אפים עבה"ט. ואף ביום ב' וה' נוהגין בא"י ושאר מדינות ספרד להקדים נפ"א לוהוא רחום וכן נוהגין בקצת מקומות גם במדינות אלו ועיין בש"ץ שכן משמע בזוהר פ' תרומה וכ"כ במנהגי האר"י ז"ל ושם נוהגין בב' וה' לומר סליחות שבכאן אומרים אותם בפ' שובבים וכשאומרים אל מלך כו' י"ל ומתנהג בחסידות שהוא ר"ת כרו"ב. ומהר"ש וויטל ז"ל כתב שכן מצא בתיקונים ובספר אורח לצדיק כתב שבכל וידוים שמתודה צ"ל בתהלתו אנא ה או"א כו' והסכימו עמו הרבנים ע"ש. גם כתבו בשם האר"י ז"ל שי"ל בוידוי טפלנו שקר ומרמה ע"ש. ומ"ש בש"ע שאין לדבר כו' כתב בש"צ בשם מטה יהודה דאע"ג שכתב בב"י דהוי כתפלה אריכתא מ"מ אם שמע בעודו נופל קדיש או קדושה דהוי כדין ק"ש ולא יותר כו' דלא עדיף מאלקי נצור כו' ע"ש והמנהג פשוט לענות קדיש וברכו וכל דבר שבקדושה אחר שגמר תפלת י"ח קודם נפ"א או בתוך נפ"א כיון דנפ"א רשות כמ"ש לקמן:
תפילין עבה"ט ובכל בו כתב שצריך להיות מוטה על צדו השמאלית דרך חירות כי בנפ"א מוחלין לו כל עונותיו כו' ע"ש. ועיין בפע"ח כי ע"י נפ"א האדם זוכה לדברים הרבה כו' ע"ש ובשיורי ברכה כתב בשם מהר"א חזקוני בספר שני ידות כי בשעה שהצבור נופלים אף שהוא לא התפלל עמהם צריך לעשות נפ"א עם הצבור ולכסות עצמו בטלית כמו שעושין הצבור אף שהוא אינו אומר נפ"א שהוא עומד בפסוקי דזמרה כיוצא ע"ש:
האבל עבה"ט מ"ש בשם הט"ז ביו"ד ועיין בספר פרי האדמה ובבר"י דמנהג ירושלים שלא לו' תחנונים בבית המת אף שאין שם אבל ע"ש ומ"ש בשכנה"ג יתום כו' לא ידעתי מה שאיטי' הכא ושם מיירי לענין מילה שאף שמת אביו קודם שנולד מ"מ כשמלין אותו אין אומרים תחנון ע"ש ועיין באשל אברהם בשם תשו' מהרה"ש כשאין אבי הבן בעיר וע"ש שכתב שאף שאין מלין בבה"כ כ"א בבי' אבי הבן כיון שהקרובים הולכים לבה"כ ומתפללים שם אין נפילת אפים ע"ש והיינו כמנהג הכנה"ג שכתב לקמן ס"ק י"ב. ועיין באר יעקב שיש מקומות נוהגין כשיש מילה בבה"כ אשר שם הרוב העיר והוא הישינה משאר בה"כ שבעיר אין אומרים תחנון בכל בה"כ שבעיר ודוקא כשהם מתפללין בשוה עם בה"כ הגדולה ולא קודם להם או אחריהם. וכתב הוא ז"ל דה"ה יחיד שמתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין אצ"ל תחנון וכ"ש הוא דהוא נגרר אחר הצבורי ועיין סי' רס"ג לענין קבלת שבת. ועיין בזרע יעקב סי' מ"ג ועיין בא"ר שבפראג נוהגין כשיש מילה בבה"כ ישינה וחדשה שאין אומרים בשאר בה"כ ופ"א היה הבה"כ סגורות והיה מילה בחדר שמתפללין בו אנשי הכנסת הנ"ל והורם שיאמרו בשאר החדרים והבו דלא להוסיף על מנהגם ע"ש:
המילה עבה"ט ועיין בר"י אם אבי הבן מתפלל בבה"כ ושוב אחר התפלה יוצאין לעזרה ועושים שם המילה ובעזרה מתפללין שם וותיקין ואחריו כמה תפלות טרם שעושים המילה יש להם לו' תחנון או והוא רחום בב' וה' רק אם יש מנהג קדום שלא לו' תחנון בעזרה אף שאבי הבן מתפלל בבה"כ ועיין בבית לחם יהודא סי' רס"ה כתב שבק"ק ווילנא נהגו ע"פ הוראות גאון אחד דכשמתפללין בעזרה ביום המילה המנין הראשון א"א נפ"א אף שמתפללין קודם לבה"כ אך אח"כ בשאר תפלות אומרים ע"ש. והביאו בשיורי ברכה ומשמע שנוהגין כן אף שהמילה נעשית בבה"כ ולא בעזרה מ"מ המנין הראשון אין אומרים:
לחופה עבה"ט והרדב"ז ח"ב סי' קע"א דעתו כהפר"ח שחולק על מהרי"א ומהר"י צמח מדקדק מהלבוש כמהרי"א ועיין בבר"י שמנהג בארץ הצבי כשהנשואין סמוכין לתפלת השחר או המנחה. בתפלה שהנשואין אחריו אין נפ"א. וכתב שהוא הנכון ע"ש. ולענין אם חשבינן הך ז' ימי המשתה מעל"ע. עיין באה"ע סי' ס"ב דבתר סעודה ראשונה אזלינן. ועיין בכנסת יחזקאל סי' ס"ה שאין מקום לו' דאזלינן בתר מעל"ע ואם נשא ביום ד' אחר חצות וסעודה ראשונה היתה בלילה אור ליום ה'. גם ז' ימי המשתה נשלמו אור ליום ה'. אבל אם היה הסעודה ראשונה ביום ד' אחר החופה ובירכו ז' ברכות אין לברך ז' ברכות אף בלילה השייך ליום ד' ומכ"ש ביום ד' קודם חצות ע"ש ולפ"ז נראה דגם לענין נפ"א הדין כן אך במח"ב בק"א כתב דלפי מ"ש בגינת ורדים כלל א' סי' כ"ח לענין ז' ברכות דז' ימים שלמים בעי'. לפי"ז גם במנחה אם מתפללין עם החתן ביום ח' קודם זמן שעשה החופה וז' ברכות לא יאמרו נפ"א. ושוב הזכיר ממ"ש בשם כנ"י וכתב דלענין נפ"א שפיר נהגו ולענין ז' ברכות צריך להתיישב ע"ש נראה שטעמו כמ"ש בבר"י משם מהר"י מולכו דאם יש ספק אם נופלין ע"פ לא יפלו מספק דנפ"א רשות ע"ש וכן מבואר מהט"ז ושאר אחרונים:
בת"צ עבה"ט שהבעל ברית עצמו א"צ לו' התחנונים והפיוטים רק בקריאת פ' ויחל גם הוא חייב כמו שחייב בתענית ע"ש:
שבועות עבה"ט ובשיורי כנה"ג כתב שיש נוהגין עד י"ג ולא י"ג בכלל ויש שאין נופלין גם בי"ג משום ספיקא דיומא ודעביד כמר כו'. ויש למשוך אחר הש"ץ הנמצא באותה תפלה אך בא"י שאין שם ספיקא דיומא צ"ל בי"ג בסיון וכן מנהג ירושלים תוב"ב כמ"ש בספר פרי האדמה ובש"ץ ע"ש. לענין ט"ו באייר אותן שנהגו שלא לו' בי"ד משום פסחא זעירא. אך בש"ץ כתב דבשאלונקי מוחין ביד מי שאינו אומר נפ"א בט"ו וכן בקושטא' וכן המנהג בא"י ובמצרים לו' נפ"א בט"ו אייר כמ"ש ועיין בבית דוד סי' ט'. ועיין בשכנה"ג שאצלם נוהגין שלא לו' עד ר"ח חשוון שהחודש מרובה במועדות א"נ כמ"ש בסדה"י מפני שהחודש זה נכנס בעינוי ראוי הוא שיצא בשמחה ע"ש ובמדינות אלו אין המנהג כן ומי שנוהג כן שלא לומר כל החודש אין מוחין בידו: