היוצא לדרך ופועלים מה יתפללו וסדר תפלת הדרך ובית המדרש ובו ח סעיפים:
בשעת הדחק כגון שהוא בדרך או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה מתפלל אחר ג' ראשונות הביננו ואומר אחריה ג' אחרונו' וצריך לאמרם מעומד וכשיגיע לביתו אין צריך לחזו' ולהתפלל ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמי' ולא במ"ש ויו"ט: The traveler, and laborers - what should they pray? And the order of the way-prayer, and the study-hall. Containing 8 Se'ifim:
In a extenuating circumstance, such as while one is traveling or if one is standing in a place where he is distracted, and he fears that they will interrupt him, or if he is not able to pray the full prayer (ie. the full Amidah) with intent - he may pray "Havineinu" after the first three [blessings of the Amidah] and afterwards say the last three [blessings of the Amidah], and it is necessary to say them while standing. And when he returns to his house it is not necessary for him to go back and pray [again], and he does not pray "Havineinu" in the rainy season, and not on Saturday night nor holidays.
הפועלים שעושין מלאכ' אצל בעל הבית אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן מתפללין י"ח אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיה' ואם ניתן להם שכר מתפללין הביננו והאידנא אין דרך להקפיד בכך ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם שיתפללו שמונה עשרה: The laborers who do their work near their employer - if he doesn't give them wages beyond their meals, they pray eighteen (ie. the Shemoneh Esrei), but they do not descend before the Ark (ie. they do not appoint a prayer leader to lead them), and they do not "raise their hands" (ie. if any of them are Kohanim, they do not recite the Priestly Blessings). And if he gives them wages, they pray "Havineinu." And nowadays, it is not the way [of employers] to be particular regarding this, and it's assumed that it was with this understanding that they hired them - that they will [interrupt their work to] pray the Shemoneh Esrei.
ההולך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל צרכי עמך מרובים וכו' וא"צ לא לג' ראשונות ולא לג' אחרונות ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשיגיע לישוב ונתקרר' דעתו חוזר ומתפלל תפלת י"ח ברכות (ואם לא חזר להתפלל הוי כאלו שכח להתפלל לגמרי ונתבאר לעיל סי' ק"ח) (וכן משמע מב"י): One who is travelling in a place where there are feral animals or robbers prays "The needs of your people are numerous etc.", and he does not need [to recite] the first three [blessings of the Amidah] nor the final three. And he may pray this on the road, as he is walking, but if he is able to stand [still], he [should] stand. And when he reaches a settlement and his mind eases, he should go back and pray the Shemonah Esrei. (And if he did not go back and pray again, it is considered as if he forgot to pray entirely. And [the laws regarding] this were explained above in siman 108) (And this is also understood from the Beit Yosef)
היוצא לדרך יתפלל יהר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו' וצריך לאומרה בלשון רבים ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה ואם היה רוכב א"צ לירד: One who leaves to travel should pray: "May it be your will O God, our God and the God of our fathers, that you lead us to peace, etc." And he must say this in the plural, and if it is possible, he should pause in his stride when he says it. And if he is riding, he need not dismount.
א"צ לומר אותה אלא פעם אחת ביום אפי' אם ינוח בעיר באמצע היום אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת: It is not necessary to say this more than once a day even if he rests in a city in the middle of the day. But if his plan is to sleep in the city and then he changes his mind and leaves it to pass outside of it or to return home, he must revert and pray it again.
הר"מ מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה: The Mahar"am of Rottenburg, when he was traveling in the morning, he would say it (ie. the prayer for travelers mentioned above in se'if 4) after the [morning blessing of] "May it be your will..." in order to juxtapose it with the blessing of "The One who bestows kindness" and it would therefore be a blessing that is juxtaposed with another.
אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה (רש"י והר"י) ואם שכח מלאמרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה: He should say it after he has set out to travel. And he should only say it if he plans to travel a parsah; but less than a parsah he should not end [the prayer] with the blessing. And optimally he should say it within the first parsah (Rashi and the R"i) And if he forgot to say it, he may say it as long as he is still travelling, as long as he did not yet reach within the parsah closest to the city in which he wants to sleep; and from that point on, he says it without the blessing.
הנכנס לבית המדרש יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו' וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו': One who enters the study hall prays "May it be your will, O God, our God and the God of our fathers, that I not falter in any legal matter etc." And upon his departure, he says "I thank you, O God my God, that gave me my portion from the inhabitants of the study hall etc."