כלל עיון הריני מעתיק דברי הרב רבי יצחק קאנפטון בדרכי התלמוד שלו וז"ל הרוצה שיחכם ירבה בישיבה ר"ל ירבה לישב על הספר לעיין היטב כי לא די לו בפעם אחת או בשתים שיעיין הדבר ההוא פעם אחר פעם כי בכל פעם שיחזור לעיין יתחדש לו איזה דבר וזהו שארז"ל (חגיגה ט, ב) אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק"א פעמים או ירצה כי לא ילך בסחורתו ובמשאו ובמתנו רק ירבה בישיבה ישב בדד וידום כמ"ש ז"ל (אבות ב, ה) לא כל המרבה בסחורה מחכים ואמרו (ב"ב כה, ב) הרוצה שיתחכם ידרים והרוצה שיתעשר יצפין נקוט האי כלל' בידך כל מבוקש שתבקש ולא השגת אותו בפעם ראשון הוא שיש עיכוב בדבר ולא ישיגנו כי אם בטרוח גדול ועמל אז תשיגנו ועל כן השתדל במריצות וחריצות פעם אחר פעם להשיג המבוקש שתבקש או מכוון שלא תשיגהו צריך להשתדל בכל מאמצי כחו ולהבין ולטרוח עצמו בכל יכולתו להשיג כי ההשתדלות והחריצות בכל דבר הכרחי א"א בלתו ועם כל זה צריך גם כו לבקש רחמים הגה"הכבר כתבתי במקו' אחר כי לפעמי' החטא גורם שנעשה מסך מבדיל בפני השכל שלא יוכל להבין ע"כ אמרו המקובלי' האחרוני' שבאם ארע לו כן יפשפש במעשיו ויתודה ויתפלל להש"י שיתן לו לב להבין.שיסייעוהו מן השמים ואל יאמר כחי ועוצם ידי עשה וכמ"ש בנדה פרק בתר' (ע, ב) מה יעשה אדם ויחכם הרבה ירבה בישיבה וימעט בסחורה הרבה עשו כן ולא הועילו יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו זה"ש שהמע"ה משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו ר"ל המשתדל בחריצות למצוא איזה מכוון או מבוקש טוב וג"כ בוטח בה' ולא בכח שכלו וגבורתו אשריו כי זה ישיג רצונו בעזר האל:
כלל גדול בעיון שתדקדק הלשון היטב ותשתדל אם יש בו יתור לשון או כפל ענין ואם יש חדוש בענין ההוא או במאמר ההוא או לא ובכל שינוי לשון ובשינוי דין או ענין שביןנושא לנושא ודרשת וחקרת ושאלת היטב ותשתדל להוציא כל הלשון בענין שכל מלה ומלה בכל חלק ממנו יורה על דבר חדוש שלא היה מובן מכל הקודם ותדע ותשכיל הדבר ההוא בשורש ובעצם והגבלת אותו סביב בגבוליו בענין שתדע מהו הנושא ומהו משפטו בתחלת עיונך תשים במונח במחשבתך כי כל אחד מהדברים אחד השואל ואחד המשיב שהם בעלי שכל ושכל דבריהם בחכמה ובתבונה ובדעת אין בהם נפתל ועקש והכי אמרינן אטו בשופטני עסקינן ולכן יש לך לעיין בכל דבריהם ולראות אם הם דברים של טעם בריאים וחזקים כראוי מוצק או אם תפל בלי מלח ודברים חלושים ואם דברים מתקרבים אל השכל או מתרחקים ויש לך להשתדל בדבריהם ולתקנם בענין שהם נאותים ומתקרבים אצל השכל ושלא לשאת עליהם עון אשמה של סבר' רעועה או חלושה כי לא נפל מדבריהם ארצה כי כולם דברי אלהים חיים ואם ריק הוא מכם וזה"ש מעיקר' מאי סבר ולבסוף מאי סבחר:
בתחלת עיונך בספרי המפרשים יש לך לעיין על איזה לשון הכתוב מדבר ומפרש ולהסתכל מהו אשר מוסיף ומהו לשון הגמרא ולדעת מהו כוונתו אם הוא מתקן הלשון או מפרש ענין או מתרץ קושי' או מגיע ספק או נשאר מפירושים אחרים לראות אם יש חלוק בין גרסתו לגרסתינו ואחר שתדע כוונתו או דבורו או פירושו הוי מדקדק בו וראה מה הפכו ומקבילו ובו תדע ממה שנשמר רש"י ומה שהוא דוחה והדרך ישר הוא שתעיין כל מה שתוכל להבין מהגמרא ואח"כ תבוא עליו:
וראה גם ראה אם מה שהבנת מסכים עם מה שהוא מפרש או לא ואחר שיהיה ידוע אצלך כוונתו תחקור מהו הפירוש שהוא דוחה וממה נשמר ומה הכרח לפירושו וכל עוד שלא כוונת דבריו ואפילו שהוא רוצה לקיים היאך תדע מה שהוא דוחה ויש לך לעיין הגמרא או הכתוב בפני עצמו לדקדק אותו היטב ואח"כ תבו' לעיין השטה ואח"כ חזור ליישב הכל על לשון הגמרא וכל דבור ודבור של תוספות וחדושים אשר בהלכה ולאחר שתדע כוונתו או הספק או הקושי' יש לך לחזור ולעיין בדברי רש"י ז"ל ולראות אם הרגיש בה ונשאר ממנה ואם שניהם מסכימים לדרך אחד או אם הם מוחלפים ובכלל יש לך בכל השמועה לעיין ולדעת במה הם מוסכמים המוליכים שטה אחת או במה הם מוחלפים:
בתחלה יש לך לעבור כל הסוגי' ולדעת כוונתה ולהקיף אותה דרך כלל ואח"כ תחזור לעיין כל דבר ודבר ממנה ולראות מי הוא שמקשה אותה ותשא הכלל העולה על ראשך ואח"כ חזור פעם שנישת עוד הלשון וראה אם מה שבלבך מסכים עמו ואח"כ יש לך לעיין על שורש הדבר ההוא וטעמו ולחקור על כל פרטיו וסבותיו כמ"ש (איוב כח, כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה שרוצה לומר שבתחלה תראה אותה דרך כלל ולקחה בשכלך וזהו ויספרה ואח"כ חזור לתקן מה שהבין על הלשון שזהו הכונה ואח"כ חקור עליו לדעת אם הוא צודק או כזב ולדעת ג"כ טעמי הענין ההוא וסבותיו ושרשיו שזהו וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם וכל ספק שיהיה לך במה שאתה מעיין או איזה דוחק או קושי' אל יקל בעיניך ואל תזוז ממנו עד שיודע לך ואל בינתך אל תשען עד שתשאל לחבירך ותחקור עליו מה שהבנת בו אם הוא צודק או אם יש כנגדו פירכא כי אין אדם רואה חובה לעצמו וחביריך יקיימוה בידיך ובכל מאמר ומאמר ובכל דבור ודבור אשר בא בשמועה הוי מרבה לחקור מהו התועלת או תועלת דין ודינים יוצאים לנו ממנה ומהו הכלל העולה מאותם המאמרים וספרת לך כהא דאמרינן ש"מ תלת ש"מ תרתי סימנ' מלת' היא לכן בכל ענין או דרוש יש לך לחקור על שרשיו ועל ענפיו לשום בה סימנים וכללים ועניינים שיזכרו ויפקדו על לבך לעולם כמו שבא בתלמוד סימנים בשמועה ולתת בהם מספר כמו האשה נקנית בשלשה דרכים ד' אבות נזיקין ט"ו נשים פוטרות וכדומה זלה בכל סך:
כשיהיו פרושים מחודשים או גרסאות יש לך לחקור על כל פי' ופי' לראות שרשם וחילופים ולקח עוד אחד מהם בידך ואז לא ימושו מפיך וגם כן יש לך לבקש הדמיונות והמשלים לכל דבר ודבר עד שיקרב לשכלך ותדבק בלבך ולא תשכחנה כמ"ש (שהש"ר א, ח) אל יהי משל קל בעיניך שהרי שלמה וכו' וזה יועיל לנזק השכחה ומכשוליה ומוסיף חוזק ואומץ בעיון יפה שעה אחת בעיון של קורת רוח מבקר וערב ולבו טרוד בל עמו ע"כ בחר לך שעה ראויה שיהיה שכלך פנוי מכל ענייני העולם ולא יהי מחשבתך משוטטת ופונה אל דברים אחרים ואל תאמר לכשאפנה אשנה אלא הוי דוחה כל הדברים מפני תלמוד תורה ואחר שתביןה דבר חזור עליו ותחפש אם יש כנגדו פירכא או ספק כמ"ש (מלכים א יח, לד) שנו וישנו שלשו וישלשו ובזה ישאר שכלך מה שהבנת לנצח:
בראשית תקרא הלשון שנים או ג' פעמים בשמחה ובקול רם ואח"כ חזור לעיין הלשון היטב וקח בידך הבנת הלשון ההוא כפשוטו ותחזור לעיין שנית המובן מכל הלשון ההוא והדברים ההם. והנה הא' נקרא' פשט והב' דיוק' דמתני' ובעלי מלאכת ההגיון קראו לפשט הקדמה ולדיוק תולדה ואח"כ חזור לעיין אם כמו כן מן העיון יש חדוש או לאו וראה ג"כ אם יש חדוש כמו כן מכלל אותו הלשון כי אם יש חדוש כפשוטו אף אם אין חדוש בדיוקו לא תקשי אבל אם אין חדוש תקשה על האומר מאמר כזה כי יאמר דמאי קמ"ל פשיטא ואם יש חדוש בדיוק המאמר ההוא ואין חדוש בעצם המאמר אפשר לומר משום דיוק' נקט ליה ולפעמים יהיו שני מאמרים שאין חדוש אלא באחד מהם וכשיהיה החדוש בראש המאמר ולא בסופו נתרץ אגב ריש' נקט סיפ' וכשיהיה בסוף המאמר יתורץ איידי דבעי למיתני סיפ' תני נמי ריש' וראה גם ראה בכל מאמר ומאמר מה היית סובר מסברתך או דן מדעתך בטרם שיבא התנא או האמורא ההוא ויצא לך מזה תועלת גדול כי אם היית סובר מעצמך במוחו תקשי לך מאי אתא לאשמועינן פשיט' ואם סברתך מנגדת לו יש לך לדעת ולחפש מהו ההכרח שיש לו לומר כון ומהו החולשא או הריעותא שיש במה שהיית סובר אתה וזהו הנקר' סבר' מבחוץ וכן תעשה כשתעיין בגמר' או במקרא כי בתחלה תעיין בכל מאמצי כח והוי משתדל להבין כל הנזכר בשכלך כל מה שתוכל בטרם תבא לראות מה שפירשו המפרשים על אותה משנה או גמרא או מקרא כי יצא לך מזה התועלת הנזכר והוי מרבה לחקור לדעת כל דין וכל דין שאמר התנא מאיזה טעם אמרו ולדעת סברתו וסברת כל א' מהם במה הם חולקים ומה שורש ומה ענף יש לאותו דין בתורה. ומאיזו דין ומאיזו מצוה משתלשלין ומשתרגין או אם מדאורייתא או מדרבנן ואחר שזכרנו זה נשוב לסדר קצת דרכים שצריך לדרוך בהם ולזכור אותם תמיד המעיין בדבר הלכה ובלישנ' דתלמוד' ובכל מאמר הוי משתדל לידע מי הוא המדבר ומי הוא המשיב ומי הוא השואל ומי הוא המקשה ומי המתרץ וראה אם הוא תנא עם תנא או אמורא עם אמורא או רב עם תלמידו. תשא את שמותם והשמר לך שלא יתחלפו לך מקשה בשביל מתרץ או בהפך. בכל מאמר ומאמר אשר יאמרו לך התנא או האמורא הוי מסתכל מהו צד הספק אשר היה אפשר להם להסתפק בו אם לא אמרו שהוצרך לאמרו ומפני מה היינו מסתפקים בו ואחר שידוע לך הספק וטעמו יש לך לדעת למה לא נאמר כן רוצה לומר כספק ההוא ולבקש טעם והכרח למה שאמר התנא וטעם זה כי אם מ"ש התנא הוא ודאי בלא שם ספק מה צורך לאמרו ואם יאמר האומר זאת הטבעת היא מכסף או זהב דמאי אתא לאשמועינן אם א"א להסתפק בה שהוא מדבר אחר הלא דיבור כזה הוא יתור גמור ואין לשום בעל שכל לאומרו כל שכן התנא או האמורא ועל דיבור כזה מקשה התלמוד מאי אתא לאשמועינן ולפעמים ישיב המשיב בהודעת הספק מהו דתימ' סד"א כו' ולפעמים ישוב המקשה להקשות ולמה לא נאמר ועל זה נאמר בגמרא ואימא הכי נמי וזהו שמבקש הכרח למה התנא ואז ישיב לו המשיב בהודעת ההכרח:
השלישית הוי משתדל לדעת טעם כל דבר ודבר שיאמר לך התנא או האמורא מהו טעמו ושרשו המחייבו לומר כן כי היודע טעם הדבר הוא היודע הדבר בסיבותיו כי הוא הידיעה השלימה והאמיתית והוא כמהלך בדרך ואבוקה בידו כי יודע איזה הדרך ישכון אור ועל זה נאמר בתלמוד מאי טעמ' דפליגי. ואח"כ שתדע הטעם חפוש ודרוש אחר הטעם וראה אם אותו הטעם מספיק לכל חלקי אותו הנושא או הדין או לא. כי לפי ידיעת הטעם משתנה הדין כדאיתא בפרק בתר' דנדה דאמר התם (סו, ב) אמר רבא אשה לא תטבול ע"ג כלי חרס סבר רב כהנ' דטעמ' מאי משום מרחצאות הוא אסילתא שפיר דמי א"ל רב חנן התם טעמ' מאי משום דבעית' אסילת' נמי בעית' הרי כי מצד הטעם נתחייב הדבר להיות מותר או אסור:
הרביעית כאשר תראה שני נושאים מתדמים או שוים זה לזה אשר מן הראוי שיהיו ג"כ שוים במשפטם אשר ינשאו וינתנו עליה ותראה התנא או האמורא יפריש ביניהם ויחלק במשפטיהם יש לך לדעת למה נשתנה זה מזה בדינם ולבקש הסיבה בחלופה ועל זה אמרו מאי שנא וכאשר יקשה המקשה מ"ש י"ל לעיין היטב אם אותם הדברים מתחלפים בצד מה או דומים מכל צד כי אם יש ביניהם חלוף מה אפשר שאותו החליף מסבב חלוף המשפט. וכמו כן כאשר תראה שני מאמרים דומים זה לזה ופירש המפרש אחד בדרך אחד והשני בדרך אחרת תוכל להקשות ומה ראית ומאי שנא או אימא איפכא או איפוך אנא וישוב המשיב בהכרח דין או סבר' ויאמר מסתבר' וכן כאשר יביא המקשה הקדמה או הנחה בלתי מוכרחת יקשה עליו ומה ראית:
החמישית בכל מאמר ומאמר ובכל דבור ודבור הוי משתדל ומרבה לחקור אם הוא כללי או פרטי ואם בא למעט או לרבות כי כל עוד שירבה האומר רושם או סימנין במאמרו הוא להוציא מאותו כלל משפט שאר הדברים שאין להם אותן הסימנים וכל עוד שמיעט בסמנים או בתנאים אז הוא יותר כולל לתת משפט בלי תנאים כי דרך משל כאשר יאמר האומר הסוס האדום אשר רכב בו המלך בא למעט מסוס אחר שהוא אדום וכן אפכ' וע"ז נאמר בתלמוד מקומות למעוטי מאי לאפוקי מאי לאתויי מאי לרבויי מאי:
הששית בכל מאמר ומאמר ובכל דבור ודבור הוי משתדל לדעת אותו המאמר תחלה ואח"כ השתדל להבין מכלל אותו המאמר וע"ז אמרו לאו בפי' אתמר אלא מכלל' אתמר הנה קראו להפשט פי' ולדיוק כללא. וראה אם המובן מפשט המאמר מנגד למובן מדויק ואם לאו או מ"ש בסוף המאמר מנגד למ"ש בתחלה או בהפך וע"ז נאמר הא גופא קשיא או קשיא סיפא לרישא:
השביעי בכל דבר הוי מסתכל לדעת מהו כוונת המאמר ומהו תכליתו וכוונתו המביא אותו לאיזה תכלית מביאו אם לסיוע לחבירו או להקשות ממנו כי כשהוא לסיוע אמר תני' נמי הכי או תני' דמסייע לך או אף אנן נמי תנינ' וכשהוא להקשות יאמר מיתבי או ורמינהו אם כוונת אמרי הוא למעט או לרבות או לפרש ועל זה אמרו רבותינו ז"ל בידיעת תכלית המאמר ההוא מאי נפק' מינה למאי הלכתא כלומר מהו התועלת היוצא לנו מזה המאמר כי בודאי לכל מאמר ומאמר ולכל סיפור וסיפור הבאים בתורתינו הקדושה בתלמוד יש לו תכלית מה ויצא לנו תועלת או לגוף או לנפש או לשניהם יחד כמ"ש (דברים לב, מז) כי לא דבר רק הוא מכם:
השמיני מה שיש לך לעיין תחלה בכל מאמר ומאמר או דיוק או הקדמה או תנאי שיאמר האומר בין הוא תנא או אמורא או מפרש לדעת מהו החדוש המגיע לנו במאמר או בדין ההוא ואח"כ מהו ההכרח שיש לנו להכריח המאמר או הדין או הענין שהוא דן והנה הראשון הוא מה שנאמר בתלמוד מאי קמשמע לן פשיטא ר"ל כשאין חדוש 'במאמר ק' לי זה. והב' מה שנאמר בתלמוד מנא לן או מאן אמרה לך והוא הנקרא למה כלומר למה תאמר כן. וכשתדקדק הב' דרכים בכל מאמר תבוא עד תכונתו ותדע איזה דרך ישכון אור. ויש לך לעיין בענין החדוש אם חדוש המאמר כפשוטו אל המובן ממנו ר"ל מדיוק' או אם החדוש בראש המאמר או בסופו או בשניהם כדאמרינן קתני סיפא אגב רישא. רישא דוק וסיפא כדי נסבא:
ובענין ההכרח ג"כ יש לך לעיין באיזה אופן הוא מוכרח המאמר ההוא אם הוא מוכרח מצד עצמו או מצד אחר כמו כן אם המתרץ הוא מכריחו מצד הלשון או מצד הענין כאמרם דבר הלמד מעניינו. ובכל מאמר או דין אשר ינשה על הנושה הבט מה היית דן מסברתך בו ואם היית דן כמו כן או לאו ואם היית דן כמוהו מה מחדש האומר ואם לאו מאן מכריחו ובכל תנאי ותנאי שיניהו ראה מה צורך לאותו התנאי ואם מצד התנאי מתחייב הדין ההוא ראה כיצד מתחייב עבורו וכיצד נמשך ממנו ובכל מאמר ודין הבנו פתרו ותפסו מי הוא וראה אם שנה משפט אם לאו דרך משל כי אם התנא אומר העושה כך וכך חייב מי שלא עשהו מה יהא דינו פטור או חייב או אם הוא אומר חייב למה לא נאמר פטור וכדומה לזה כי אין האמת ניכר אלא מתוך הפכו. ובכל נושא ומשפט ראה במה הם חלוקים אשר מחלק אותו התנא וראה אם הם חלוקות הכרחיות ואם יש אחרות מלבד אותן הנזכרות וחלק את הכל החלוקים אשר בטבע משפט וחלוקה אפשריות להיות באותו הנושא ועיין למה הניח התנא השאר ולא עשה אלא אלו מפני שהן מבוארות מעצמן ר"ל הנשארים או מפני שאין עתה מקום להזכירם. ובכל פירוש ופירוש או תירוץ שיקשה המקשה או יתרץ המתרץ במשנה או ברייתא או איזה מאמר תהיה רואה היאך מתיישב אותו פי' או התירוץ על לשון אותה המשנה או ברייתא והיאך סובל אותו הפירוש אם הוא דחוק או מרווח כדאמרינן חסור' מחסר' והכי קתני והכי קאמר כל אלו התירוצים הם רחוקים עכ"ל הרב הר"ר יצחק קנאפטו"ן:
עוד כתב לעולם כשתדקדק איזה דיוק מאיזה משנה או ברייתא או שום מאמר אין ראוי לדייק אותו דיוק מן הקצה אל הקצה כי אם יש אמצעי ביניהם תקח האמצעי דרך משל אם אמר לראובן אינו חכם לא תדייק אבל הוא סכל כי אפשר שאינו חכם ולא סכל אלא בינוני. אבל כשאין ביניהם אמצעי אז הלך מן הקצה אל הקצה דרך משל אם יאמרו לך עתה אינו לילה אז תדקדק אבל הוא יום כי אין אמצעי בין היום ובין הלילה וכאשר תראה כי המשנה או הברייתא לקחה הקצה האחד ונתן בו דין מה ואחר כך לקח הקצה האחרון ונתן בו דין אחר הנה הניח אמצעי לא זכר בו כלל אז תוכל להקשות הא גופ' קשי' או קשה ריש' לסיפ' כי מדיוק הריש' נראה שהאמצעי אין לו אותו הדין ומדויק הסיפ' נראה להיפך והטעם הוא דאי לא תימ' הכי אלא שהקצה והאמצעי דינן שוה ליתני האמצעי ואנא אמינ' כי מכל שכן יש לו אותו הדין להקצה. ואז על דרך סברא יתרצו ריש' ודוק' סיפ' כדי נסב' או גם כן חדא מנייהו נקט וזה הדיוק שאמרנו ר"ל מהאמצעי תוכל לעשות כאשר לא יהיו הדינים חיוב ושלילה או איסור והיתר וכשאין כן מחלוקת תנאים ואמוראים אבל יש אחד מאלו לא תוכל כי יאמר כחו דהתיר' ולהודיעך כחו דרבי פלוני:
לעולם כשתעיין בשום דרוש או בשום ענין כשם שתשים מגמת פניך להבין הענין ההוא היטב יש לך ג"כ לבקש דרכים להקשות כנגדו ולהגיע תחלה הספיקות שיש בענין ההוא או בלשון ההוא ולדעת ההטעות והקושיות שאפשר לעשות בדבר ההוא כי זה יהיה סיבה להעמידך עלד בר אמת ולהבין הענין ההוא על בוריו כי מי שמרגיש החולה מיד ימצא רפואה לו ויש לך לזהר שלא לקבל הראות הענין בתחלת העיון במושלם עד שתחקור וותחפש עליו כי פתי יאמין לכל דבר כו' ולהשמר שלא יהיה בעצמו בדרך היקש הסבוב אל הנעלם בנעלם אחר כמוהו או הנגלה כי הביאור הנכון אינו רק ביאור הנעלם והנגלה. ודע כי דרך הנושאים והנותנים כל האמוראים כשרוצים להקשות נגד איזה משנה או ברייתא או מאמר מה ולדעת אם הוא צורך אם לאו כי אותו המאמרר אשר הם דנים עליו יקחו אותו למסופק וכל שאר המאמרים אשר מחוץ יקבלו אותם לאמת להקשות כנגדו ואח"כ ישובו במקום אחר ויקחו אותם המאמרים אשר הניח אותם במושלמים לקחת אותם במסופקים והקשו כנגדם מזה שנתבאר כאן שהוא אמתי וכל זה לברר וללבן אם יקחו כולם המסופקים לא יוכלו ולהשיב מזה לזה ולבררם. ולעולם בכל לשון הנהוג בתלמוד שיצא לך השמועה הוי משתדל לדעת מה טיבו ובאיזה אופן דרכו לבוא במקום אחר על הרוב וראה גם ראה אם הוא בא באותו הדרך גם כן בכאן ואם לאו צריך אתה לדעת למה נשתנה ואם אתה מסופק בו שאינך יודע מנהגו וטבעו חפש הדין בתלמוד באיזה דרך הוא עד כאן לשונו:
אתם בניי יצ"ו העתקתי דברים הללו אע"פ שהרוב מהם הם דברים פשוטים מכל מקום נכונים הם למוצאי דעת:
אבל דעו בניי יצ"ו כי צריך דעת ותבונה להבין לשונה הלכות בכל יום שיעמוד בשכלו על עומק הדברים ולהבין כל דבר ודבר על יסוד יסודו ולפלפל בהלכה לפלפל בחכמה כי אין ערך לפלפול והפלפול יהיה של אמת וכל אחד יודה לדברי חבירו אם האמת אתו ואז שמעתת' מתרווח' בס"ד המסייע לבוא לטהר ואחר בירור פשט ההלכה צריך לחזור ההלכה בקול רם ובשמחה:
ובזוהר פרשת בראשית אמרו מ"ש רבותינו ז"ל (מגילה יח, א) כי מלה בסלע משתיקות' בשתים נאמר אפילו על דברי תורה והיינו ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים. פירוש כשאתה עומד לפני השכינה דהיינו כשהוא עוסק בתורה או בתפלה אל ימהר להוצי' מפיו אלא דבר ברור והגון וכמ"ש רבותינו ז"ל (קידושין ל, א) ושננתם שיהא שנון בפיך השינון הוא בלב ואח"כ יוציא מפיו בקול רם כמו שאמרו רז"ל (עירובין נד, א) חיים הם למוצאיהם למוציא מפיהם: