(•) ס"א בש"ע אין כותבין כו' ע' בבר"י שהביא בשם מהר"מ פרובנציאל בתשו' כת"י כת' במעשה שהדפיסו מגילות על (קלף) והצריכו גניזה דפסולים משום חק תוכות ודילמא אתי למטעי להכשירם אבל בנייר לא אתי למטעי ע"ש ועיין פר"ח דאם דפוס' רובא פסולה אבל כתובה רובה כשר ודלא כספר הזכרונות כו' ועיין בספר קרבן נתנאל שהשיג עליו דמדמי להשמיט הסופר כו' דזאת דנכתב שלא כהוגן גרע כמ"ש רש"י דף ט' והבר"י הליץ בעד הפר"ח דדעתו דהתוספות פליגי על רש"י בזה ע"ש ולענין דפוס אם הוא חק תוכות דעת כמה תשובות שהם נידון ככתיבה ועיין לעיל סימן רפ"ד וביו"ד הל' ס"ת ועיין בתשב"ץ ח"א סימן ח' דמגילה בכת' מאשיט (והוא כעין משוטא שלנו) פסולה והביאו בכנה"ג ותמה על הפוסקים (שהשמיטו) ממשנתינו דתני עד שתהה כתובה אשורית ע"ש וקצרתי כאן:
(א) שירטוט עבה"ט ומ"ש בשם הח"צ ע' בר"י שכנה"ג כת' דהחדר על דבר ה' יחזור אחר משורטטת כולה ומ"מ משורטטת שיטה ראשונה בדיעבד כשירה ואם אין משורטטת כלל פסולה אפי' בדיעבד:
ס"ב בש"ע או שכתב' עכו"ם כו' ועיין בפר"ח שכת' דכ' בשמאל כשר בדיעבד אף דבתפילין פסול ובבר"י למד מזה דאם כתבה אשה כשירה ובשיורי ברכה שם הביא ראיה מדמייתי הסמ"ג ראיה לענין עיבוד לשמה ממגילה הכתובה בין הכתובים דיצא וא"כ ה"ה לענין כתיבת אשה דכשירה לכתיבת נביאים וכתובים כמ"ש התוס' בגיטין דף מ"ד וע' בח"צ סימן צ"א מ"ש לתרץ קושית הרא"מ לענין שירטוט דשרטוט שאני דהא חזי ליה דלא משורטט כו' ולענין כתיבת אשה לא שייך זה ובמח"ב הביא דבעל מעשה רוקח הלכות מגילה פוסל מגילה שכתבה אשה או קטן ומח"ב דחה ראיותיו וגם כת' דבספר מטה יהודה כת' להכשיר בכת' בשמאל או קטן שכתב עיין שם. אך מ"ש לדחות ראיות הספר מעשה רוקח מסה"ת שהביא הב"י סימן ל"ב ונדחק בזה עיין מ"ש ביד אפרים בגליון הפר"ח שהבאתי מסה"ת ג"כ והרוא' יראה שאין לדחות כמ"ש המח"ב. ונראה דגם הפר"ח אפשר דלא מכשי' אלא בדיעבד שכבר קרא בה אבל לא לקרות לכתחלה ונראה דאם יש למצוא אחרת בקל יקרא שני' בלא ברכה וה"ה בכתיבת אשה או קטן:
היקף. ועיין בר"י בשם בעל כתר כהונה בכת"י כל שיש ביריעה לכתוב ג' דפי' אף אם לא נכתב אלא דף א' כשר בדיעבד בס"ת וכ"ש במגילה ע"ש וביו"ד סימן רע"ב ועיין בסנהדרין דף ך' כי מטו למגילת אסתר אמרי הא לא בעי מטפחת ע"ש ובמו"ק כת' בעיא מטפחת פשוט בחלק דף ך' עיין שם ובאמת הוא בש"ס להיפך רק בשאילת יעב"ץ כת' דקשיא ליה דמה"ת נאמר דלא בעי דהא מטמאה הידים ועיקר הטעם דטומאת ידים משום דר' פרנך שלא יאחזם ערומים בלא מטפחת ואפשר דמה"ט קפיד עלייהו ר"י למימרא דליתא אלא בעי מטפח' עיין שם ואין המנהג כדבריו ואין נזהרים כלל מליקח המגילה בלא מטפחת והיינו בפשיטות דברי הש"ס דלענין זה אמרינן כיון דנקראת אגרת בלא מטפחת סגי לה ואע"ג דנקראת ספר היינו לענין הדברים שהם הכשר הכתיבה כגון שרטוט והקיף הגויל אבל בדברים שאחר בכתיבה כאיגרת דמי ואף על גב שמטמאת הידים ניטלת ערומה כמו תפילין ועיין במג"א סי' קמ"ז שדעתו שיש ליזהר במגילה שנכתבה כדינה ובפמ"א ח"א סימן ע"ו כת' שאין העולם נזהרים והביא שם מש"ס בסנהדרין וכן בשבו"י סימן י"א דעתו להתיר אף במגילה עיין שם שכת' שמה"ט תיקון שני עמודים בס"ת מפני שאסור לאחוז ערום משא"כ כתבי קודש ע"ש ועיין בא"ר סימן קמ"ז דמפרש מ"ש בהג"ה שם וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו דקאי אמגילה ואפי' בסתם ידי' ובידוע שמטונפות יש להחמיר אף בשאר כתבי הקודש ע"ש והעולם אין נזהרים ליטול סתם ידים קודם נטילת המגילה בידם וטוב להחמיר כמ"ש בא"ר:
פסולה. ע' בשערי אפרים שער ו' ובפתחי שערים שם ומ"ש במג"א תשו' רמ"א הוא ט"ס וצ"ל רמ"מ הוא תשו' מהר"מ מינץ ועיין מה שכת' שם על דברי הא"ר בזה:
להאריך. עבה"ט ועיין בשב יעקב חלק יו"ד סי' נ"ד בדין מגילה אחת שנמצא כתוב בה תיבת ליהודים בתוספות ה' בין ו' לדלת כו' והבאתי הדברים בשערי אפרים שער ו' סעיף נ"ב ע"ש ובפתחי שערים איך יש לנהוג בזה וע"ש סעיף נ"א תיקון מגילה לתועלת הסופרים עפ"י סדר א' ב':
דפא. עבה"ט ועיין בספרי שו"ת בית אפרים סימן ע"ב באריכות בענין זה ובענין מה שנוהגין לכתוב עשרת ב"ה באותיות גדולות ע"ש ושם מבואר דגם יש למנוע לכתחלה מה שכותבין רמז שם הקדוש בר"ת או בס"ת באותיות גדולות עיין שם ובשערי אפרים ובפתחי שערים שם ועיין שם בשם מח"ב שכת' בשם זרע אמת במגילה שלא כת' בעמוד האחרון כ"א ג' או ד' שיטות ולא גמר בסוף הדף ולא סיים באמצע שיטה כשירה לקרות בה לכתחלה עיין שם ועיין בבר"י בשם מהר"מ אם היתה מגילה כתובה למפרע לא יצא ומהר"ש הלוי מגמגם בדבר:
(סי"א בש"ע) לענין לולב הגזול כצ"ל ועיין בפר"ח סימן תקפ"ו שכ' לענין שופר גזול דמברך ולדידיה ה"ה כאן דהא דין מגילה נלמד מדין שופר בזה אך בבר"י כת' בשם המאירי שיש מחמירים במגילה אף שמכשירים בשופר ע"ש ולפי"ז דאף המכשירים במגילה עכ"פ גרע משופר שלא לברך אלא דבבר"י כת' שצריך טעם למה גרע מגילה משופר. ומ"מ נראה שאין לברך לא במגילה ולא בשופר דספק ברכות להקל ואם הבעלים של השופר או המגילה שם בבה"כ ויוצאים בשמיעה או בקריאה זו נראה דשפיר מברך כיון דלדידיה אין גזל והוא מתכוין לצאת ג"כ בברכה אין כאן בוצע ברך כלל: