Chapter 2ב׳
1 א

דע כי דרכי הסיבות שיתעורר האדם בהם לשוב מדרכיו הרעים ששה. ובכל אחד מהם למדנו דעת את האדם איך יתחלק בחקר תבונתו. ויאזין עד תכונתו. ונעיר להם אוזן לשמוע. השכל וידוע. עיקרים יקרים. לכל חפציהם דרושים נחקרים. ויותר מהמה בני הזהר. לשוב בכל יום ונפשך לטהר. בלעדי תחזה סבה מעוררת וילדי יום יקושון מחשבותיך. כי תזכור את בוראך. והיה לך זכרו למשיב נפש מדרכי תולדות גוש עפר. ובכן עריה תעור קשת מדע לישר הדורי טבעך. ומיראת השם ואהבתו והבושה מלפניו תוסיף מעלה תמיד. ותשקוד על נקיון כפיך וכרות רעיונים מורדים משרעפיך. והברו נושאי כלי נפשך. ובזכרה יוצרה תעדה עדיה ותכלול יפיה כמש"כ (ישעיהו מ״ה:כ״ה) בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל. ותוסיף אומץ להעיר את רוחך בדרכי הסבות הששה אשר יתבארו. ואשר לא השיג המעלה הזאת יכנע לבבו הערל מדרך הסבות וראות רבות. ולפי מיעוט ההכרה מדרך הסבה המעוררת לב האדם לתשובה. וכפי נטותה אל דרך הרצון יודע ויבחן כי התשובה. מן הנפש החשובה:

To instruct about the ways that arouse a person to repent to God
Know that the paths of the causes by which a person is aroused to repent from his evil ways are six. And with each one of them, we have taught man's intellect how it is dissected for his understanding; so let him give ear according to his preparation. And we will arouse the ear to understand them, to contemplate and know the precious principles - they are expounded and analyzed to all of their wants. But more than this, my son, be careful to repent and purify your soul each day - [even] without seeing a cause that arouses [it] or the events of the day striking your thoughts. For remember your Creator, and let the thought of Him be a restoration of the soul from the ways of the events of [those who are only] a clod of dirt. And so bare and prepare the bow of knowledge to straighten the refinements of your nature. And from the fear of God and love of Him, and from the shame [of being] before him, you will always increase virtue. [Also] be consistent in the purity of your hands, cut down the rebellious thoughts from your musings and feed the arms bearers of your soul - and with the remembrance of its Former, it will adorn its jewelry and be complete in its beauty, as it is written (Isaiah 45:25), "It is through the Lord that all the offspring of Israel Have vindication and praise." However add strength to arouse your soul with these six causes which will be explained. And the one who does not grasp this virtue will surrender his uncircumcised heart from the way of the causes and from much seeing. And according to the paucity of the recognition of the way of a cause that arouses the heart of a man to repent - and according to his veering to the path of his [own] will - is it made known and verified that repentance is from the important soul.

2 ב

הדרך הא' כאשר תמצאנה את האיש צרות. ישיב אל לבו ויאמר אין זה כי אם דרכיו ומעלליו אשר עשו אלה לו. וחטאיו עוללו לנפשו. וישוב אל ה' וירחמהו. כענין שנאמר (דברים ל״א:י״ז) ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ותראה במנהג בשר ודם כי יחטא לאיש. ובעת צרתו יתחרט ויכנע אליו מפני שהוא צריך לעזרתו. תהיה החרטה הזאת גרועה בעיני חבירו כענין שאמר יפתח (שופטים י״א:ז׳) ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. ומחסדי השי"ת שהוא מקבל התשובה מתוך הצרה ותהי לרצון לפניו. ויאהב נדבה את החוטא בשובו עדיו ביום תוכחה ומקרב צרה שנאמר (הושע י״ד:ב׳-ג׳) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים וגו' ארפא משובתם אוהבם נדבה. ונאמר (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. ואם לא ישוב האיש מדרכו הרעה ביום רעה והוכח במכאוב ולא שב עד המוכיחו יגדל עונו ויכפל ענשו. הלא תראה אם המלך מיסר מי את אשר חטא לו ולא יוסר יקשה מוסרו ויכביד עולו מאד. וכתוב (ויקרא כ״ו:י״ח) ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם ונאמר (איוב ל״ו:י״ג) וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. ואם לא ידע ולא יתבונן כי התלאות מצאוהו מפני חטאיו אך יאמר כאשר אמרו הפלשתים (שמואל א ו׳:ט׳) כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו. בזאת יהי' קצף עליו לפני ה' ויגדל עון הכת הזאת מחטאת הכת הראשונה. על כן כתוב בראשון על הכת הראשונה ויספתי ליסרה אתכם. וכתוב אחרי כן על הכת האחרת הנזכרת (ויקרא כ״ו:כ״א) ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי וגו' כי כל כת האחרונה בפ' קשה מן הראשונה. ואח"כ כתוב (שם) ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בקרי ואחרי כן כתוב (שם) ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי. ופירושו - והלכתם עמי בקרי כי תאמרו מקרה הוא היה לנו. ואם אין האיש מכיר מעבדיו ואיננו יודע כי יש בידו עון אשר חטא. עליו לפשפש במעשיו ולחפש דרכיו כענין שנאמר (איכה ג׳:מ׳) נחפשה דרכינו ונחקורה. ואם העלם יעלים עיניו ונואלו ונשאו רעיוניו (מלשון הכתוב (ישעיהו י״ט:י״ג) נואלו שרי צוען ונשאו שרי נוף). ולא חפרו דרכיו. ולא ידע מעשה ידיו ואשר עשו אצבעותיו ויאמר לא חטאתי. חטאתו כבדה מאד כמו שנאמר (ירמיהו ב׳:ל״ה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. ונאמר (ישעיהו מ״ב:כ״ה) ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב ונאמר (משלי י״ט:ג׳) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו:

The first path is [that] when a man encounters troubles, he will consult his heart and say [that] it is only his ways and his plots that have caused this to him, and that his sins have caused [the pain] to his soul. So he repents to God; and He has mercy upon him, like the matter that is stated (Deuteronomy 31:17), "and many evils and troubles shall befall them; and they shall say on that day, 'Surely it is because our God is not in our midst that these evils have befallen us.'" But note that the custom among men is [that] if one sins to someone, and [later] at a time of trouble for him regrets it and submits to him because he needs him; such regret will be inferior in the eyes of his fellow - like the matter that Jephthah said (Judges 11:7), "How can you come to me now when you are in trouble?" However it is one of the kindnesses of God, may He be blessed, that He accepts repentance [motivated by] trouble and it is desirable in front of Him. And He will generously love the sinner when he returns to Him on the day of his rebuke and from amidst trouble, as it is stated (Hosea 14:2-5), "Return, O Israel, to the Lord your God, for you have fallen because of your sin. Take words with you, etc. I will heal their affliction, generously will I take them back in love." And it is stated (Proverbs 3:12), "For whom the Lord loves, He rebukes, as a father the son whom he favors." But if the man does not repent from his evil on the day of evil, and the rebuked does not repent to the Rebuker, his iniquity grows and his punishment will be doubled. Do you not see that if a king rebukes someone who has sinned to him and he has not become chastised, [the king] will make his punishment harsher and be very hard on him. And it is written (Leviticus 26:18), "And if, for all that, you do not obey Me, I will go on to discipline you." And it is [also] stated (Job 36:13), "But the impious in heart become enraged; they do not cry for help when He afflicts them." And if he does not know and does not contemplate that the events have found him because of sins, but rather says like the Philistines (I Samuel 6:9), "it was not His hand that struck us; it just happened to us by chance" - there will be fury in front of Him for this, and his iniquity will grow. And the iniquity of this group will be greater than the sin of the first group. Therefore it is written about the first group (Leviticus 26:18), "I will go on to discipline you." And it is written afterwards about the other group [we] mentioned (Leviticus 26:21), "And if you remain hostile toward Me and refuse to obey Me, etc." For every group that is later in the section is more problematic than the one [above it]. So it is written afterwards (Leviticus 26:23-24), "And if these things fail to discipline you for Me, and you remain hostile to Me, I too will remain hostile to you." And afterwards, it is written (Leviticus 26:27-28), "But if, despite this, you disobey Me and remain hostile to Me, I will act against you in wrathful hostility." Its explanation is "you remain hostile to Me," because you will say, "It was just chance that [it] happened to us." But when a man does not recognize his deeds and does not know that he has the iniquity in his hands from his sinning, he must examine his actions and search his ways, as the matter is stated (Lamentations 3:40), "Let us search and examine our ways." But if he surely ignores his eyes and his ideas become foolish and deluded (from the expression in Scripture [Isaiah 19:13], "The nobles of Tanis have been foolish, the nobles of Memphis deluded"), and he does not investigate his ways and does not know the acts of his hands and that which his fingers have done and says, "I have not sinned" - his sin is very weighty, as it is stated (Jeremiah 2:35), "lo, I will bring you to judgment for saying, 'I have not sinned.'" And it is stated (Isaiah 42:25), "it blazed upon them all about, but they heeded not; it burned among them, but they gave it no thought." And it is stated (Proverbs 19:3), "A man’s folly subverts his way, and his heart rages against the Lord."

3 ג

ותדע ותשכיל כי מוסר הש"י לטובת האדם. כי אם חטא איש לפניו ויעש הרע בעיניו. מוסר השם עליו לשתי תועלות. האחד לכפר על חטאיו ולהעביר את עונו כמו שנאמר (תהילים כ״ה:י״ח) ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי. ובתחלואי הגוף אשר חלה ה' בו. ירפא חלי נפשו. כי העון חלי הנפש כמו שנאמר (שם מ"א) רפאה נפשי כי חטאתי לך ונאמר (ישעיהו ל״ג:כ״ד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. והשנית להזכירו ולהשיבו מדרכיו הרעים כמו שכתוב (צפניה ג׳:ז׳) אך תראי אותי תקחי מוסר. ואם לא קבל המוסר ולא נחת. מפני תוכחת. ולא מל ערלת לבבו. אוי לו ואוי לנפשו כי סבל יסורין ונשא את עונו. ולא נרצה עונו. אבל נכפל ענשו כאשר ביארנו:

Know and understand that the reproof of God, may He be blessed, is for the good of man. For if a man sins in front of Him and does evil in His eyes, God's reproof is upon him for two purposes: One is to atone for his sins and to remove the iniquity, as it is stated (Psalms 25:18), "Look at my affliction and suffering, and forgive all my sins." So with the sicknesses of the body, with which God has made him sick, is the sickness of the soul healed. For iniquity is the sickness of the soul, as it is stated (Psalms 41:5),"heal me, for I have sinned against You." And it is [also] stated (Isaiah 33:24), "And none who lives there shall say, 'I am sick'; It shall be inhabited by folk whose sin has been forgiven." And the second is to remind him and have him repent from his evil ways, as it is written (Zephaniah 3:7), "she would fear Me, would take reproof." But if he does not receive the reproof and does not cease on account of the rebuke and does not circumcise the covering of his heart - woe is to him and woe to his soul. For he has suffered afflictions and bore his sin, but his iniquity was not atoned; but rather his punishment was doubled, as we explained.

4 ד

וכאשר יקבל האדם את מוסר השם וייטיב דרכיו ומעלליו. ראוי לו שישמח ביסוריו לפי שהועילוהו תועלות נשגבות. ויש לו להודות לשם יתעלה עליהם כמו כל שאר ההצלחות. שנאמר (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ונאמר (שם) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי ראב"י אומר כל זמן שהאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעונותיו כלום וע"י היסורין הוא מתרצה למקום שנאמר - (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, פירושו - כאב את בן, כן ירצה ה' את אשר הוכיח וקבל מוסרו וכדרך שהאב ירצה את בנו אחרי התוכחות. ויש לפרש עוד וכאב יוכיח את הבן אשר ירצה בו, ואינו מוכיח את הבנים אשר נואש מהם ויודע שלא יועילם התוכחות, ונאמר על האנשים שאינם מכירים טובת התוכחה ותועלתה. כמ"ש (הושע ז׳:י״ג) ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים ונאמר (שם) ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע ונאמר (שם י"א) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ולא ידעו כי רפאתים:

But when a man accepts the reproof of God, improves his ways and his plans, it is fitting for him to rejoice about the afflictions - for they help him with lofty accomplishments. So he should thank God, may He be elevated, for them. As it is stated (Psalms 116:13), "I raise the cup of deliverance and invoke the name of the Lord"; and it is [also] stated (Psalms 116:3-4), "I came upon trouble and sorrow. And I invoked the name of the Lord." And our Rabbis, may their memory be blessed, said in the Sifrei, "Rabbi Eliezer ben Ya'akov says, 'The whole time a person is dwelling in tranquility, his iniquities are not atoned at all for him; but through afflictions, he becomes acceptable to the Omnipresent.'" And it is stated (Proverbs 3:12), "For whom the Lord loves, He rebukes, as a father the son whom he favors." Its explanation is, like a father to a son, so too does God desire the one He rebukes and who accepts His reproof - in the same way a father desires his son after the rebukes. And it can also be explained, like a father rebukes the son that wants it; but he does not rebuke the sons about whom he has given up, and for which rebuke will not be effective. And it is stated about people that do not recognize the good of rebuke and its purpose (Hosea 7:13), "I was their Redeemer; yet they have plotted treason against Me." And it is [also] stated (Hosea 7:15), "I braced, I strengthened their arms; and they plot evil against Me!" And it is [further] stated (Hosea 11:3), "I have pampered Ephraim, taking them in My arms; but they have ignored My healing care."

5 ה

ויש על הבוטח בשם להוחיל במעוף צוקתו כי יהיה החשך סבת האורה. כמו שכתוב (מיכה ז׳:ח׳) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא נפלתי לא קמתי אלמלא ישבתי בחשך לא היה אור לי. וכל איש ואיש ביום צר לו יתן לבו להבין ולהתענות עם התשובה והתפלה. כמו שהצבור חייבים לצום ולהתענות בעת צרתם כאשר תקנו חז"ל וזה צום נבחר ויום רצון. וכאשר יבא מוסר הש"י על האיש אשר הוא זך וישר יהיה לנסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא כמו שנאמר (דברים ח׳:ט״ז) למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פשפש במעשיו בעת צרתו וחפש וחקר ולא מצא חטא בידו הן הן יסורין של אהבה:

And one who trusts God should hold on during the vision of his distress; for the darkness will be the cause for the light - as it is written (Micah 7:8), "Do not rejoice over me, O my enemy; since I have fallen, I rise again; since I sit in darkness, the Lord is my light." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 22), "If I had not fallen, I would not have risen; If I had not sat in darkness, the Lord would not have been my light." And every single person on the day of his trouble should put into his heart to understand and afflict himself, [together] with the repentance and prayer - just like the community is obligated to fast and afflict themselves at the time of their trouble, as the Sages, may their memory be blessed, ordained. And that fast day is chosen and is a day of acceptance. And when the rebuke of God, may He be blessed, comes to a man that is pure and straight, it becomes a test, and enhances his reward in the world to come - as it is stated (Deuteronomy 8:16), "in order to test you by hardships only to benefit you in the end." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 5a), "[If] one searched his deeds at the time of his trouble, sought out and investigated, but did not find a sin - these are certainly afflictions of love."

6 ו

ומענין הדרך הזה אשר זכרנו. התשובה ביום המות. בראות החוטא כי כלתה אליו הרעה ואבדה תקותו. כמו שכתוב (משלי י״א:ז׳) במות אדם רשע תאבד תקוה. והוא מתודה בעת ההיא ושב אל ה' בלב שלם. וגם התשובה ההיא מועילה אף על פי שאינה משגת לתשובת השב בעוצם תומו. כאשר הקדמנו בשער הראשון.

And included in this path that we mentioned is repentance on the day of death, when the sinner sees that his evil has finished him and hope is lost - as it is written (Proverbs 11:7), "At death the hopes of a wicked man are lost" - when he confesses at that time and repents to God with a full heart. And this repentance also is effective, even though it does not reach the repentance of one who repents with his full strength, as we have discussed in the first chapter.

7 ז

הדרך הב' כאשר יבואו ימי הזקנה והגיעו ימי השיבה ויכל כחו וימעט. וישח יצרו. גם יזכור קצו כי קרוב הוא ויבין לאחריתו וישוב אל ה' וירחמהו. ואשר אינו חוזר בתשובה בבוא ימי הזקנה יכפל ענשו ורבה משטמה עליו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה הקב"ה שונאן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף. ונאמר (הושע ז׳:ט׳) אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע. ומן התמיהה והפליאה. כי יעמוד האדם בחצי ימיו ורואה כי הימים הולכים ודלים. ויחל הריסות הבנין. ויחסר המשג בטבעו ותראה בו היבשת. כענין שנאמר (תהילים ק״ב:י״ב) ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש. איך טח מראות עיניו ומהשכיל לבבו. ולא יראה כי נוסע הוא אל המקום מקום בית עולמו. הלוך ונסוע יומם ולילה:

The second path is when the days of old age come and the days of sagacity arrive - his strength fails and diminishes, his impulse bows and he also remembers that his end is near and understands his finish - so he repents to God, and God has mercy upon him. But if he does not repent when the days of old age come, his punishment is redoubled and the animosity towards him is increased - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 113b), "There are three that the Holy One, blessed be He, hates: An arrogant pauper; a wealthy person who denies [monetary claims against him]; and a lecherous old man." And it is stated (Hosea 7:9), "Strangers have consumed his strength, but he has taken no notice; also, grey hair is scattered over him, but he has taken no notice." And it is a wonder and a surprise that a man stand at half of his days and see that the days are passing and lessening, that the destruction of the building has begun, that the state of his condition is dwindling and that he see himself drying up - as the matter is stated (Psalms 102:12), "My days are like a lengthening shadow; I dry up like grass" - how is it that he can seal his eyes from seeing and his heart from understanding, and not see that he is traveling to a place that is his permanent home, walking and going [to it] day and night?

8 ח

ויש אנשים רבים ימנע מהם אור התשובה. כי הם זכאים וטהורים בעיניהם ולא יתעשתו על תקון מעשיהם. כי דימו בנפשם שהם מתוקנים והם חטאים לה' מאד. הלא כתוב (קהלת ז׳:כ׳) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. והאנשים ההם מאשר הם בוזים לדבר עונות. לא ירגישו ולא יבינו למו. או הודע אליהם חטאתם ונשכח מלבם אחרי כן. והנם כמו החולה שאינו מרגיש בחוליו ולא יחשוב על הרפואה ויכבד חליו תמיד עד אשר לא יוכל להרפא. ופעמים תהיה נסבה לזאת מקוצר בינתם. כי לא יבאו לדרוש אלהים ודעת דרכיו לא יחפצון. על כן לא ישקדו על דלתות חכמים ותלמידים. כענין שנאמר (משלי ט״ו:י״ב) לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך:

But there are many people for which the light of repentance is obstructed. For since they are innocent and pure in their eyes, they do not avail themselves of the rectification of their actions - as it appears to them that they are [already] rectified, whereas they sin much to God. Is it not written (Ecclesiastes 7:20), "For there is no righteous man on earth who does what is best and doesn’t sin?" But since these people belittle iniquities, they do not feel or understand it; or when they are made known of their sins, it is afterwards forgotten from their hearts. And behold they are like a sick person who does not feel his sickness, so he does not think of a cure. So his sickness constantly gets worse, until he is not able to be healed. And sometimes the reason for this is from their lack of understanding. For they do not go to seek God and do not want to know His ways. Therefore they do not regularly [visit] the doors of the sages and the [Torah] students, like the matter is stated (Proverbs 15:12), "The scoffer dislikes being reproved; he will not resort to the wise."

9 ט

והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם. שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם. וינהמו על חטאיהם כנהמת הים. ועל אשר קצור קצרה ידם מעבודת השם. כי על זה יפשע גבר והרבה אשמה כמו על העבירות החמורות. כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ויתר הקב"ה על ג"ע כו' ולא ויתר לעון ביטול תורה. אף כי מלאו רע האנשים אשר עיקר מחשבותיהם ומעשיהם על חפצי גופם והבלי זמנם. ובסוד היראה אל תבא נפשם. ולהשתונן כליותם עליה אל תחד כבודם במשכיות לבבם וחדרם ומשכיותם לעתים מזומנים. ולא יתנו חלק לתורה בעסקיהם. ומקרב לבם אבד חשבון על נפשם. כי גוי אובד עצות המה. וכמה הם במדרגה תחתונה.
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בן ששים שנה לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם. והיתה כוונתם ז"ל בדברים האלה להזהיר על התשובה. ושיחשוב האדם על קצו בהגיעו לימי הזקנה. אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו. ואחרי כי קרוב לבא עתו יעזוב חפצי הגוף ותאוותיו ויתקן נפשו. ובהגיע לימי השיבה יוסיף לגרש מלבו ענין העולם. ולפי מיעוט השנים הבאות ימעיט בעסק העולם ויתיחד תמיד להתבונן ביראת השם. ולחשוב עם נפשו ולתקן מדותיו. ולבקש תורה ומצות. ומה שאמרו בן תשעים לשוח הוא מלשון (תהילים ק״ב:א׳) ישפוך שיחו (בראשית כ״ד:ס״ג) לשוח בשדה. כמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה יצחק תיקון תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. כי אחרי שהגיע לתשעים ראוי לו להיות כל עסקו בתפלות ובתהלות השם ולשיח בנפלאותיו.
ודיבר שלמה המלך עליו השלום בענין ימי הזקנה שלא יתעצל האדם בהם מעבודת הש"י ואומר (קהלת י״א:ו׳) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. המשיל ימי הילדות והשחרות לבקר וימי הזקנה לערב. והזרע דרך משל לבנים ותלמידים. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו העמיד תלמידים בילדותו יעמיד תלמידים בזקנותו. כי אולי יצליחו בני הזקונים בתורה ובמצות מבני הנעורים. וכן התלמידים אשר יעמיד בזקנותו אולי יצליחו מן הראשונים או יהיו כאחד טובים.
אחרי כן אמר (שם) ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש. פירושו - חזר לדבר על ימי הזקנה שהמשיל אותם לערב. ומפני כי הזקן לא יטעם את אשר יאכל ואת אשר ישתה כדברי ברזילי הגילעדי. אמר כי יש לו לזקן ליהנות במאור השמש ואל תקצר נפשו עליו. כי קוצר נפש מונע את האדם ממלאכת שמים. ויערב לו האור כאשר יערכנו לעומת ימי החשך הבאים. כאשר יזכיר במקרא אשר למטה מזה (שם) כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל. פירוש גם כי יזקין האדם מאוד אל יהיה על עצמו למשא. אך בכל שנותיו ישמח למען לא יאבד אחת משנותיו ולא ישבות מעבודת הבורא. ויזכור ימי החשך כי הרבה יהיו ואז לא יוכל לעבוד עבודה כענין שנאמר (תהילים ו׳:ו׳) בשאול מי יודה לך. והצדיקים מתגברים בזקנותם ויאזרו חיל ויחליפו כח לעבודת השם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה מתוספת בהם. ונאמר (שם צ"ב) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. והזכיר למעלה (שם) צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' וגו' כי הצדיקים שתולים בבית ה' מנעוריהם וגדלים בבתי מדרשות מבחוריהם. כתמר שיפרח וכארז שגדל בלבנון. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שתולים בבית ה' אלו התינוקות על דרך מה שכתוב (שם קמ"ז) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם. ואמר אחרי כן בדבר זה אינם נמשלים לאילנות כי האילנות בהזקינם לא יתנו חילם והצדיקים ינובון בשיבה. עוד אמר דוד המלך עליו השלום (שם ע"א) וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבורתך:

And behold [with] people who are righteous and straight of heart, what constantly roars like a lion in their thoughts and growls like the sea is their sins, and their hands falling short from the service of God. For about [the latter] - when a person transgresses, his guilt grows as with weighty sins, like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Chagigah 1:7), "The Holy One, blessed be He, forwent about [prohibited] sexual relations, but did not forego about the nullification of Torah (wasting time that should be spent in Torah study). Especially since these people's main thoughts and actions are matters of their body and the vanities of their time, they have done much evil. But to the secret of fear, their souls should not come; and their glory should not be associated with the study of their consciences in the images of their hearts and chambers, and their images for fixed times within which they do not give a portion to Torah [study] among their occupations. And the calculation of their souls has been lost from within their hearts, for they are a nation that loses its counsel. And how much are they on the lowest level! And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 5:21), "At sixty, old age; at seventy, fullness of years; at eighty, the age of strength; at ninety, a bent body; at one hundred, as good as dead and gone completely out of the world." And their intention, may their memory be blessed, with these words was to warn about repentance - that when a man reaches the days of old age, he should think about his end, if he did not merit to do so in the days of his youth. And since his time is close to coming, he should leave the matters of his body and his desires and rectify his soul. And when he reaches the days of fullness of years, he should add to the removal of [involvement with] the world from his heart. And according to the reduction of years [left], he should reduce his occupation in the world. And he should constantly seclude himself to meditate about fear of God, to think about his soul, to refine his traits and to seek Torah and [its] commandments. And that which they said, "at ninety, a bent (lasuach) body" is from the [same usage as in] (Psalms 102:1), "spill his prayer (sicho)" [and] (Genesis 24:63), "to pray (lasuach) in the field" - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 26b), "Isaac established the afternoon prayers, as it is stated, "to pray (lasuach) in the field." For after one reaches ninety years, it is fitting for him that all of his occupation should be with prayer and praises of God, and to speak about His wonders. And King Solomon, peace be upon him, spoke about the matter of the days of old age - that a person should not then be lazy about service to God, may He be blessed. And he said (Ecclesiastes 11:6), "Sow your seed in the morning, and don’t hold back your hand in the evening, since you don’t know which is going to succeed, the one or the other, or if both are equally good." He compared the days of childhood and youth to the morning and the days of old age to evening. And seed is metaphoric for children and for students, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yevamot 62b), "If he married a woman in his youth, he should marry [another] one in his old age; if he established students in his youth, he should establish [other] students in his old age." For perhaps the children of old age will be more successful in Torah and in the commandments than the children of youth. And likewise the students that he establishes in his old age may be more successful than the first ones. Or they could both be equally good. Afterwards, he stated (Ecclesiastes 11:7), "How sweet is the light, what a delight for the eyes to behold the sun!" Its explanation is that he went back to speaking about the days of old age which he compared to the evening. And since an old man will not taste that which he eats and that which he drinks - like the words of Barzilai the Gileadite - he stated that the old man should enjoy the light of the sun and not be disgusted by it. As disgust obstructs a person from his service to the Heavens. So he should enjoy the light, when he compares it to the days of darkness that are coming - as it mentions in the verse below this (Ecclesiastes 11:8), "Even if a man lives many years, let him enjoy himself in all of them, remembering how many the days of darkness are going to be; the only future is nothingness!" The explanation is that even if a person get very old, let him not be a burden to himself. Rather he should rejoice in all of his years, so that he not lose one of his years and not rest from the service of the Creator. And he should remember the days of darkness, for they will be many. And then he will not be able to perform the service, like the matter that is stated (Psalms 6:6), "in the pit, who can acclaim You?" And the righteous ones overcome their old age, gird their power and renew their strength for the service of God. It is as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 152), As Torah scholars grow older, wisdom is increased in them." And it is stated (Psalms 92:15), "In old age they still produce fruit; they are full of sap and freshness." And he mentioned above (Psalms 92:13-14), "The righteous bloom like a date-palm, etc. Planted in the house of the Lord, etc." For the righteous are planted in the house of the Lord from their youth, and grow in the house of study from their young adulthood - like a date-palm that blossoms and like a cedar that grows in the Lebanon. And as our Rabbis, may their memory be blessed, likewise said, (Midrash Tehillim 92:14), "'The righteous bloom like a date-palm' - these are the infants, in the way that it was stated (Psalms 144:12), 'For our sons are like saplings, well-tended in their youth.'" And he stated after this about this thing, that they are not [completely] compared to trees. For trees will not give their strength when they age. But the righteous "in old age, they still produce fruit." And King David, peace be upon him, also stated (Psalms 71:18), "And even in hoary old age do not forsake me, God, until I proclaim Your strength to the next generation, Your mighty acts, to all who are to come."

10 י

הדרך הג' כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה. ויקבל בלבו כל דברי התוכחות ושלא יגרע דבר מדבריהם. והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול. כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח. וקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא ומעלה להזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים. עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר. ומעת אשר קבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצות והמוסרים ואשרי כי צדק נפשו בשעה קלה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות י״ב:כ״ח) וילכו ויעשו בני ישראל וכי מיד עשו והלא לא עשו עד י"ד לחדש. אלא כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם [הכתוב] כאלו עשו מיד. ואמר באבות של רבי נתן כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת שנאמר (שמות כ״ד:ז׳) נעשה ונשמע. ביאור הדבר כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט. יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם. ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם עדנה. וצדק לבש וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו. ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו וישכיל מכל מלמדיו. ונמצא האיש הזה מעשיו מרובין מחכמתו כי לא ידע את הדבר והנה שכרו אתו (עליו) וכענין מה שאמרו ישראל בסיני נעשה ונשמע שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובין ממה שהוא יודע:

The third path is [that] when he hears reproof from the sages that are reprimanding [him], he listens, submits, repents and accepts in his heart all the words of reprimand - and not subtract one thing from their words. And behold that man went out from darkness to a great light at that instant. For at the time that he listened and paid attention and his heart understood and repented and accepted the words of the rebuker on the day he heard them, and took upon himself to do like everything that the holders of Torah instructed him - from that day onward - to be careful as the knowers of understanding of the times instructed him: His repentance is effective and he is changed into a different person. And from the time that he accepted this in his heart, he acquired merit and reward for his soul for all of the commandments and ethical acts. And happy is he for justifying his soul in a short time. And so did our Rabbis, may their memory be well, say (Mekhilta d'Rabbi Yishmael, 12:28), "And the Children of Israel went and did' - and did they do it right away? Did they not only do it on the fourteenth of the month? Rather since they accepted upon themselves to do it, [the verse] counts it for them as if they did it immediately." And he said in Avot of Rabbi Natan (Avot d'Rabbi Natan 22), "Anyone whose actions are greater than his wisdom - his wisdom will endure, as it is stated (Exodus 24:7), 'we shall do and we shall listen.'" The explanation of the thing is that when a man accepts upon himself with a faithful heart to keep and do according to the Torah that he was taught and about the law which those sitting upon judgement told him - from that day, he has the reward for all of the commandments that his ear heard and that he understood, [as well as] for all of the things which his ear has still not heard about. So he wore righteousness and acquired merit for all of what was revealed to him and for all that was hidden from his eyes. And after this, he should study from and regularly attend the doors of those that reprimanded him, and comprehend [the teachings] of all that teach him. And it comes out that the actions of this man are greater than his wisdom, since he did not know the thing, but behold its reward (for it) is with him. And it is like the matter that Israel said, "We shall do and we shall listen," at [Mount] Sinai - as they had the acceptance of the deed upon themselves, precede the listening. And in no other way it is possible for the actions of a man to be greater than what he knows.

11 יא

ואשר לא יתעורר לקול המוכיחים יכפל עונות כי הזהירוהו והקשה את לבו ולא נזהר כמו שנאמר (משלי י״ז:י׳-י״א) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישולח בו. פירוש האיש הרע לא יכנע לקול המוכיחים אך יבקש להמרות. ותחת כי לא נחת מדברי המלאך המוכיח. מלאך אכזרי ישולח בו מדה כנגד מדה. כי המוכיחים נקראו מלאכים שנאמר (ד"ה ב לו) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו. ועוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט״ו:י׳) מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכח ימות. פירושו - אמת כי ראוי מוסר רע לעוזב אורח ועובר על דברי תורה. אכן יש תקוה כי יוסר וישוב מדרכו הרע. אך רע ממנו שונא תוכחות כי אין לו תקוה ותקנה במוסר רע אבל אחת דתו למות. כי העובר עבירה תתקפהו התאוה והיצר השיאו. ויתכן כי נפשו מרה לו על אשר יעצר כח [נ"ל שצ"ל על אשר לא עצר כח] מפני יצרו. ואולי יכסוף לתוכחה ויקוה למוסר. אבל שונא התוכחות כבר נואש מנפשו. ושנאת התוכחה תהיה לו לעדה כי הוא שונא דברי הש"י:

But the one who does not get aroused by the voice of his rebukers will double his iniquities. For they reprimanded him and he hardened his heart - as it is stated (Proverbs 17:10-11), "A rebuke works on an intelligent man, more than one hundred blows on a fool. An evil man seeks only to rebel; a cruel messenger will be sent against him." The explanation is that the evil man will not submit to the voice of the rebukers. Rather he will seek to rebel. And since he did not stop from the words of the reprimanding angel, a cruel angel will be sent against him - measure for measure. For rebukers are called angels (malakhim, which literally means messengers), as it is stated (II Chronicles 36:16), "But they mocked the messengers of God and disdained His words and taunted His prophets." And King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 15:10), "Discipline seems bad to him who forsakes the way; he who spurns rebuke will die." Its explanation is [that] it is true that harsh rebuke is appropriate for one who has forsaken the way and transgresses the words of the Torah. However there is hope that he will take the rebuke and repent from his evil way. But worse than him is one who hates rebuke. For he has no hope and rectification from harsh rebuke. Rather his one verdict is to die. For one who does a transgression - his desire overpowered him and the impulse pushed him. But it is likely that his soul is bitter about that which he was [not stronger] in the face of his impulse. And maybe he longs for reprimand and hopes for reproof. But one who hates reprimand has already abandoned his soul; and his hatred for reprimand will be a proof that he hates the words of God, may He be blessed.

12 יב

עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט״ו:ל׳-ל״א) מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם. אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. ויש לכל חכם לב לדעת כי לא יתכן שחבר שלמה המלך עליו השלום דברים בטלים כאלה חנם [בתוך] דברי המוסר ויראת ה'. כשכבר העיד עליו הכתוב (מלכים א ד') ויחכם מכל האדם. אכן זה פשר הדבר. מאור עינים ישמח לב. העין אבר נכבד מאד כי יראו בו את המאורות המשמחים את הלב. ונכבד ממנו האוזן כי ישמעו בו שמועה טובה המדשנת את העצם שאין בו ההרגשה ולא ידושן במאור עינים בלתי בתענוג יתר. וכן אמרו ז"ל כי האזן נכבד משאר האיברים. שאם סימא את עינו נותן לו דמי עינו. חרשו נותן לו דמי כולו. והן האדם חייב לעבוד את הש"י באיבריו ויצוריו כלם כי לעבודתו יצרם כמו שכתוב (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו. אף כי באיברים הנכבדים אשר יצר בו נתחייב לעבוד בהם את יוצרם. והעונש הגדול יתר מאד אם יפריעם ממעשה מצותיו ועבודה לא יעבוד בהם ולא כגמול עליהם השיב. כי ה' הטיב עמו בחושיו הנכבדים טובה עצומה וכבוד והדר עטרו בהם. על כן הקדים להזכיר אחת ממעלות האוזן בעבור הראותך גודל חובת עבודתו. ובאר אחרי כן כי תהיה עבודת האוזן בשמוע אל התוכחות. ואמר אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין פירושו - ראוי לשכון בין החכמים. אחר אשר יקשיב בתוכחתם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה נפל אדם מן הגג ונשברו איבריו צריך רטיה ותחבושת על כל אבר מאיבריו ועצם מעצמיו. והחוטא אשר חטא בכל איבריו ונחשב כאלו רבתה מכה באיבריו כלם מכף רגלו ועד קדקדו שנאמר (ישעיהו א׳:ו׳) מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. והנה הקב"ה מרפא כל איבריו ברטיה אחת והיא שמיעת האזן שנאמר (שם נ"ה) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם:

King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 15:30-31) "What brightens the eye gladdens the heart; good news puts fat on the bones. He whose ear heeds the reprimand of life lodges among the wise." And every wise-hearted person should know that it is not likely that King Solomon, peace be upon him, composed idle words like these [in the middle of] words of reproof and fear of God for nothing - since Scripture has already testified about him (I Kings 5:11), "He was the wisest of all men." Rather this is the understanding of the thing: "What brightens the eye gladdens the heart" - the eye is a very esteemed organ, for they will see all the events that gladden the heart with it. But more esteemed than it is the ear, for they will hear good news, that puts fat on the bones, through it. For [the ear] has no feeling and it will not be fattened from the light of the eyes, unless it is a special enjoyment. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Bava Kamma 85b) that the ear is more esteemed than the other organs. For if one blinded his eye, he must pay for the value of his eye; but if he makes him deaf, he pays all of his value. And truly a person is obligated to serve, God, may He be blessed, with his limbs. And they were all formed for His service - as it is written, (Proverbs 16:4), "The Lord made everything for His sake." Even with the esteemed limbs that He formed in him, is he obligated to serve their Maker. And the great punishment is even much greater if he prevents them from doing His commandments, he does not do the service with them and he does not pay back the good that is done through them. For with his esteemed senses, God gave him a great kindness; and He crowned him with beauty and glory through them. Therefore he prefaced to mention one of the virtues of the ear in order for you to see the greatness of the obligation of its service. And afterwards, he explained that the service of the ear should be in listening to reprimand; and he said "He whose ear heeds the reprimand of life lodges among the wise." Its explanation is [that] it is fitting to dwell among the sages, since he can [then] listen to their reprimands. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shemot Rabbah 27:9), If a man falls from a roof and all of his limbs are broken, he needs a bandage and a plaster for every one of his limbs and his bones. And a sinner who has sinned with all of his limbs is considered as if he received a great wound on all of his limbs - from the sole of his foot to his crown, as it is stated (Isaiah 1:6), 'From head to foot, no spot is sound.'" But behold the Holy One, blessed be He, heals all of his limbs with one bandage. And that is the listening of the ear, as it is stated (Isaiah 55:3), "Incline your ear and come to Me; hearken, and you shall be revived."

13 יג

הדרך הד' בעת אשר יהגה האדם בתורת ה' ויקרא בדברי הנביאים והכתובים. ויבין בנועם המוסרים ויראה האזהרות והעונשים. יחרד לדברים ויכין לבו להטיב דרכיו ומעלליו ויתרצה אל השם. כענין שנאמר (שם ס"ו) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. וכן כתוב בענין יאשיהו (מלכים ב כ״ב:י״א) ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו. ובענין עזרא נאמר (נחמיה ח׳:ט׳) כי בוכים כל העם בשמעם את דברי התורה. ואשר לא שת לבו אל דברי ה' יכבד פשעו עליו כענין שנאמר (ירמי הל"ו) ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הלומד ואינו מקיים נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. ונאמר (הושע ה') אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו ונאמר (ירמיהו ח׳:ח׳) איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו אכן [הנה] לשקר עשה עט שקר סופרים:

The fourth path is [that] when a man meditates upon the Torah of God and reads the words of the Prophets and the Writings and understands the pleasantness of the reprimands and sees the warnings and the punishments - he trembles and prepares his heart to improve his ways and his plans and become acceptable to God, as it is stated (Isaiah 66:2), "Yet to such a one I look - to the poor and brokenhearted, who trembles about My word." And likewise is it written about the matter of Yoshiyahu (II Kings 22:11), "And when the king heard the words of the scroll of the Torah, he rent his clothes." And about the matter of Ezra is it stated (Nehemiah 8:9), "for all the people were weeping as they listened to the words of the Torah." And the one that does not pay attention to the words of God will have his transgression become greater for him, like the matter that is stated (Jeremiah 36:24), "yet they showed no fear and did not tear their garments." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Berakhot 1:1), "Anyone who studies but does not uphold [what he learned] - it would have been better that his placenta would have flipped itself on his face, and he had not come out to the light of the world." And it is stated (Hosea 8:12), "The many teachings I wrote for him have been treated as something alien." And it is [also] stated (Jeremiah 8:8), "How can you say, 'We are wise, and we possess the Torah of the Lord'; assuredly, for naught has the pen labored, for naught the scribe."

14 יד

הדרך הה' בעשרת ימי תשובה. הירא את דבר השם לבו יחיל בקרבו בדעתו שכל מעשיו בספר נכתבין. ובעת ההיא האלהים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע. כי האדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים. ובעת אשר ידע כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו. ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו. ולא ישגיח לפתח ולשדד אדמתו ולא יפנה דרך כרמים. ולא יתרפה ביום צרה מהכין לב להנצל כצבי מיד. לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין והמשפט ואינם יודעים מה יהיה משפטם. הלא [לאחותם] יהגה לבם ביום שידובר [בה] שנאמר (ש"ה ח) מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. וראוי לכל ירא אלהים למעט בעסקיו להיות רעיוניו נחתים. ולקבוע ביום ובלילה עתם ולהתבודד בחדריו ולחפש דרכיו לחקור. ולקדם אשמורות ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה. ולשפוך שיח ולשאת תפלה ורנה. ולהפיל תחנה. והעת עת רצון והתפלה נשמעת בו כענין שנאמר (ישעיהו מ״ט:ח׳) בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם נ"ה) דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכפורים שנאמר מכל חטאתיכם לפי ה' תטהרו. על כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו:

The fifth path is [that] on the ten days of repentance, the heart of one who fears the Lord will pine inside himself, knowing in his mind that all of his deeds are written in a book and that at that time, God brings all of His creation to judgement about all that is hidden - whether for the good or for the bad. For man is judged on Rosh Hashanah and his final verdict is sealed on Yom Kippur. And at a time that he knows that they will bring his case in front of a king of flesh and blood, does he not tremble greatly, seek counsel for himself and scurry industriously to find a way to escape? And it does not come to his spirit to turn to the right or to the left or to occupy himself with the rest of his business. And he will not break up and furrow his land nor turn through the vineyards. And on a day of distress, he will not falter from preparing his heart to escape like a deer from the hand [of the hunter]. Therefore how foolish are those who go out to their labors and their work until the evening on the Days of Awe - days of judgement and verdict - and do not know what their verdict will be. Is it not that their hearts are preoccupied [even] about their sister on the day when she will be spoken for - as it is stated (Song of Songs 8:8), "What shall we do for our sister when she is spoken for?" And it is fitting for anyone that fears God to reduce his affairs, so that his ideas are at ease; to fix times during the day and night to seclude himself in his rooms, search his ways and investigate; to be early to the watches and occupy himself with the ways of repentance and the refinement of action; and to pour out speech, raise prayer and song and to lay down supplication. And this time is a time of [good] will, and prayer will be heard on it - like the matter that is stated (Isaiah 49:8), "In an hour of favor I answer you, and on a day of salvation I help you." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 18a), "'Seek the Lord while He can be found' - these are the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur." And it is a positive commandment from the Torah for a man to arouse his spirit to repent on Yom Kippur, as it is stated (Leviticus 16:30), "of all your sins, you shall be pure before the Lord." Therefore Scripture warned us that we should purify ourselves before God with our repentance; and He will atone for us on that day to purify us.

15 טו

הדרך הו' כל עת יכון לקראת אלהיו. כי לא ידע האדם את עתו. על כן כליותיו ישתונן. ובצדקה יכונן. להשיב רוחו בטהרה אל האלהים אשר נתנה. ויחפש דרכיו ומעלליו בכל יום. יפקדם לבקרים ולרגעים יבחנם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך אמרו לו תלמידיו רבינו וכי אדם יודע באיזה יום ימות אמר להם כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצאו כל ימיו בתשובה. ואומר (קהלת ט׳:ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. לובן הבגדים משל על נקיות הנפש בתשובה והשמן משל למעשים טובים ושם טוב. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הזה משל לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת ותשם בפוך עיניה ובעלה עובר אורחות ימים ותאמרנה לה השכנות הלא בעלך הלך בדרך למרחוק ועל מה זה לשוא תתיפי. אמרה להם בעלי מלח הוא אולי יהפך רוח ים וקל מהרה יבא וימצאני והנני מקושטת. ויש על האדם לשער בנפשו בהיותו שאנן ושלו. איך ידאג לבבו ויראה ורעד יבא בו ביום המות בהיותו נכון לעלות ליתן את החשבון. ואיך יתודה בעת מותו בלב נשבר. וככה יעשה כל הימים יתודה בלב נדכה ויהיה מורא שמים עליו:

The sixth path is that he should prepare to meet his God every instant. Therefore he should darken his conscience and prepare in righteousness to return his soul in purity to God who gave it [to him]. So he should search his ways and his plans every day - record them in the mornings and examine them all the time. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 153a), "Rabbi Eliezer says, 'Repent one day before your death.' His students asked him, 'Our teacher, but does a person know the day on which he will die?' He said to them, 'All the more so should one repent today, lest he die tomorrow; and so one will spend his entire life in [a state of] repentance.'" And it states (Ecclesiastes 9:8), "Let your clothes always be white, and your head never lack oil." The whiteness of clothes is a metaphor for the cleanliness of the soul that has repented; and the oil is a metaphor for good deeds and a good name. And our Rabbis, may their memory be blessed, also said about this matter (Kohelet Rabbah 9:6), "There is a [relevant] parable about the wife of a sailor who would adorn herself and paint her eyes while her husband was traveling on the seaways. So her neighbors said to her, 'Didn't your husband go on a faraway journey? So isn't this beautifying of yourself for naught?' She said to them, 'My husband is a sailor. Maybe the sea wind will change and ease it for him to come quickly and he will find me - and behold I [will be] adorned.'" And when a person is at ease and tranquil, he should assess in his soul how his heart will worry, fear and tremble when the day of death comes to him - that he should be prepared to rise and give an accounting; and how he will give a confession with a crushed heart at the time of his death. So the fear of heaven will be upon him.

16 טז

ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצות אולי הגיע תור מותו ולא יקיים המצות ההם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה שקיים את כל התורה ולא היה חסר אלא אותו מצוה. וכל העושה עבירה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו בטל את התורה:

And a person should always be performing new commandments - maybe the turn of his death has come, and he will [otherwise] not perform these commandments. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:28), "Anyone who performs a commandment close to his death is as if he performed the entire Torah and was only lacking this commandment. And anyone who performs a transgression close to his death is as if he negated the whole Torah."

17 יז

ויש אנשים אשר לא ירגישו בענין המות לעשות צדה לדרך ולתקן מעשיהם ולא יעלו על לבם יום מותם עד בואו. והם נמשלים כבהמות אשר לא ירגישו בענין המות עד יום הטביחה. כמו שנאמר (תהילים מ״ט:ט״ו) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו. פירושו - כצאן שתו נפשם לשאול כי לא ירגיש בענין מותם עד בואו פתאום. מות ירעם. אין מות הרשעים כמות הבהמות מות הבהמות פעם אחת והרשעים מות ירעה בהם בכל יום. מלשון (מיכה ז׳:י״ד) ירעו בשן וגלעד ומענין (איוב י״ח:י״ג) יאכל בדיו בכור מות. כי נפש הרשעים ההשחתה וההפסד ידבקו בה בכל עת עד אשר תשחת ותכלה ותאבד. וירדו בם ישרים לבקר. המשיל זמן תחיית המתים לבקר אשר יעיר בו האדם משנתו. וכענין שנאמר (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. כי אז ירדו הישרים ברשעים כמו שכתבו (מלאכי ג׳:כ״א) ועסותם רשעים יהיו אפר תחת כפות רגליכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין יום הדין לתחיית המתים. לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר ועסותם רשעים וגו'. וצורם לבלות שאול. צורם כמו צורתם וכן (הושע י״ג:ב׳) כתבונם עצבים. כתבונתם. ויקרא הנפש צורת האדם. ויש מן הדוברים על הנפש שאמרו בגדר הנפש שהיא צורת (עקרית) [מקרית]. וביאור הענין כי נפש הרשע יבלה שאול אותה. והיא מזבול לו. כי הנפש מן העליונים מלשון (ישעיהו ס״ג:ט״ו) מזבול קדשך. והרשע סבב בחטאותיו ועולל לנפשו נפש היקרה והעליונה שהיא מזבול לו. לבלות אותה שאול מטה.
וכמה קשה המות למי שלא הפריד תאות העולם מנפשו עד אשר יפרידנה המות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת דרך ארץ. רצונך שלא תמות. מות עד שלא תמות. ביאור הענין הרוצה שיהיה לו יום המות לחיי עד ידבר אל לבו אחרי אשר סופו לעזוב את האדמה ולהניח חפצי הגוף ובאחריתו ישטמם ויטשם. יעזבם בחיים ולא ישתמש באדמה רק לעבודת הבורא יתעלה. ואז יהיה לו יום המות לחיים שאין להם הפסק:

But there are people that do not sense the matter of death, to make provisions for the road and to rectify their actions; and they do not pay attention to the day of their death until it comes. So they are compared to animals that do not sense the matter of death until the day of slaughter - as it is stated, (Psalms 49:15), "Sheeplike they head for the pit, with death as their shepherd; the upright shall rule over them in the morning, and their form - from above him - shall waste away in the pit." Its explanation is: They lead their souls to the pit, since they don't sense the matter of their death until its sudden arrival. "With death as their shepherd" - the death of evildoers is not like the death of animals; the death of animals is once, but the death of the evildoers will shepherd them every day. [That shepherd can be a verb in the continuous present is indicated] from the wording, "shepherd Bashan and Gilead" (Micah 7:14); and from the content of (Job 18:13), "death’s first-born consumes his tendons." For destruction and deterioration will cling to the soul of the evildoers at every instant, until it is destroyed, ends and is gone. "The upright shall rule over them in the morning" - it compared the time of the resurrection of the dead to the morning, when a man wakes up from his sleep; and like the matter that is stated (Daniel 12:2), "Many of those that sleep in the dust of the earth will awake." For then the righteous will rule over the evildoers, as it is written (Malachi 3:21), "And you shall trample the wicked to a pulp, for they shall be dust beneath your feet." And our Rabbis, may their memory be blessed, said about the matter of the day of judgement for the resurrection of the dead (Rosh Hashanah 17a), "After twelve months, their bodies end, and their souls are burnt and become ashes under the feet of the righteous - as is is stated, 'And you shall trample the wicked, etc.'" [And it is written (Psalms 49:15),] "And their form (tsuram) shall waste away in the pit" - tsuram is like tsuratam (the conventional way of writing, their form). Likewise, "idols, ketvunam" (Hosea 13:2), is understood as ketvunatam. And the soul is called the form of man. But there are some among those who speak about the soul that said, about the definition of the soul, that it is a (essential) [contingent] form. And the explanation of the matter is that the pit wears out the evildoer's soul. And it is "above (zevul) him" - for the soul is from the higher beings. [This is seen] from the wording (Isaiah 63:15), "from Your holy height (zevul)." And with his sins, the evildoer caused and brought about that his precious and elevated soul that is above him will be worn out by the pit below. And how difficult is death for the one who has not separated desires of the world from his soul until it is separated by death! And our Rabbis, may their memory be blessed, said in Tractate Derekh Erets, "Is your will not to die? Die before you die." The explanation of the matter is [that] the one that wants that the day of his death be [a gateway] for him to eternal life should speak to his heart - since his end is to leave the ground and to leave the matters of the body, and in his end, he will despise them and abandon them; he should leave them when he is [still] alive, and only use the ground for service to the Creator, may He be blessed. And then the day of death will be [the beginning] of life without end for him.

18 יח

ודע כי נפש הרשע אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו. ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשיה. תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה. ויהי תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות. אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט. ולראות איך החליפה מרום בשאול. כאשר יעלו את האבן על יד כף הקלע ואחרי עלותה למרום תרד בטבעה למטה לארץ כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה. שנאמר (שמואל א כ״ה:כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש משלי אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים (יש כאן חסרון וצ"ל אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים עולות למעלה ונידונין שם. נשמתן של צדיקים זוכות בדין ונגנזות תחת כסא הכבוד ונשמתן של רשעים) חוזרות ויורדות ומטרפות לארץ שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה וגו'. ונאמר (משלי י״א:ז׳) במות אדם רשע תאבד תקוה. כי לא תהיה תקוה לנפש הרשע לצאת מחשך לאור שנאמר על נפש הרשע (תהילים מ״ט:כ׳) תבא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור:

And know that the soul of the evildoer whose entire desire while alive is for the things of the body - the desire of which is separated from service to the Creator and is removed from its roots - will in his death descend to the ground, to the place of its desire. And its destiny will be - like the nature of the ground - to descend and not to arise. However it will be brought up for justice and for trial and to see how it exchanged the above for the pit - like they bring up a stone to the hollow of a slingshot. But after they raise [the stone] up - by its nature - it comes down to the ground, when the stone comes back and falls down to the ground after [its] projection, as it is stated (I Samuel 25:29), "the life of my lord will be bound up in the bundle of life in the care of the Lord, your God; but He will fling away the lives of your enemies as from the hollow of a sling." And our Rabbis, may their memory be blessed, said in Midrash Mishlei (Kohelet Rabbah 3:27), "Both the souls of the righteous and the souls of the evildoers [rise above and are judged there: The souls of the righteous are triumphant in their trial and hidden under the Throne of Glory, but the souls of evildoers] are eaten away to the ground, as it is stated, 'but He will fling away the lives of your enemies, etc.'" And it is stated (Proverbs 11:7), "At death the hopes of a wicked man are lost." For there is no hope for the soul of an evildoer to leave from the darkness to the light, as it is stated (Psalms 49:20), "yet he must join the company of his ancestors, who will never see daylight again."

19 יט

הנה נתבאר כי נשמת הרשעים יורדת לשאול. משני מקראות שזכרנו ומדברי חז"ל. ועוד נאמר (משלי ט״ו:כ״ד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. ועוד נאמר (קהלת ג׳:כ״א) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. פירוש מי יכיר הצדיקים והרשעים בעוה"ז. כי יש רשעים אשר מעשיהם במחשך ולא יכירו בהם בנ"א [ויש צדיקים] שייראו שמים בסתר. כענין שנאמר (מיכה ו׳:ח׳) והצנע לכת. ויקרא לנפש הרשע נפש הבהמה מפני שנמשכת אחרי התאוה הגשמית כבהמה וכענין שכתוב (יונה ד׳:י״א) אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה. ולנפש הצדיקים קרא רוח בני האדם וכענין שנאמר (יחזקאל ל"ד:ל"א) אדם אתם. וביאור לשון המקרא כן הוא. מי יודע רוח בני האדם והם הצדיקים. העולה היא למעלה כי יש הרבה צדיקים שאין אדם יכול לגזור עליהם בעולם הזה שהם צדיקים באמת וכי תעלה נפשם למרום. כענין מה שנאמר (ש"א ט"ז:ז') כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. וגם כי רבים מן הצדיקים הם יראי שמים בסתר ואין צדקתם מודעת. וכענין שנאמר (מיכה ו׳:ח׳) והצנע לכת עם אלהיך. ורוח הבהמה וגו' גם יש רשעים רבים שאין אדם מכיר במעשיהם כענין שנאמר (ישעיהו כ״ט:ט״ו) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו. וכן פירשו ז"ל במדרש קהלת. כי רוח בני האדם אלו הצדיקים ורוח הבהמה אלו הרשעים.
ולא יוכל איש לומר כי היה מסתפק על נשמת האדם אם תעלה למעלה כי הנה כתוב (קהלת י״ב:ז׳) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ועוד איך יסתפק על רוח הבהמה אם יורדת למטה הלא רוח הבהמה מן הארץ ואיך תעלה. ונתבאר בתורה כי נשמת האדם עליונית. כי כתוב על נפש הבהמה כי היא מן הארץ שנאמר (בראשית א׳:כ״ד) תוצא הארץ נפש חיה למינה. ועל נפש האדם כתוב (שם ב') ויפח באפיו נשמת חיים. על כן תעלה נשמת האדם במות הגוף למעלה כי כל הדברים שבים אל שרשם. כענין שנאמר (קהלת י״ב:ז׳) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ונאמר על נשמת הצדיקים (זכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה פירושו - בין המלאכים שהם עומדים וקיימים. כמו שנאמר (תהילים קמ״ח:ו׳) ויעמידם לעד לעולם ונאמר (דניאל ז׳:ט״ז) קרבת עד חד מן קאמיא. ואמרו ז"ל נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר (שמואל א כ״ה:כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.
וכל אנשי לבב יחשבו העולם הזה כמו דירת עראי ולא ישתמשו בו רק לעבודת הבורא יתברך ויכינו בו צדה לנפשם. כי אם שנים רבות יחיה האדם ואלו חיה אלף שנים פעמים. אחרי שיש מספר לשניו יכלה המספר וסופו כלא היה יהיה. ועולם הגמול אין לו תכלית כענין שנאמר (איוב ט״ז:כ״ב) כי שנות מספר יאתיו ואורח לא אשוב אהלך. אף כי ימי האדם כצל עובר כענין שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'. ונאמר (שם קמ"ד) ימיו כצל עובר ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצל עוף הפורח ועובר. רצונו לומר - כי חייב האדם להמשיל העולם הזה בלבבו כצל עוף הפורח וברגע קטן עובר. גם כי אין האדם יודע אם היום כאן ולמחר בקבר. ונמצא בהשתדלו וטרחו על יום מחר כי הוא מצטער על עולם שאינו שלו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה יולד יום:

Behold it has been explained from the two verses that we mentioned - [as well as] from the words of the Sages, may their memory be blessed - that the soul of the evildoers goes down to the pit. And it has also been stated (Proverbs 15:24), "For an intelligent man the path of life leads upward, in order to avoid the pit below." And it has also been stated (Ecclesiastes 3:21), "Who knows if the spirit of men does rise upward and if a beast’s spirit does sink down into the earth?" The explanation [of this] is who can recognize the righteous ones and the evildoers in this world? For there are are evildoers whose actions are in the dark, and people will not know it about them; and there are righteous ones that fear the Heavens in private, like the matter that is stated (Micah 6:8), "and walk humbly." And he called the soul of an evildoer, the soul of a beast, because it follows its physical desire like a beast. And [this is] like the matter that is stated (Jonah 4:11), "who do not yet know their right hand from their left, and many beasts as well!" But he called the righteous ones, "the spirit of men" - like the matter that is stated (Ezekiel 34:31), "you are men." And the explanation of the wording of the verse is like this: Who knows the spirit of men - which are the righteous ones - which goes above; for there are many righteous people that a person cannot determine in this world that they are truly righteous, and that their souls will arise above, like the matter that is stated (I Samuel 16:7), "man sees only what is visible, but the Lord sees into the heart." And also since there are many righteous ones whose fear of the Heavens is secret, and their righteousness is not known, and like the matter that is stated, (Micah 6:8), "and walk humbly with your God." "And the beast's spirit, etc." is that there also many evildoers that a man would not recognize from their actions, like the matter that is stated (Isaiah 29:15), "who do their work in dark places and say, 'Who sees us, who takes note of us?'" And they, may their memory be blessed, likewise explained in Midrash Kohelet (Kohelet Rabbah 3:21) that the "spirit of men" is the righteous ones, "and the beast's spirit" is the evildoers. But a person cannot say that he is in doubt whether the soul of a man rise up; for behold it is written (Ecclesiastes 12:7), "and the spirit returns to God who bestowed it." And also how can he doubt whether the spirit of a beast descends below? Is the spirit of a beast not from the earth? So how could it rise? And it is explained in the Torah that the soul of man is supernal. As it is written about the spirit of an animal that it is from the ground, as it is stated (Genesis 1:24), "Let the earth bring forth living spirits according to their specie." But about the spirit of man, it is written (Genesis 2:7), "and He blew into his nostrils a living soul." Therefore the soul of man rises above with the death of the body; since all things return to their source, like the matter that is stated (Ecclesiastes 12:7), "And the dust returns to the ground as it was, and the spirit returns to God who bestowed it." And it is stated about the soul of the righteous one (Zechariah 3:7), "and I will permit you to move about among these ones standing." Its explanation is among the angels that are standing and enduring - as it is stated (Psalms 148:6), "And He made them stand forever." And it is [also] stated (Daniel 7:16), "approached one of the standing." And they, may their memory be blessed, said (Shabbat 152b), "The souls of the righteous are hidden under the Throne of Glory, as it is stated (I Samuel 25:29), "the life of my lord will be bound up in the bundle of life." And all men of heart will consider this world like a temporary dwelling; so they will only use it for the service of the Creator, may He be blessed, and prepare provisions for their souls. For if a man lives many years - even if he lived twice a thousand years - since there is a number to his years, the number will end, and his end will be as if they had not been. But the world of repayment has no end, like the matter that is stated (Job 16:22), "For a few more years will pass, and I shall go the way of no return." Even more so, since the days of man are like a passing shadow, like the matter that is stated (Psalms 90:10), "The span of our life is seventy years, etc." And it is [also] stated (Psalms 144:4), "his days are like a passing shadow." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:3), "Not like the shadow of a tree or the shadow of a wall, but rather like the shadow of a flying and passing bird." It means to say a person is obligated to compare in his heart, this world to the shadow of a bird that if flying and passes over in a small instant - especially since a man does not know whether he is here today but in the grave tomorrow. And it would come out in his efforts today for tomorrow, that he has taken pains for a world that is not his. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 100b), "Grieve not about tomorrow’s trouble, because you know not what a day may bring."

20 כ

ועיקר ספר קהלת חברו שלמה המלך עליו השלום למען ישים האדם על לבו כי העולם הבל הבלים ולא ישתמש בו זולתי לעבודת הבורא יתעלה. והודיע כוונתו בפתיחתו וחתימתו. כי פתח ואמר הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלו אדם אחר היה אומר כן היינו אומרים אולי לא אסף שתי פרוטות מימיו על כן נחשב העולם הבל בעיניו. אכן שלמה המלך שנכתב עליו (מלכים א י׳:כ״ז) ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים. לו נאה לומר כי העולם הבל הבלים. וחתם ספרו ואמר (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:

And King Solomon, peace be upon him, essentially composed the book of Ecclesiastes in order that man put to his heart that the world is a vanity of vanities and [that] he only use it for the service of the Creator, may He be elevated. And he made his intention known in his introduction and his conclusion: For he opened and said, (Ecclesiastes 1:2), "Vanity of vanities, said Kohelet, vanity of vanities - everything is vanity." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 3:13), "If another man had said this, we would have said, 'Maybe he has not gathered two small coins in his entire days; therefore the world is considered like vanity in his eyes.' However it is appropriate for King Solomon - about whom it is written (I Kings 1:27), 'The king made silver as plentiful in Jerusalem as stones' -to say that the world is vanity of vanities." And he concluded his book and said (Ecclesiastes 12:13), "The sum of the matter, when all is said and done; revere God and observe His commandments, for this is all of man."

21 כא

ומי שחננו הש"י דיעה ישוב אל לבו כי הש"י שלחו בעולם הזה לשמור משמרתו ותורתו וחוקותיו ומצותיו. ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו. ולקץ הימים אם עשה שליחותו באמונה. ישוב ובא ברנה ושמחת עולם על ראשו. כעבד אשר שלחו המלך לעבר הים. שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו עד שובו אל אדוניו. וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ב:כ״א) להיות בה' מבטחך וגו' להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך:

And whoever God, may He blessed, has graced with intelligence should place into his heart that God, may He be blessed, has sent him into this world to keep His watch, His statutes and His commandments. And he should only open his eyes to do his mission. And at the end of days - if he did his mission trust-worthily - he comes back with joy and with eternal gladness upon his head; like a servant that the king has sent to cross the sea, whose eyes and heart are only upon the matter of his agency until he returns to his master. And likewise did King Solomon, peace be upon him, say (Proverbs 22:19-21), "That you may put your trust in the Lord, etc. To let you know truly reliable words, that you may give a faithful reply to him who sent you."

22 כב

ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המות. כדי שלא יתבטל ואל תרפינה ידיו מעבודת הש"י. ותדד שנתו מעיניו לעמול בתורה. ולהתבונן ביראת ה' ולתקן מדות נפשו ולהשיג מעלות היראה והאהבה ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצות להיות לנפשו סגולה ואוצר כענין שנאמר (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצות. כי ידע ויזכור שהימים קצרים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק:

And among the things for which a person is obligated to remember the day of death is in order that he not waste [time] and his hands not falter from the service of God, may He be blessed; that he remove sleep from his eyes to toil in Torah [study] and to contemplate fear of God, to refine the traits of his soul [so as] to reach levels of fear and love; and to think thoughts of how to enhance and beatify the commandments such that his soul should be a charm and a treasure - like the matter that is stated (Proverbs 10:8), "He whose heart is wise accepts commandments." For he will know and remember that the days are short - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:15), "The day is short, and the work is plentiful, and the laborers are indolent, and the reward is great, and the Master of the house is insistent."

23 כג

ומי שאינו זוכר יום המות תמיד דומה בעיניו שיש לו פנאי ומתון (נ"ל שהוא מלשון הוו מתונים בדין. ובברכות מתון מתון ת' זוזי שויה) להשיג חפצו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז.

But the one who does not always remember the day of his death is similar in his own eyes to one who has extra time and calm (mitun) to reach his goal. (It appears to me that it is from the usage [in Avot 1:1], "be patient [matunim] in judgement." And in Berkhot 20a, [we read], matun [which can also mean two hundred] and matun is equal to four hundred zuz.) And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 4:17), "more precious is one hour in repentance and good deeds in this world, than all the life of the world to come; and more precious is one hour of the tranquility of the world to come, than all the life of this world."

24 כד

וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט׳:ד׳) כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. פירושו - שיבח חיי העוה"ז לענין התשובה ופעולת המצוה והשגת מעלות הנפש והוא הבטחון הנמצא לאשר יחובר אל החיים. ופירושו - כי לכלב החי כי האדם הפחות בחיים יכול להוסיף מעלות בנפשו מה שלא יכול לעשות כן החכם הצדיק המת. ובמקום אחר ביזה וגינה העולם הזה לענין השגת תענוגיו וכבודו. ואמר (שם א') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. עוד אמר (שם ד') ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה:

And likewise did King Solomon, peace be upon him, say (Kohelet 9:4) "For he who is connected with the living has hope - even a live dog is better than a dead lion." Its explanation is that he praised life in this world with regards to repentance, performance of commandment[s] and attainment of spiritual virtues. And this is the hope that is found for those connected with the living. And the explanation of "even a live dog" is that even a lowly man that is alive can add to his spiritual virtues - which is not the case for a righteous sage that is dead. But in another place, he disgraced and condemned this world, regarding the attainment of pleasures and honor, and said (Kohelet 1:3) "What advantage is there for a man in all of his toil that he does beneath the sun?" And he also said (Kohelet 4:2), "Then I accounted those who died long since more fortunate than those who are still living."

25 כה

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה. מאין באת, מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום רמה ותולעה. ולפי מי אתה עתיד ליתן את החשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ביאור הדבר. כאשר תחשוב מאין באת תכניע נפשך ותשנא הגאוה. וכאשר תזכור לאן אתה הולך תבזה העולם ותכיר כי מותרו אין ולא תתעסק בו זולתי לעבודת הבורא יתברך. וכאשר תשיב אל לבך לפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון יהי מורא שמים עליך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד זה המות. כי גם המות טוב להכניע הנפשות ולהיות חתת אלהים על הלבבות ולבלתי עשות העולם הזה עיקר.
ויש אנשים שאינם נותנים פנאי לנפשם לקבוע עתים להבין לאחריתם. מטרדתם בקניני העולם. כענין שכתוב (איוב ד׳:כ״א) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה. פירושו - הלא נסע יתרם ממונם מהם בנסיעתם. הנה כי אין לו בהם תועלת. אבל אבד מהם טובה הרבה. כי גרם להם אשר ימותו ולא בחכמה כי לא חכמו להבין לאחריתם ולתקן נפשם ולהכין צידה לדרכם. כענין שכתוב (דברים ל״ב:כ״ט) לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם:

And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 3:1), "Keep your eye on three things, and you will not come to sin [...] From where did you come? From a putrid drop. And to where are you going? To a place of dust, worms, and maggots. And before whom are you destined to give an account and a reckoning? Before the King of kings, the Holy One, blessed be He." The explanation of the content is [that] when you think of from where you came, your spirit will be humbled and you will hate pride. And when you remember where you are going, you will scorn the world, recognize that its superfluous luxuries are nothing and only be involved with it for the service of the Creator, may He be blessed. And when you put into your heart in front of whom you will be giving a reckoning, fear of the Heavens will be upon you. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Genesis Rabbah 9:5), "'And God saw all that He had made, and found it very good' (Genesis 1:31) - this ('very good') is death." For even death is good, so as to subdue spirits, that there be fear of God upon the hearts and that they not make this world into the main one. But there are people that do not give time to their souls to understand their ends, because of their preoccupation with acquisitions of the world - like the matter that is stated (Job 4:21), "Their cord is moved, and they die, and not with wisdom." Its explanation is, is not their cord (yeteram, which can also be understood as their excess or advantage) - their money - moved from them in their move; for behold they have no benefit from it [when they die], yet it lost much good for them. For it caused them to die without wisdom, as they did not show wisdom to understand their end, to rectify their souls and prepare provisions for their journey, - like the matter that is stated, (Deuteronomy 32:29), "Were they wise, they would think upon this, gain insight into their future."

26 כו

והנה נחתום הענין הזה במאמר נכבד אשר לחכמי ישראל ז"ל. היה הלל עליו השלום אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי. ביאור הדבר. אם האדם לא יעורר נפשו מה יועילוהו המוסרים. כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שמעו. ישכחם היצר ויעבירם מלבבו כענין שנאמר (הושע ו׳:ד׳) וחסדכם כענן בקר. ונאמר (משלי י׳:כ׳) כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט. פירושו - מוסר הצדיק זך בלי סיג ולשונו נבחר. אבל לב הרשעים השומעים מוסרו רגע אחד הוא. מלשון (תהלים פ"א) כמעט אויביהם אכניע. ענינו כרגע אויביהם אכניע. ויקרא לב הלב הנבון והמתוקן כמו שנאמר (משלי ט״ו:ל״ב) ושומע תוכחת קונה לב (שם י"ז) לקנות חכמה ולב אין. אכן צריך האדם בשמעו המוסר לעורר נפשו ולשום הדברים אל לבו ולחשוב בהם תמיד. ועליהם יוסיף לקח ומלבו יוציא מילין. ויתבודד בחדרי רוחו וישוב יהפוך יד תוכחתו על נפשו. ולא יסמוך על תוכחת המוכיח לבדו. ותוכחתו לבקרים ולרגעים תהיה עד אשר תקבל נפשו המוסר. ועד אשר תטהר. וכשאנ"י לעצמ"י מ"ה אנ"י:
גם כשאני לי להשתדל לתקן נפשי בכל כחי ואני הוגה בחכמה בכל עת. מה אני. כי השגת האדם קצרה ודלה. ועם הטורח והתקון ישיג מעט מן המעלות. ראה מי אנכי ומה חיי כשאין אני לעצמי להשתדל ולטרוח לתקן נפשי. והמשל בזה מן השדה שהיא זיבורית. כי עם רב הטורח בתיקונה ועם רב עבודה. תוציא זרע מעט. ואם לא יטרחו בתקונה לא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב אבל קוץ ודרדר תצמיח. רק השדה אשר היא עידית גם כי לא יטרח בעבודתה ימצא בזריעתה תועלת. ואמר רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (תהילים ק״ג:י״ד) כי הוא ידע יצרנו משל למלך שנתן שדה לעבדיו והזהירם לעבדה ולשמרה ולהביא לו ממנה שלשים כור בכל שנה והם טרחו בה ועבדו אותה היטב והביאו ממנה לפני המלך חמשה כורים. אמר להם מה זאת עשיתם אמרו לו אדונינו המלך שדה שנתת לנו זבורית היא ואנחנו בכל כחנו עבדנו אותה. ועם כל הטורח לא עשתה את התבואה יותר מזה השיעור. וא"ם ל"א עכשי"ו אימת"י. אין ראוי לי לאחר יום או יומים השתדלותי בתקון נפשי ובקביעות עתים לתורה. כי אם אומר אקוה לעת הפנאי ועד היות בידי כסף די ספוקי. הנה טרדות העולם אינן פוסקות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה:

And behold we shall conclude this topic with an esteemed statement of the Sages of Israel, may there memory be blessed: Hillel, peace be upon him, used to say (Avot 1:14), "If I am not for myself, who is for me? And if not now, when?" The explanation of the content is [that] if a person does not arouse his soul, what effect can reproof have? For even if they enter his heart on the day that he hears them, the impulse will forget them and drive them out of his heart, like the matter of that which was stated (Hosea 6:4) "when your goodness is like a morning cloud." And it is [also] stated (Proverbs 10:20), "The tongue of a righteous man is choice silver, but the heart of the wicked is of little worth (kimeat)." Its explanation is that the reproof of a righteous man is pure without any dross, and his speech is chosen. But the heart of the evildoers that listen to his reproof is [only for] one instant. This is from the usage (Psalms 81:15), "then would I subdue their enemies instantly (kimeat)" - the meaning of which is, in an instant would I subdue their enemies. And [only] an understanding and refined heart is called a heart, as it is stated (Proverbs 15:32), "he who heeds reproof acquires heart"; and (Proverbs 17:16), "to purchase wisdom, when he has no heart?" Indeed, a man must arouse his heart when he hears reproof and place the things into his heart, to constantly think about them. And he should add teaching from his own heart and produce words. He should also meditate in the chambers of his spirit and repent, to turn the hand of the reproof upon himself and not just rely upon the rebuke of the rebuker. [Otherwise. that] rebuke will be like morning clouds, and for [fleeting] instants, until he takes the reproof upon himself and until he purifies himself. "But if I am for my own self [only], what am I?" Even when I am for myself and I reflect upon wisdom all the time, what am I? For the grasp of a man is short and weak. So [even] with the effort and the refinement, he will only attain a little of the virtues - see what I am and what my life is when I am not for myself, to make efforts to refine my soul. And the comparison here is to a field that is inferior. For with great toil and refinement, and with much work, it will bring out a small [amount of] seed. But if they do not toil in its refinement, it will not produce [anything] and no grass will grow in it besides thorns and brambles. However there is benefit in sowing a superior field - even if he does not toil in working it. And our Rabbis, may their memory be blessed, said about this matter (Avot D' Rabbi Natan 16), "That which it is written (Psalms 103:14), 'For He knows our formation' - there is a [relevant] metaphor of a king that gave a field to his servants and warned them to work it and guard it, and to bring him thirty kor from it each year. And they toiled on it and worked it well, but only bought five kor in front of the king. He said to them, 'What have you done?' They said to him, 'Our master, the king, the field that you gave us was inferior, and we worked it with all of our strength. But with all of the toil, it did not make more grain than this.'" "And if not now, when?" It is not appropriate for me to delay my efforts, a day or two, in refining my soul and fixing set times for Torah [study]. For if I say, "I shall hope for leisure time and until I have enough money in my hands for my needs" - behold the distractions of the world do not stop. As our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:4), "Say not, 'When I shall have leisure I shall study,' lest you will not have leisure."

27 כז

והשנית אחרי אשר יאסוף ויכנוס עוד יכסוף לאסוף. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו ויש בידו מנה ומתאוה לעשות מאתים השיגה ידו מאתים מתאוה לעשותם ארבע מאות. וכן כתיב (קהלת ה׳:ט׳) אוהב כסף לא ישבע כסף:

And the second [reason not to delay] is after he gathers and brings in [produce or other income], he will still long to gather. As our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:13), "A man does not depart the world with half of what he desires in his hands. If he has a hundred in his hands, he will desire to make two hundred; if his hands attained two hundred, he desires to make them four hundred." And so is it written (Ecclesiastes 5:9), "A lover of money never has his fill of money."

28 כח

והשלישית הזמן מתמעט והמלאכה מרובה. מלאכת התורה. ותיקון הנפש. והשגת המעלות כמו האהבה. והיראה. והדביקות. כמו שאמרו ז"ל היום קצר והמלאכה מרובה:

And the third [reason] is that the time decreases and the work is plentiful: The work of Torah [study], refinement of the soul and attainment of the virtues - such as love, fear and cleaving. As they, may their memory be blessed, said (Avot 2:15), "the day is short, and the work is plentiful."

29 כט

הרביעית כאשר יאוחר תקון נפשו יקרהו עון ויכשל בעבירות תמיד:

The fourth [reason] is that when refinement of the soul is delayed, iniquity will happen and he will constantly stumble over transgressions.

30 ל

החמישית באיחור תיקון הנפש היצר הולך ומתגבר. ויקשה עליו לתקן נפשו אחר כן. כמו שכתוב (משלי כ״ד:ל״א) והנה עלה כלו קמשונים וג'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כאשר היצר קשור בעבירה ידמה כענין המינות ולא תשיג ידו לטהרתו. ואמרו במוסרים, ההרגל על כל דבר שלטון:

The fifth [reason] is that with the delay of the refinement of the soul, the impulse continually strengthens. So it will be more difficult for him to refine his soul afterwards, as it is written (Proverbs 24:31), "It was all overgrown with thorns, etc." And our Rabbis, may their memory be blessed, said that when the impulse is connected to transgression, it will become similar to the matter of heresy - and his hands will not attain his purification. And they said in the ethical teachings, "Habit about anything controls."

31 לא

הששית אולי לא ימשכו ימיו וימות טרם ישלים חוק התשובה. על כן הזהיר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט') בכל עת יהיו בגדיך לבנים:

The sixth [reason] is that maybe his days will not be long and he will die before he completes the measure of his repentance. Therefore, Solomon warned (Ecclesiastes 9:8), "Let your clothes always be white."

32 לב

השביעית בהתאחרו מן התשובה, יהיו עונותיו ישנים וישכח יגונם ולא ידאג להם כאשר בתחילה:

The seventh [reason] is that with his delay in repentance, his iniquities will be old, and he will forget their anguish. So he will not worry about them as [he would have] earlier.

33 לג

השמינית בבואו בימים ויחלש כח היצר לא יקבל שכר על התשובה כאשר בתיקון לבבו בימי בחורותיו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (תהילים קי״ב:א׳) אשרי איש ירא את ה'. בעודו איש. ואמרו כאשר לא תמצא יד הגנב לגנוב יחזיק נפשו כאיש שלום:

The eighth [reason] is that in his getting on in days and the weakening of the strength of the impulse, he will not receive the [same] reward for the repentance as it would be for the refinement of his heart during the days of his youth. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 19a), "'Happy is the man who fears the Lord' (Psalms 112:1) - when he is still a man." And they [also] said (Sanhedrin 22a), "When the thief is lacking [what] to steal, he makes himself like a man of peace."

34 לד

התשיעית בימי הזקנה. בהעדר כח ההרגשות איננו עוצר כח לחדש מסילות בלבבו. ולערוך מחשבות להלחם בהם ביצרו להשיג המעלות לטרוח ולעמול בתורה ובפעולות (ובעולמות). כמ"ש (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. על כן ראוי לאדם להחיש מפלט לנפשו כענין שאמר (תהילים קי״ט:ס׳) חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך:

The ninth [reason] is that during the days of his old age - with the absence of the power of emotion - he does not have the reserve of strength to create new paths in his heart, to arrange thoughts with which to fight his impulse, to attain virtues and to toil and strive in Torah and in [his] actions (and in the worlds). As it is written (Ecclesiastes 12:1), "So remember your Creator in the days of your youth, before those days of sorrow come and those years arrive of which you will say, 'I have no pleasure in them.'" Therefore, it is appropriate for a person to rush to save his soul, like the matter that is stated (Psalms 119:60), "I have rushed and not delayed to keep Your commandments."