Sheiltot d'Rav Achai Gaon
Sheilta 1א׳
1 א

בראשית
שאילתא דמחייבין דבית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה קודשא בריך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומי ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה כאיניש דבני ביתא וכד מצבית ליה וגמר ליה לעיבידתיה עביד הילולא חד יומא כדאמרי אינשי הילול בתי דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי ואמר לן רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב זכור את יום השבת לקדשו ואסור לאיענויי ביה אלא מתבעי ליה לבר ישראל לאיענוגי ביה במיכלא ובמשתיא ויקוריה בלבושא ובכיסויא מעליא דכתיב וקראת לשבת עונג וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול דר׳ יוחנן קרי למניה דהוה לביש בשבתא מכבדותי אמר רב הונא מי שיש לו להחליף יחליף ושאין לו להחליף ישלשל בבגדיו תניא א"ר יוחנן צריך האדם שיהא לו שתי עטיפות אחת של חול ואחת של שבת מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול אמר רב הונא לא ישכור אדם פועלין בשבת ולא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת ואמר רבי אלעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת ואמר רבי יעקב בר אידי אמר ר׳ יוחנן מפקחין פיקוח נפש בשבת ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עיסקי רבים בשבת ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן הולכין לתיאטראות ולקרקסאות לפקח על עסקי רבים בשבת ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקת ליארס ועל תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת אמרה תורה חלל שבת אחת עליו כדי שישמור שבתות הרבה ואפילו דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת שכיון שמת אדם נפטר מן המצות והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. וכי אסיר לאיענויי בשבתא עינוי הרשות אבל חזא מילתא דצערא וצריך למיתב בתעניתא משום בטולי חלמא בישא שפיר דמי דאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא יפה תענית לחלום כאש לנעורת אמר רב יוסף ובו ביום ואמר רב חסדא ואפילו בשבת:

2 ב

ברם צריך את למילף האי מאן דיתיב בתעניתא במעלי יומא דשבתא מהוא לאשלומיה מי אמרינן כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה אסור או דילמא כיון דלאשלומי מעלי שבתא הוא דקא בעי ובשבת גופיה לא קא מיעני שפיר דמי אי נמי אילו דקא אזיל לדבר הלכה או לפירקא או לבי מדרשא או לתפלה בשבת מהו לפסוע פסיעה גסה מי אמרינן כבוד שבת עדיף ולא ליפסע או דילמא חבובי דבר הלכה עדיף ושפיר דמי בריך שמיה דקב"ה דיהב לנא אוריתא ומצוותא על ידי משה רבנא לאלפא עמיה בית ישראל תנו רבנן קערות שאכל בהן בשבת ערבית מדיחן ואוכל בהן בשחרית שחרית מדיחן ואוכל בהן בצהרים בצהרים מדיחן ואוכל בהן במנחה מיכן ואילך שוב אינו מדיח אבל כוסות וקיתונות וצלוחיות מדיח והולך כל היום לפי שאין קבע לשתייה אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת נצול משלשה פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג מחבלו של משיח מניין כתיב הכא יום וכתיב התם לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא מדינה של גיהנם מניין כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג מניין כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בוא גוג אמר רב יהודה אמר רב כל המתענג בשבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך עונג זה איני יודע מה הוא כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת במה מענגה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומים ורב חייא בר אשי אמר אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הוי עונג ורב פפא אמר כסא דהרסנא אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המשמר את השבת כהלכתה אפילו עובד עבודת כוכבים כאנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו אל תיקרי מחללו אלא מחול לו ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים כתיב הכא יומים וכתיב התם לחם משנה שהיה משונה בטעם ובמראה וכן את מוצא כל תבשילין שמתבשלין בשבת טעמן טעם אחר הוי לחם משנה וכן לחם יומים כפלים וכן את מוצא כל עוסקה של שבת כפול אזהרותיה כפולות שנאמר זכור את יום השבת לקדשו וכתיב שמור את יום השבת לקדשו עונשה כפולה שנאמר מחלליה מות יומת מזמורותיה כפולות שנאמר מזמור שיר ליום השבת שכרה כפולה שנאמר לחם יומים השבת לא ניתנה אלא דוגמא לעולם הבא מה שבת לא ניתנה אלא לאכילה ושתיה ולקלס להקב"ה אף לעולם הבא אין לו לאדם אלא לאכול ולשתות ולקלס להקב"ה שכן יואל הנביא אומר ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם ואף הקב"ה הזהיר להן לישראל ואמר להן כל מי שהוא מחלל את השבת כבודי הוא מחלל מעשה ברבי עקיבה שהיה יושב בשבת לפני טורנוסרופוס הרשע אמר לו טורנוסרופוס מה יום מיומים א"ל ר׳ עקיבה מאי את גבר בגברי א"ל מאי אמרי לך ומאי אמרת לי א"ל אמרת לי מאי שנא שבת משאר יומי ואמרי לך מאי שנא טורנוסרופוס משאר גברי א"ל טורנוסרופוס דצבי מלכא ליקורי א"ל ר' עקיבא שבת נמי דיצבי קמיה קב"ה ליקוריה אמר ליה מי יימר דהוא שבתא דילמא ליתיה אלא חד בשבא או תרי בשבא דבזה גשמים וטללים ובזה גשמים וטללים בזה משיב רוחות ובזה משיב רוחות בזה נולדים ובזה נולדים בזה מתים ובזה מתים א"ל רבי עקיבא בעל הבית שעירב מטלטל ומכניס ומוציא מרשות לרשות אמר לו טורנוסרופוס ממה ילפינן א"ל רבי עקיבא ממן שהיה יורד לישראל שבכל יום היה יורד ובשבת אינו יורד א"ל הנח ממן שלא היה יורד בימינו נילף מדבר אחר א"ל ממאי נילף מנהר סמבטיון שהוא רץ כל הימים ובשבת הוא עומד אמר ליה אף בנהר הזה איני מאמינך שאיני יודע את מקומו אמר ליה רבי עקיבא לך אצל מעלה זכורים שכל הימים הוא עולה בידו ובשבת אינו עולה בידו המתים יודעים שהוא שבת והחיים לא ישמרו אותה ועוד א"ל לך אצל קבר אביך שכל ששת ימים מעלה עשן ובשבת אינו מעלה עשן הלך ובדק בקבר אביו וראה שבכל יום מעלה עשן ובשבת פוסק אמר שמא נגמר גזר דינו א"ל חזור ובדוק מראש חזר ובדק וראה כך א"ל שמא נתגייר אבי ולכך פוסק מקברו בשבת א"ל לך שאל את אביך ויאמר לך הלך ועשה כשפים והעלהו מקברו א"ל מה שבחייך לא שמרתה במיתתך אתה משמר א"ל לא כי אלא מלאך שהוא ממונה עלינו דומה שמו והוא דן אותנו בכל יום ויום ובערב שבת עם חשיכה בת קול מכרזת ואומרת הנח להן לרשעים אלו וינוחו ומניחים אותנו כל השבת כולה ובמוצאי שבת עם חשיכה צועק המלאך שהוא ממונה על הרוחות ואומר חיזרו לגיהנם שכבר השלימו ישראל את סדריהן ולכך ישראל מזכירין בסדר מוצאי שבת ואומרין ויהי נועם יי׳ אלהינו עלינו במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים שחל להיות בשבת מיכן רמז לויהי נועם במוצאי שבתות. אמר רבי שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי אמר הקב"ה לישראל היו משמרין את השבת שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה בזו כתו׳ שמירה ובזו כתו׳ שמירה בזו כתו׳ שמירה כי אם שמור תשמרון את כל המצוה ובשבת כתוב שמור את יום השבת לקדשו השבת נתנה על ידי משה והתורה נתנה ע"י משה השבת נתנה על ידי משה דכתיב ראו כי ה׳ נתן לכם את השבת והתורה נתנה ע"י משה דכתיב ויתן אל משה ככלותו אמר הקב"ה אם שמרתם את השבת אני מקבץ גליותיכם שנאמר כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו׳ מה כתיב אחריו נאם ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל וגו׳ אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כיצד מצא בהמה נאה אמר זו לכבוד שבת למחר מצא אחרת נאה הימנה היה אוכל את הראשונה ומניח את השנייה נמצא כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו ברוך ה׳ יום יום ועוד כך היה מנהגו של הלל הזקן במעלי שבתא אומר לו אדם להיכן אתה הולך אומר לו לעשות מצוה ואיזו היא מצוה לבית המרחץ כדי לנקות את הגוף בשביל כבוד שבת דאמר רב יהודה אמר שמואל כך היה מנהגו של ר׳ יהודה ברבי אלעאי בערב שבת מביאין לו עריבה מליאה חמין ורוחץ בה פניו ידיו ורגליו ומתעטף בסדין המצוייץ דומה למלאך יי׳ צבאות והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן אמר להם בניי לא כך שניתי לכם סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין והלכה כבית הלל ואינהו סבור משום כסות לילה אמר רב יהודה אמר רב אילמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן כל אומה ולשון שנא׳ ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו וכתיב בתריה ויבא עמלק וגו׳ אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהילכתן מיד היו נגאלין שנאמ׳ כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו׳ וכתיב בתריה והביאותים אל הר קרשי ושמחתים בבית תפלתי:

3 ג

יוסף מוקיר שבי הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוו נפישי נכסיה טובא אמרו ליה כלדאי כולהו ניכסיה יוסף מוקיר שבי אכיל להו אזל זבנינהו לכולהו ניכסיה זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה בהדי דקא עבר מעברא אפרחיה זיקא לסייניה שדייה למיא אתא כוורא בלעיה אסקוה לכוורא אתיוה אפניא דמעלי שבתא אמרו מאן זבין כי השתא אמרו להו זילו אמטיוה לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל זבין אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה ואשכח ביה מרגניתא זבנה בתליסר אלפי עיליתא דדינרי ותלא סודרא חזייה ההוא גוי לסודריה ואזל וחנק נפשיה בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל בר׳ יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין א"ל בשביל שמעשרים שנאמר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ושבבבל במה הן זוכין בשביל שמכבדין את התורה ושבשאר ארצות במה הן זוכין בשביל שמכבדין את השבת דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקייא והביאו לפני שלחן של זהב משאוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשליות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתונות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מגדים וכשהן מניחין אותו אומרים לה׳ הארץ ומלואה וגו׳ וכשהן מסלקין אותו אומרים השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם אמרתי לו בני מפני מה זכית לכך אמר לי קצב הייתי וכל בהמה נאה שבאה לידי אמרתי זו לכבוד שבת אמרתי לו ברוך המקום שזכית לכך:

4 ד

תניא א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף א׳׳ל תבל אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין בו ולכך ריחו נודף אמר לו תן לי הימנו א"ל אינו מועילך כלום שכל מי שמשמר את השבת מועיל לו וכל מי שאינו משמר את השבת אינו מועיל לו כלום. אמר לו ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב ולקדוש ה׳ מכובד א"ל זה יום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה וכבדתו רב אמר להקדים ושמואל אמר לאחר אמר לו רב פפי בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן חמרא ובישרא כולי יומא במאי נישניה אמר להו אי רגיליתו לאקדומי אחרו ואי רגילתו לאחורי אקדימו רב ששת בקייטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא ובסיתווא מותיב להו היכא דמטיא טולא כי היכי דליקמו רבי זירא הוה מהדר אזוגי דרבנן אמר להו במטותא בעינא מיניכו לא תחלוניה אמר רב ואיתימא ריב"ל אפי' יחיד המתפלל בע"ש צריך לומר ויכולו ואמר רב המנונא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנא׳ ויכלו השמים והארץ וגו׳ אל תקרי ויכולו אלא ויכלו ואמר רבי אלעזר מניין שדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה׳ שמים נעשו אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו שני מלאכי שרת המלוין אותו מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר:

5 ה

תניא ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר שני מלאכי שרת מלוים לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו מצא נרו דלוק ושולחנו ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון לשבת אחרת כך ומלאך רע אומר אמן בעל כרחו ואם לא מצא כך מלאך רע אומר יהי רצון לשבת אחרת כך ומלאך טוב אומר אמן בעל כרחו. א"ר אלעזר לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת ואע"פ שאינו צריך אלא לכזית ואמר רבי חנינא לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית חמין במוצאי שבת מלוגמא פת חמה במוצאי שבת מלוגמא ר׳ אבהו הוו עבדין ליה במוצאי שבתא עגלא תילתא והוה אכיל מינה כולייתא כי גדל אבימי בריה א"ל למה ליה למר לאפסודי כולי האי לישבוק כולייתא ממעלי שבתא שבקיה אתא אריא אכליה אריב"ל כל העונה אמן יהא שמיה מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו שנא׳ בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳ מה טעם בפרוע פרעות בישראל משום דברכו ה׳ אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אפי׳ יש בו שמץ עבודת כוכבים מוחלין לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתיב התם כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם היכא דקא מצלי ושמע יהא שמו הגדול מבורך שותק ואינו עונה כיון דשמע ליה כמאן דמצלי דמי א"ר יהושע בן לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן מאי אמן א"ר חנינא אל מלן נאמן א"ר חמא בר לקיש כל מי שהוא עונה אמן בעולם הזה זוכה לענות אמן בעולם הבא שנאמר ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם וער העולם אמן ואמן אמן בעולם הזה ואמן לעולם הבא:

6 ו

ולעניין שאילתא דשאילנא קדמיכון האי מאן דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי מי אסיר ליכנס לשבת כשהוא מעונה או דילמא כיון דלאשלומי מעלי שבתא הוא דקא בעי ובשבת גופיה לא קא מיעני ושפיר דמי תא שמע דאמר רבא כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי מי אמרינן אסור ליכנס לשבת כשהוא מעונה או לא לא הות בידיה כי אתן לבי רב יהודה בען מיניה ולא הות בידיה אמר רבא ניחזי אנן דתניא תשעה באב שחל להיות בע"ש מביאין לו ביצה מגולגלת וגומעה בלא מלח כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה דברי ר׳ יהודה שאמר משום ר׳ עקיבא ואמר רבי יהודה מעשה שהיינו יושבין לפני רבי עקיבא ותשעה באב שחל להיות בע"ש היה והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח לא מפני שתאב היה אלא להראות בה הלכה לתלמידים ר' יוסא אומר מתענה ומשלים ומסקנא דשמעתא אמרינן דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענה ומשלים והלכה כרבי יוסי אי נמי אלו מאן דיתיב בתעניתא בשבתא משום בטולי חלמא בישא ולא עבד עונג שבת מאי תקנותיה ת"ש דאמר רב נחמן בר יצחק ליתיב תעניתא לתעניתיה אי נמי מאן דקא אזיל לדבר מצוה או לפירקא או לבי מדרשא בשבת מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת מי אמרינן כבוד שבת עדיף ולא יפסע או דלמא חבובי דבר הלבה עדיף ת"ש דאמר רבי תנחום אמר ריב"ל לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה או לדבר הלכה ואפי׳ בשבת ואמר ר׳ זירא מריש כי הוה אזלין לפירקא בשבת הוה מסגינא קליל קליל אמינא כבוד שבת עדיף וכי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהיטי אמינא קא מחללי שבתא כיון דשמעת להא דאמר רבי תנחום אמר ריב"ל לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת שנאמר אחרי ה׳ ילכו כאריה ישאג אנא נמי מירהט רהיטנא א"ר זירא אגרא דפירקא ריהטא ואמר אביי אגרא דכלא דוחקא ואמר ר׳ זירא אגרא דשמעתא סברא ואמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא ואמר רב ששת אגרא דבי טמייא שתיקותא ואמר אביי אגרא דבי הילולא מילי ואמר רב ספרא אגרא דהספידא דלויי:

7 ז

"דרשה "מקום "שנהגו