ומתפלה עבה"ט ומיד כשמשליכים כו' ונראה דבמקום שיש חבורה קדושה ונמסר לכתפים הרי פסק ממנו דין אנינות כמבואר ביו"ד סי' שמ"א דמותר לאכול בשר ולשתות יין וא"כ פשיטא דג"כ יברך ויתפלל אע"פ שעדיין לא התחיל האבילות עד שיחזרו ויאמרו שנקבר כמבואר בסימן שע"ו. מ"מ כיון שעכ"פ דין אנינות אין כאן שפיר חל עליו חובת ק"ש ותפלה. ושוב מצאתי שכ"כ בבר"י והביא ראיה ממהריק"ש וכתב שכ"כ מוהר"י עייאש ושם כתב ג"כ דאע"ג דלא התחיל האבילות עד גמר קבורה ולעיר אחר עד שיחזרו פניהם כו' מ"מ אנינות קילא מאבילות ומיהו אם הולך עם המת בספינה או בעגלה יש לו דין אנינות וע"ש דמה"ט סגי עד שמתחילין להשליך כו' (והיינו כשלא נמסר לכתפים) אנינות קילא ע"ש: ועיין בא"ר שעד חצי שעה אחר חצות מותר בתפלה. ועיין ביו"ד סי' שמ"א דאם עבר הזמן אין להשלים התפלה: ובמח"ב בשם זרע אמת כתב שדעתו להלכה ולמעשה דכשחוזר האבל מב"ע אחר שליש היום לא יאמר אפי' תפלת י"ח רק ראוי שיקרא ק"ש לבד בלא ברכות לקבל עליו עול מלכות שמים כו'. ועיין בשו"ת דבר מצוה ח"ג סי' י"ג שיכול להתפלל אחר שליש היום כשמתפלל שלא בזמנה. וגם דעתו דהני ג' ברכות שלא עשני כו' וברכת התורה מוטל על האדם כל היום ולכן אחר קבור' בכל עת שיהיה חייב לאומרם כ"כ הש"ץ בשמו:
ערב. עבה"ט ועיין ש"י סי' ח' דמ"ש ואף אם נימא דקאי גם על קריאת שמע לאו על הב"י קאי רק על הש"ע ע"ש. ועיין ביד אלי' סי' ט"ז דאם סמוך לשבת ואין זמן לקוברו חייב במנחה דע"ש שהרי הטעם כדי שיתעסק והא לא אפשר ע"ש. וכתכ בשירי כנה"ג יו"ד סי' שמ"א בש"ץ שמת לו מת בשבת והוא אונן לא גרע מאבל בחול כו' ה"נ אונן בשבת אם אין שם מי שיתפלל יכול האבל להתפלל ולהוצי' הרבים ידי חובתם. ואם יש שם אחר אינו יכול ע"ש ואנן נהגינן באבל בחול מתפלל אפי' בדאיכ' אחר והיינו כשמצוו' להתפלל על אביו ואמו. ולכן באונן בשבת לא יתפלל בדאיכא אחר. ועיין לקמן סי' קל"ג לענין קדיש קטן אונן בשבת ובמ"ש משבות יעקב בנעשה אונן פתאום. ועיין בש"צ בשם מוצל מאש ח"ב ומכתם לדוד שיש שדעתם שלא יסיים רק אותה ברכה אבל אין להתחיל ברכה אחרת. ובבר"י כאן האריך בזה וכתב בש"ץ שנראה שגם הוא דעתו שצריך להפסיק אלא שלא החליט ובש"ץ כתב השבט יהודה דעתו שצריך להפסיק ומשמע לי ג"כ שכן דעת המ"מ משום דאם יגמור איכא חשש ברכה לבטלה שב וא"ת עדיף ע"ש. ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' קפ"ח לענין מת בר"ח אין מתפלל מוסף אם כבר עבר ז' שעות על היום ובבר"י ביו"ד סי' שמ"א חולק עליו ע"ש ויתבאר בהל' תפלה: