נפרצו. עבה"ט וע' בשאילת יעב"ץ ח"א סימן ע"א כתב דלא מבעיא בנשברה ממש דהיינו שנקרע ונפסק רוב רחבה דודאי פסול אלא אפילו לא נקרע ונפסק כ"א המיעוט או אפילו עדיין היא שלימה וכולה קיימת רק שנכפפה כ"כ ונכפלה באמצעי עד שחציו תלוי למטה ומונח על חציו האחר נמי פסול כדפסלי' בבהמה אם נמרך המוח כ"כ שאי אפשר לעמוד שאפילו עור החוט והשדר' קיימים טריפה כו'. ופשיטא דלא הוי הדר דגרע מיבשה שדרתו והשבירה כל עצמה באה מן היובש עפ"י הרוב ולכן יש לפסול אף בשאר הימים אם לא בשעת הדחק שנוטלין הפסולים ותקנתא שכ' המ"א לאוגדו שלא יפול למטה אינו דאי לטריפה מדמית ליה יש לדמות גם לענין זה דלית ליה תקנתא ע"ש ולענ"ד דאם הוא קיים רק שנכפף למטה שכ' לפסול ומדמי לנמרך המוח אין זה מוכרח דהתם מחמת קלקול המוח שבתוכו דיינין לי שסופו ליפסוק ואין לדמות להתם כ"א באתרוג שנימוח דמבעיא בש"ס ואף בזה דעת הרי"ף ועוד פוסקים דנקטי האיבעיא לקולא משא"כ בלולב אף על גב דבנשבר יש להחמיר מטעמים הנ"ל אבל בנכפף לבד שהיא מחמת רכות הבד של השדרה יש לאוגדו שמה וכשר אם לא שבנקל יש למצוא אחר כשר שראוי להיות מן המהדרים לעשות מצוה מן המובחר וע' בא"ר שכ' גם כן על דין המג"א דצ"ע דהתם החוט קיים ע"ש:
(ס"ג) בש"ע ברמ"א ואם אותו עלה אינו כפול כו'. וכ' מח"ב בשם זרע אמת שנה א' היה הרבה לולבים שהתיומת שלהם מתחלת ברייתו לא היה אלא עלה א' ונימנינו עליהם ופסלנום ונראה להכשיר בשאר הימים ואין לפסול אלא בב' ימים הראשונים ובשעת הדחק יש להכשיר אף ביום הראשון ע"ש:
קצת. עבה"ט וע' בא"ר שהביא דעת הב"ח בכלה בשני עלים כפולים ונחלק א' מהם ברובו פסול והא"ר כ' ע"ז דה"ה בנחלק מקצתו דהיינו עד טפח כמ"ש הט"ז וע' בפי' דברי התוספות בהך בשני עלים ע"ש וע' לקמן סק"ט:
בצפורן. עבה"ט וע' בספרי שו"ת בית אפרים סימן ס"א שבארתי בזה שיטות הפוסקים וכתבתי לתמוה על המ"ב שהביא המג"א סימן תרמ"ו וכתבתי דנפרך בצפורן לחוד פסול לשיטת התוספות והראב"ד שהביאו גם כן דבתר מראה אזלינן ואף שאינו נפרך בצפורן פסול כו' שכלה מראה ירקות שבה ע"ש וע' בשב"ע ח"ב סימן ך"ח שהיתר גמור אותם שצובעים הלולבים שיש להם על ידי עלה ירוק שיהא נראה כחדש שהיא הידור מצוה ואין בו משום בל תוסיף בצביעה זו ע"ש והביאו בה"ט לקמן סימן תרנ"א וע' בא"ר סימן תרנ"א ס"ק ג' שכ' שלדעת אגודה שלא יכרוך גמי סביב ההדס משום ב"ת נ"ל למחות למה שיש נוהגים לצבוע לובן הלולב במין שקורין פייטר זייל ואפשר דס"ל דאין בו ממשות לחול עליו ב"ת ודוחק וגם בסימן תקל"ב אמרי' דעביד לחזותא לא בטל וע' בתוספת דסוכה דף ל"א ד"ה הואיל עכ"ל:
ואמנם השבו"י דעתו כמ"ש המנ"י כלל ע"ד דחזותא לאו מלתא ואפילו את"ל מלתא כיון שלא נקרא ע"ש הצבע כ"א לולב ירוק כדרך חדשים ואין חשש ב"ת דכל לנאותו כו' וע' סימן ל"ג לענין רצועות תפילין מבפנים וציצית שמותר מאיזה צבע שיהיה ע"ש וכן נלענ"ד דאין ראיה כלל מסי' תקי"ג לכאן רק שנלענ"ד שהמוכר לולבים אין רשאי לעשות כן כדאיתא בח"מ סימן רך"ח ומכ"ש במקום שיש בנמצא לקנות ירוקים ממש דאתי לאמנועי עי"ז מלהדר בתר חדש ממש עי"ז שהוא קונה יטעה את הקונה בזה ויש לקנסו שלא לקנות ממנו רק שכל מי שיש לו לולב לבן מותר לצבעו לעצמו או ליתנו לצבע ואם ידוע שזה המוכר יש לו לולבים לבנים וצבען מותר וע"ש בסמ"ע ס"ק ט"ז לענין לשרות בשר במים ע"ש:
(ס"ח בש"ע) אבל אם נעקם לאחריו כו' וכ' מח"ב בשם מע"ו הרב ז"ל בספר גט מקושר דלכתחלה יש ליזהר שלא יהיה עקום כלל לצאת מידי ספק אך היכא דלא אפשר יש להקל בעקום לאחריו שעינינו הרואות שהוא דרך ברייתו ע"ש:
(ס"ט בש"ע) אבל עליו כפופים בראשו כו' והב"ח כתב דנכון ליזהר כהר"ן אף שעליו כפופים בראשן וגם בשאילת יעב"ץ כתב דאף שהרא"ש כ' שהיה אוהב לצאת בו לדעת גדולים אחרים לא די שאינו מן המובחר אלא שאין יוצאים בו ובא"ר הביא גם כן דברי הב"ח וכ' שכ"כ בה"ג בשם רדב"ז. מיהו נראה דר"ן לאו דוקא כ"ש קאמר אלא חלק גדול כפוף כמ"ש בס"ק ד' עכ"ל ור"ל שבסק"ד לענין נחלק כ' בשם הט"ז דנחלק קצתו היינו עכ"פ כטפח או כזית ע"ש ואם כן ה"ה הכא ובאמת לא שכיחי כלל כפוף כשיעור טפח וגם נראה דל"ד לנחלק דמדמה הט"ז לפגימת המזבח ע"ש משא"כ כאן נראה דהר"ן פוסל בכל גווני דס"ל דהוי שינוי מדרך ברייתו אף שלפעמים נמצא גידול כזה. וע' בט"ז דמתחלה נקט כטפח ואחר כך נקיט כטפח או כזית ונראה דלישנא קמא עיקר ולישנא בתרא נקט ליה משום פלוגתא דר"ש וראב"י לענין פגימת המזבח. והרמב"ם שם פסק כר"ש דשיעורו טפח וע' בח"צ סימן יו"ד דמייתי ראיה להרמב"ם מסוכה דאמרינן ואותו היום נפגמה קרן המזבח כו' וע' בלבוש והביאו המג"א דאם רוב העלין או כולו כפופין פסול וע' בא"ר שכתב שהט"ז חולק ומכשיר אף ברובה (בט"ז משמע שאף בכולם דעתו להכשיר בזה ע"ש) ונראה שבזה עכ"פ נכון ליזהר בדאיכא אחר שלא לצאת בזה שראשי העלין כולם או רובם כפופים: