ונשים. עבה"ט וע' במח"ב שיש נוהגים לומר לאשה שתברך הברכה ואח"כ יקרא לה להוציאה ואין לעשות כן אלא הקורא יברך ע"ש:
לא יצא. עבה"ט וע' בשבו"י ח"ג סי' ל"ג שכ' שם שקשה להקל כהב"ח נגד משמעות הראשונים וע"ש שכ' בא' שכבדו אזניו משמוע אא"כ שצועקים מאוד בקול רם אז שומע וקרא המגילה לפני הציבור בקול בינוני שנראה שהוא עצמו לא השמיע לאזנו אעפ"כ יצאו הציבור בקריאה זו דחרש גמור לא הוי כיון ששומע אם צועקים כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ה סי' י"ב ובסימנים שם ובפר"ח ה' גיטין סי' קכ"א כ' דאף שאינו שומע רק כשמדברים עמו בקול רם ע"י מין חצוצרות וכיוצא בזה מ"מ לא מיקרי חרש וגם אין לחוש בשביל שלא השמיע לאזנו משום דמוכח מסתירת הפוסקים מק"ש למגילה כמבואר בב"י דיש חילוק בין לא השמיע לאזנו לחרש (ומ"ש הב"י והב"ח דחוק מאוד) ונראה דדוקא חרש שאין ראוי להשמיע לאזנו וכיון ששמע מפי שהוא אינו חייב בקריאה לא יצא משא"כ זה שיכול לשמוע ע"י קול רם וחייב בקריאתה גם השומעים ממנו בקול בינוני יצאו ע"ש. ונראה דהוא עצמו י"ל ג"כ דיצא אע"ג דלא השמיע לאזנו דהא מ"מ בר קריאה הוא וכיון שהוא עצמו הקורא יצא י"ח בקריאה אע"פ שלא השמיע לאזנו כמו בק"ש דקרא ולא השמיע יצא וקריאה כשמיעת אחרים ממנו דמי ואע"ג דאחרים שמעו והוא לא שמע מ"מ יצא בקריאה שקרא לעצמו וע' לעיל סי' ס"ב: