אשר יצר. עבה"ט מ"ש במי ששותה כוס המשלשל כו', כתב בשלמי צבור שהמנהג פשוט לברך א"י בכל פעם ע"ש. אך נראה דבשילשול חזק שמרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית אסור לברך כדלקמן סימן צ"ב שאפילו בד"ת אסור ע"ש וכן מבואר ממה שכתב בש"ל בשם תשובה כ"י למהר"א נחום ששאלוהו על מי שעשה צרכיו או הטיל מים ולא בירך א"י עד כמה יש לו זמן לברך ומסיק שאם נזכר קודם שהתחיל להתאוות פשיטא שיברך ואם נזכר לאחר שהתחיל להתאוות לא יברך וא"כ מכ"ש בזה. ומ"ש לענין יוצא מהבכ"ס עיין בא"ר דמוכח מסי' קס"ה דא"צ ועיין סי' רכ"ז. ומ"מ יש מחמירין על עצמם כמ"ש לעיל סי' ד' בשם מח"ב דרבנן קשישאי הוי עבדי הכי לרחוץ ג"פ אחר יציאה מבהכ"ס ע"ש:
ב' פעמים. עבה"ט וכתב בשאילת יעבץ ח"א סי' ט"ו דאע"פ שיש ליישב דברי הגאון מ"מ נראה שלא לברך אלא פעם אחת וגדולה מזו שאם לא בירך א"י עד שהוזקק להטיל מים שנית שוב אין לו לברך על הראשונה עד שיטיל שנית ויברך פ"א אשר יצר ותו לא ע"ש. ועיין סק"א מ"ש בשם תשובת מהר"א נחום ז"ל שכ"נ. וכתב בברכי יוסף דמי שהטיל מים ונמלך והטיל פעם שנית ואח"ז נסתפק אם בירך אפי' פ"א אם לא לא יברך כלל דשמא בירך ולדעת האחרונים בברכה אחת סגי ועתה יברך ברכה שאינה צריכה ע"ש ובמח"ב כתב הטעם שא"ל בזה ספק ספיקא ולהצריך ברכה ע"ש: