לבו עבה"ט. וקיצר המג"א ולא העתיק כ"צ מ"ש בדין היה יושב בתוך מגדל של עצים כו' ועיין ביד אפרים בביאור דברי המ"א ומ"ש בש"ע לחוץ בטלית על לבו עיין ביד אפרים ועיין בהגהת מיימוני שכ' שצריך שיתכס' כנגד לבו כו'. ועיין בא"ר בשם מלבושי יו"ט. ועיין במח"ב שכתב בשם קונטרס ישן שיכול לעסוק בתורה ולברך ברכה אף שלבו רואה את הערוה והמח"ב חולק עליו דאין חילוק בין קדושה בק"ש לשאר דברי קדושה: ועיין בפר"ח ובב"י סי' ר"ו ועיין לקמן גבי נשים בברכת הטבילה וע"ש במח"ב שהאריך בדין הירושלמי והמ"א ושם הביא דברי המאירי שסובר שבהוצאת ראשו חוץ לטלית א"צ לחוץ כנגד לבו. וכן הלובש טלית רחבה ואינו חגור אזור מותר וגדולי עולם הורו שאף זה צריך לחוץ על לבו. וכן הלובש טלית רחבה צריך לחגור אזור להדקו שלא יהיה לבו רואה את הערוה כו'. וע"ש שדעת הרא"ש כהוראת הגרולים לאיסור והכי נקטינן. ומ"ש בבה"ט דביד אהרן מגמגם בדין המג"א ובבר"י הסכים להמג"א דצואה בבית בצידו והוציא ראשו לא קרינן ביה מחניך קדוש דראשו שדינן בתר רובו כמ"ש רש"י בסוכה כו' ע"ש:
ערות חבירו עבה"ט. והוא מדברי המג"א והדברים סתומים והב"ח כתב כגון ששניהם עומדים במים ולב א' אינו רואה ערות עצמו לפי שהוא מכוסה בבגד אלא שלבו רואה ערות חבירו שאינו מכוסה אסור אף שאינו חוץ למים דמ"מ לב רואה:
כיסוי עבה"ט מ"ש בשם פר"ח ומבואר בב"י וש"ע סי' צ"א סעי ד' בבר"י האריך להביא מזבחים דף ק"ד וק"י ס"ג:
שרי עבה"ט ועיין פר"ח שחולק בזה וסובר שבמים צלולין ולבו רואה אסור ובבר"י כתב ליישב וסיים כפסק מור"ם ודעימיה והכי נקטינן:
כהפסק. עבה"ט ועפר"ח מ"ש שיש לחוש דלמא משתלי כדאמרינן גבי שם כתוב על בשרו ובבר"י כתב ליישב ראייתו וכתב חילוק נכון דהתם כיון דבעי למעבד עובדא בנפשיה לפשוט ולטבול ועיל ושב איידי דטריד בעבידתי' חיישינן דמשתלי משא"כ בזה רוצה לקרות ק"ש ומחמת זה חובק ידיו לכסות או להפסיק ואינו עושה מעשה אחר כ"א הק"ש או הברכה שבשבילה הוא עושה כן אין חשש שישכח בין בברכה דהוי זמן מועט ובין בק"ש ע"ש: