דמי עבה"ט. עיין פר"ח שמתיר שלא לומר וללמוד אז ע"י הרהור ובבר"י כתב דבפיוטי הקליר וכיוצא אין לעשות כן. אך בפיוטים מאחרונים המשוררים ומהרהר עצמו בד"ת אריך למעבד הכי:
מהצבור עב"הט ובש"ץ כתב שראה בירושלים תוב"ב ספר הכוונת מכת"י מהר"ש וויטל בן מהרה"ו זלה"ה שכתב על דברי אביו שכתב מורי לא היה אומר כו' וז"ל אמר שמואל אע"פ שכ' זה אבי מארי ז"ל ראיתיו כשהיה ש"ץ בקהל בימים נוראים היה אומר כל הווידוי' וכל הפיוטים עכ"ל וישמע חכם וממנו יקח חכמה ומוסר השכל עכ"ל הש"צ שמנה שם דברים שיש בהם משום יוהרא ושאין בהם ע"ש ועיין בשו"ת מהר"י בן מגאש ז"ל סי' מ"ז כתב שאם החזן מחזיר ענין הברכה קודם שתבא הברכה עליו מותר והוא מנהג פשוט לכל העולם וכן דעת הרב ז"ל בזה (ר"ל רבינו הרי"ף) עכ"ל ובר"י סי' קי"ב קיה' בזה מדברי הרמב"ם בתשובה המכונה פאר הדור סי' ס"ד וסי' קכ"ט שאוסר בברכות ק"ש ע"ש ובמ"ש התוס' שר"א הקליר הוא ראב"ש עיין במע"מ ובזכרון יוסף סי' י"ג י"ד ובשו"ת נ"ב מהדורא תנינא שהאריכו הרבה בזה ובמח"ב הביא תשוב' ר"ת המבואות בשבלי לקט בכת"י וכתב שהיא עמוקה ורחבה ושם הרגיש מהרר"ץ בנקיון כפות דסוכת ועוד פיוט אחות אשר לכך כספתה וכתב בישוב הדברים ובמח"ב האריך ובסוף דבריו כתב תא חזי כמה נפיש חילייהו דבחכמתם עדיפו מנביא דרבינו האר"י ז"ל גילה שהפייטן היו בו ניצוץ מנשמת ר"א ב"ש כמ"ש מור וקציעה וכנף רננים ע"ש: