he must feed her and cover her medical costs. Rama: See infra chapter 119 se'if 6 where he (Mechaber) writes the opposite.

5 ה

מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו לבית דין לתבוע מזונות ג' חדשים הראשונים מיום הליכתו אין פוסקים לה בהם מזונות שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן: הגה אבל אם שתקה יותר ותבעה אח"כ אין פוסקין לה למפרע רק מיום התביעה אפילו החמיצו הב"ד את הדין (הר"ן פרק שני דייני גזירות) וי"א דאם נפרד ממנה בקטטה ורוצה לעגנה פוסקין לה לאלתר דודאי הניח ביתו ריקן (מרדכי ריש דייני גזירות) מכאן ואילך אפי' אין כתובתה בידה פוסקים לה מזונות אבל אין נותנים לה במה שתתקשט ואם היו לו נכסים ב"ד יורדים לנכסיו ומוכרים למזונותיה אפי' לא שמעו בו שמת ואין מחשבים עמה על מעשה ידיה עד שיבא בעלה אם מצא שעשתה הרי אלו שלו. וכן אם לא עמדה בדין אלא מכרה לעצמה למזונות מכרה קיים ואינה צריכה הכרזה ולא שבועה עד שיבא בעלה ויטעון או עד שתבא לגבות כתובתה אחר מותו מגלגלין עליה שלא מכרה אלא למזונות שהיא צריכה להם:

If someone left the country by sea and his wife comes to court to sue for sustenance [that her husband was supposed to provide], for the first three months from the day he left they do not provide the sustenance for her, for the assumption is that a man does not leave his house empty [and we assume he will come back]. Rem"a: But if she [waited] silently for longer [than three months] and then sued after that, they do not provide for her retroactively [from after three months], rather from the day she sued, even if the court had waited too long to judge (Ran Perek Shnei Dayanei Gezeirot). Some say that if he had left her after fighting, and he wanted to make her an aguna [a chained woman unable to remarry until her husband gives her a get] they provide it for her immediately, for then he certainly left his house empty (Mordechai Reish Dayanei Gezeirot). From that point on, even if she doesn't have a ketubah in her hand, they provide sustenance for her, but they do not give her so much that she will adorn herself. If he has property, the court will go down to his property and sell it for her sustenance, even if they had not heard that he died. They do not calculate with her how much work she did [to get payment for it], until her husband comes [back], if he finds she did work, that is his. And so if it never gets to court, but she goes and sells it herself for sustenance, the sale is upheld, and she does not need an announcement [of her husband's death] or to swear [to his death], unless her husband comes back and sues, or until she comes to collect her ketubah worth after his death, but they try to convince her to only sell as much as she needs for sustenance.

6 ו

מי שנשתטה או נתחרש פוסקין לאשתו תכשיטין (ומפרנסין את אשתו מנכסיו):

Whoever became mentally incapable, or deaf, they stipulate jewels for his wife, and they support his wife from his assets.

7 ז

מי שהלך למדינת הים והפקיד כלים ביד אחד או השאילום לו מוציאים מיד הנפקד למזונות אשתו: הגה אפי' צוה הבעל שלא ליתן (כ"כ ר"י בתשובות הובאה במרדכי פרק דייני גזירות) ואם החזיר הנפקד לבעל אחר שתבעתו האשה לדין חייב לשלם לה (שם במרדכי) וכשמוציאין מן הנפקד אין מוציאין רק לששה חדשים אפי' אם ירצה הנפקד אין מעכבין ממונו של בעל יותר (שם) ואין מוציאין מנכסים שהם ביד אחרים כל זמן שיש כאן בני חורין (ב"י בשם תשו' הרשב"א) אבל מיד השואל אין מוציאין עד שיגיע סוף זמן שאלתו:

Whoever went to the State of the Sea, and he deposited vessels in the hands of one, or he lent them to him, they take out of the hands of the holder of the deposit, for the food of his wife. gloss: Even if the husband commanded that they should not give (so wrote R"Y in the response that is brought in the Mordechai in ch. Dayanei G'zerot). And if the holder of the deposit returned it to the husband, after the wife took the husband to court, he has to pay her (ibid in the Mordechai). And when they remove from the deposit holder, they only remove for six months, even if the deposit holder wants, they do not delay the money of the husband longer (ibid). And they do not remove his assets that are in the hands of others any time there are free assets (Bet Yosef in the name of a reponsa of the RaShBa); but from the hands of the lender they do not remove until the end of his loan comes about.

8 ח

הלך בעלה ולותה ואכלה חייב לשלם. הגה המלוה תובע לאשה והיא תובעת לבעלה ואם אין האשה כאן תובע לבעל (הר"ן פ"ש דייני גזירות) מיהו אם מחלה האשה לבעלה אין למלוה כלום (מרדכי פ' יש נוחלין) פסקו לה הב"ד מזונות וצוו לאחד לפרנסה ולגבות מנכסי בעלה אם מת הבעל אין לו עליה כלום אבל אם אמרו סתם להלוות לה אם מת הבעל או אין לו לשלם ונפל לה ירושה ממקום אחר צריכה היא לשלם (כן משמע מתשובת הרשב"א הביאה הב"י) עמד אחד מדעת עצמו וזנה משלו אין הבעל חייב לשלם לו והרי זה איבד מעותיו: הגה ואין חילוק בין אביה לאחר שפרנסה מיהו אם היו חייבים לבעל ופרנסו אשתו מנכין לו מחובו (כל זה בהגהות מרדכי דכתובות) ואם אביה עמד ופרנס בתו עם חתנו אפ"ה א"צ לשלם לו רק מזונות שלו ולא של בתו (ת"ה סי' שי"ז) לא לותה רק מכרה נכסיה ופרנסה עצמה אין לה עליו כלום ומעשה ידיה שלה (הר"ן ריש דייני גזירות):

If her husband left [on a voyage] and she borrowed to pay for food, [her husband] must pay back [the loan]. Rem"a: The lender may demand payment form the woman, who then demands payment from the husband. If the woman is not present, he may demand payment from the husband. Still, if the woman forgave her husband [the debt], the lender gets nothing. If the court allotted food for her and ordered someone to provide for her and to collect from the husband's property, if the husband dies [the executor] has no claim against her. If [the court] plainly stated that he should lend to her, if the husband then died or is unable to pay back, and she received an inheritance from some other source, she must pay back. If someone voluntarily provided her food from his own pocket, the husband need not repay him and he has lost his money. Rem"a: There is no difference whether it is her father or anyone else who provided the food. Still, if [the providers of the food] owed money to the husband, we deduct the amount from his debt. If her father voluntarily provided for his daughter and his son-in-law, [the son-in-law] is only required to repay the amount for his own food, and not that of his wife. If she did not borrow, and she sold property and provided for herself, she has no claim against him and she keeps the profits of her handiwork.

9 ט

הבעל שאמר לאשתו בשעה שהלך טלי מעשה ידיך למזונותיך ושתקה אין לה מזונות:

If the husband said to his wife before he left, "You make keep [the profits] from your handiwork to pay for your food," and she is silent - she may not demand food from him.

10 י

הרי שעמדה בדין ופסקו לה מזונות ומכרו ב"ד ונתנו לה או שמכרה היא לעצמה ובא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה ואם לא תבעה ולא מכרה אלא (לותה או) שהתה עד שבא הוא ואמר הנחתי לך מזונות והיא אומרת לא הנחת אלא לויתי מזה ונתפרנסתי נשבע שבועת היסת שהניח לה ונפטר וישאר החוב עליה (אבל אין האיש נאמן לומר שנתן לה על העתיד) (הר"ן ריש אלמנה ניזונית) ואם מכרה מטלטלין ואמרה למזונות מכרתי והוא טוען ואומר מזונותיך הנחתי נשבעת שבועת היסת שלא הניח: הגה טען ואמר היה לה להוציא מעשה ידיה במזונותיה אם לותה בלא ב"ד והיא בעלת מלאכה שמעשה ידיה מספיקין לה לדברים גדולים אע"פ שאינן מספיקין לדברים קטנים טענתו טענה אבל אם פסקו לה ב"ד צריכין שיספיקו מעשה ידיה לכל דבר (הכל בטור):

If she came to court and the court allotted food [from her husband's property], and the court then sold some property and gave her the proceeds, or she sold property herself, and the husband then came and said, "I left her food," she must swear while holding a sacred object that he did not leave [food] for her. If she made no claim and she sold no property, but she instead borrowed money or postponed [payment], until he came and said, "I left food for her." If she then says, "You did not leave food. I borrowed from someone and provided for myself," he must swear that he did leave food, and he is then exempt, and the debt remains with her. Rem"a: The husband is not, however, believed to say that he has already provided for her for the future. If she sold movable property and she said, "I sold it to [pay for] food" and he brings a claim and says, "I left you your food," she must swear that he did not leave it. Rem"a: If he claims that she should have spent the profits from her handiwork on food, if she borrowed without the assistance of the court, and she is sufficiently productive that her handiwork does produce enough for large expenditures, even though she does not produce enough for trifles, his claim is valid. If, however, the court allotted food for her, [his claim is only valid] if her handiwork yields enough profit for every expenditure.

11 יא

הרי שלא תבעה ולא לותה ולא מכרה אלא דחקה עצמה ביום ובלילה ועשתה ואכלה אין לה כלום ואם עשתה והותירה הכל שלה:

If she did not make a claim [for her sustenance], nor did she borrow, nor sell property, but instead struggled day and night and made enough profit to sustain herself, she gets [no restitution from her husband]. If she produced some excess profits, she retains all of it.

12 יב

האשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר אם באה מחמת טענה שהיא בשכונה שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה חייב לזונה שם אם תבעה מזונות אבל אם לא תבעה מחלה על מזונות דלשעבר: הגה וה"ה אם היתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו והמניעה ממנו ולותה למזונות צריך לשלם אבל אם המניעה ממנה א"צ לשלם דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו (מרדכי פ"ב דייני גזירות וכ"כ הב"י בשם הריטב"א) ודוקא שבעלה בעיר אבל אין בעלה בעיר אין נפקותא אם הלכה לבית אביה ואם משום מלאכות הבית אם היתה חולה פשיטא דחייב דחולה לאו בת מלאכה היא ואם אינה חולה מנכה לה ממזונותיה כפי מה שצריך לשכור מי שעושה לו המלאכות קטנות שבבית אבל אינה מפסדת משום זה מזונותיה רק מחמת מעשה ידיה אם בת מלאכה היא (כל זה בב"י סי' ע"ז בשם תשו' הרשב"א) ובמקום שחייב לה מזונות אע"פ שבעלה הכריז שלא ילוה לה אדם והוא בעיר ולא תבעתו בדין ולותה חייב לשלם דלאו כל כמיניה והוא דלא ספקה במעשה ידיה (תשובת הרשב"א סימן תצ"ב):

A woman who leaves her husband's home and lives in another home , if she came because of a bad rumor about her in her neighborhood or a similar reason, he must support her if she claims support, but if she doesn't claim support, she relinquishes her former rights to support. "R"ema": This is also the law if she had a fight with her husband and she no longer lives with him because of his preventing her from doing so, and she borrowed support, he has to pay it back; but if she is preventing herself from doing so, he doesn't have to pay it back since a husband is only obligated to pay support for his wife when she is living with him (Mordekhai, Perek Sheini Laws of Decrees and the Beit Yosef also wrote this in the name of the Ritva) And this is specifically when the husband is in the same city, but if her husband isn't in the same city there is no difference if she goes to her father's home. And if because of housework, if she is ill it is obvious he is obligated to pay, since a sick person can't do work; and if she isn't ill, he reduces her support according to how much he needs to pay someone else to do housework, but she doesn't lose (all) her support because of this, only the work her hands can produce if she is a skilled worker (all this is in the Beit Yosef chapter 77 in the name of the responsa of the Rashba) And in a place he is obligated to support her, even if her husband proclaims that no one should lend her money, and he is in the same city but didn't bring her to court, and someone lent her, he is obligated to pay it back, since this far is not done, and in a case where she can't support herself from her own handiwork. (Responsa of the Rashba chapter 492)