(ס"א) בש"ע מצוה להרבות כו' וע' בבר"י בשם א' קדוש בתשובה כת"י אם עשה סעודת פורים בלא לחם יצא ועיין שם בשם מהר"י מולכו מי שאכל בליל פורים ונמשכה סעודתו עד היום ואכל קצת ביום יצא ועיין בכנה"ג ופר"ח דבלילה אפי' אבוקה כנגדו לא יצא ומ"ש הב"י שי"מ כעין לילה שאין אבוקה כנגדו היינו אף ביום ובבית אפל אבל כשאינו אפל פשיט' שא"צ הדלקה דשרגא בטיהרא מאי מהני ואני ראיתי חסידים ואנשי מעשה כשהיו יושבין בסעודה לאחר מנחה הי' מדליקין נרות לשמוח בהם עד כאן לשון הבני חייא ועיין בליקוטי פר"ח שכת' בשם ת"ה ס"ק ק' כשעושה סעודה ביום מדליק אבוקה דרך שמחה ויו"ט ע"ש וכעת לא מצאתי בת"ה ועיין במח"ב מ"ש על ספר שונה הלכות בזה וכת' במור וקציעה נ"ל שא"צ להזהר לעשות בסעודת פורים זכר לאבילות ירושלים כיון דחייב לבסומי עד דלא ידע כו':
וישן. עבה"ט ועיין בסידור עמודי שמים שכת' שאביו הגאון ז"ל היה נוהג בימי בחרותו לקיים המימרא כפשוטו. ומי שהוא חלש בטבעו (או שמשתטה עד שאפשר שיבא עי"ז לידי מעשה או דברים שלא כהוגן) אין לו לשתות יותר מדאי וראיה לדבר ריב"א ודוק עכ"ל. וכוונתו במ"ש ריב"א הוא ר"ת ר' יהודה בר אילעי ר"ל שר"י בר אילעי אמר בירוש' דלא שתי אלא מפסחא לפסחא וחוגרני צדעי כו' משמע דבפורים לא שתה כיון ששתייתו היה מזיק לבריאת גופו:
ראשונה. עבה"ט ועיין בהר הכרמל סי' ז' שכת' דגם מהרי"ל לא קאמר אלא בשבת אבל בפורים לא הוי סתרי אהדדי מה שאינו אומר עה"נ בתפלה דזה שתיקה היא ואינו סתירה כדיבור ושפיר צריך להזכיר עה"נ בלילה אפילו התפלל תוך סעודתו ע"ש ועיין בא"ר שדעתו כהמג"א גם הביא ממהרי"ל שמהר"ן ושאר לומדים התפללו מעריב אחר הסעודה בחצות לילה וזה דלא כשל"ה ואם רוצה למצוא תקנה שיתפללו בבה"כ ולא יתבטל התמיד נ"ל שילכו בלילה או סמוך ללילה יברכו בהמ"ז ואח"כ ילכו להתפלל ויוכלו לאכול ולשתות ולשמוח עוד דהא מצוה בשמחה בשני ימים וגם כל יחיד שמירתת שישכח להתפלל יעשה כן ע"ש ובסידור עמודי שמים להגאון יעב"ץ כ' שאף אם יתפלל בתוך הסעודה אומר עה"נ והכי עבידנא עובדא ע"ש:
בשר עבה"ט ועיין באשל אברהם ריש סימן תרצ"ד בשלוח מנות ונאנסו כו' ואין לו שייכות לשם במתנות לאביונים כ"א לכאן ומ"ש שם דלא כספר בני חייא ע"ש שבעהמ"ח ב"ח גופיה משמע דעתו שלא יצא שכת' בנגנבו או בנותן מתנה ע"מ להחזיר אף על גב דבעלמא מהני יש לחלק דהכא עיקר התקנה משום שמחה וכיון שנגנבו או חוזר ונוטלו ליכא שמחה ע"ש:
ואשה עבה"ט ועיין בפר"ח שכת' דאיש כתיב ולא אשה ובשבו"י ח"א סימן מ"ה כת' שהטעם ברור כיון שגם הם היו באותו הנס וגם כתיב קבלו היהודים והנשים בכלל ומ"ש איש ע' בקידושין דאיש סיפק בידו לעשות ובב"ק דף ך"ט מיבעיא ליה בגזול גיורת אף על גב דכתיב איש דילמא אורחי' דקרא הוא כו' ולכך י"ל דבמתנות לאביונים לא כתיב איש משום דמקבלין צדקה מן הנשים וע"ש מ"ש הרמ"א במתנות לאביונים אין לחוש מלבד מ"ש בד"מ בשם מהר"י ברי"ן י"ל כפשוטו דמשלוח מנות אשה לאיש או איש לאשה מראה הרגל דבר וחיבה משא"כ במתנות לאביונים שהוא דרך צדקה כו' ועיין שם בשאילת יעב"ץ ח"א סימן ק"ח השיג ג"כ על הפר"ח מהני טעמי שכת' השבו"י וכת' גם כן כמו דחייבים במקרא מגילה איתקיש עשיה לזכירה גם כן וגם שטעם שאף הם היו בנס שייך לכל מצות הנוהגים בפורים ומכל מקום אי מעל זרעם לחוד דאשה נמי זרע מיקרי היה מקום לומר דפטורי כמו מצוה דאורייתא שהז"ג כו' ועיין לעיל סימן תרפ"ז ס"ק ה' בשם שאילת יעב"ץ ח"ב ועיין בבר"י כאן בשם מהר"י מולכו שמסתפק באחד שאמר קחי זה המטבע למעות פורים והתקדשי לי בו וכו' עיין שם ולענ"ד פשוט להחמיר בזה על כל פנים ספק קידושין ומה שכת' רמ"א אבל במתנות לאביונים אין לחוש היינו בסתמא שרינן שישלח לה בתורת צדקה ואין לחוש שיבא לידי ספק קידושין כמו דחיישינן במנות ועמש"ל בשם השבו"י בזה: