בש"ע כיצד מצות וכו' וכתב בר"י בשם מז"ה שהביא תשובת רבינו האי גאון שכתב וז"ל שאלת אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולם והשיב לענין אכילה יכול כ"א לבדו לאכול זה אחר זה אבל לענין שינה זה ישן לילה אחת וזה לילה אחת. ואם חביבה עליהם המצות תע"ב אם זה ישן מקצת הליל' וזה מקצת ואם שומרי גנות פטורים מכ"ש מי שאין לו מקום לישן בסוכה עכ"ל ומזה ראיה למ"ש לקמן סי' תר"ס אות ה' בשם הח"צ וזרע אמת עיין שם:
ס"ב בש"ע ומי שיחמיר כו' ועיין בבר"י שכ' בשם צידה לדרך שהי' חומרא יתירה וכ"כ מהרי"ל ע' לקמן סי' תרמ"ב וכת' רבינו ירוחם דפחות מכביצה אין מי שיחמיר ובא"ר הקשה ע"ז והבר"י כת' ליישב קצת ע"ש וע' בא"ר שהביא ש"י ותניא בשם הר' אביגדור דאכילת עראי דשבת וי"ט חשוב קבע והו' הקשה ע"ז דא"כ מאי פריך מעשה לסתור דלמא ביו"ט הוי וכו' ועיין בר"י בזה וע' לעיל סי' קס"ח מ"ש שם בשם גו"ר לענין ברכה דאין חילוק בין שבת וחול וא"כ נראה דה"ה כאן וכן משמע בבר"י שם עמ"ש הפוסקים לענין אכילת לילה הראשונה לק' סעיף י"ז דמשמע דוקא משום דאכילת לילה ראשונה חובה חייב אפי' בכזית הא בלא"ה לא חייב ואפי' לא ירדו גשמים ע' בט"ז לקמן ס"ק י"א וכן דעת המג"א לקמן ס"ק יו"ד דבי"ט ושבת צריך לאכול כזית פת אך לא בעי סוכה והביאו בבה"ט לקמן:
לאחר. עבה"ט ועיין בר"י שכתב רבני אזמיר הסכימו שאין להביא הקדירה בסוכה ולערות התבשיל לקערה עיין במג"א וא"ר ע' במח"ב שהאריך בלשון ספר הישר לר"ת והובא גם כן בת"ד לראב"ד ע"ש:
ולאכולי עבה"ט ועיין בגו"ר כלל ד' סי' י' כו' דפת כסנין יש להחשיבו כפת גמור לענין זה דאף שיאכלנו דרך עראי כיון שאכל כשיעור יותר מכביצה יברך על הסוכה כו' והתבשיל העשוי' מה' מינים יש לחייבו בסוכה אפי' באכיל' דרך עראי אך לא יברך על הסוכה אם לא שאוכל בקביעות ובשר וגבינה וביצים וכיוצא בזה גם הם צריכים סוכה אך לא יברך לחוש להטור ז"ל ופירות יש לפטור מכל וכל אפילו יאכלם בקביעות והרוצה להחמיר לאכלם בסוכ' אפי' דרך קבע אין לברך. ובמח"ב כ' שכת' בתשובה דלדעת החולקים על הרמב"ם צריך פת ממש יותר מכביצ' אבל פת הבאה בכסנים אפילו אכל יותר מכביצה הוי כעראי דפת עד שיקבע סעודתו עליהם וא"כ יותר טוב שלא לברך אבל יש לחוש לדעת הרמב"ם אפילו בשר וגבינה לאכלו בסוכה בלא ברכה וכן ראיתי לגדולים בא"י שלא היו מברכים על פת הבב"כ אפי' יותר מכביצה ע"ש ובמדינתינו נהגו רוב העולם בי"ט ושבת לקדש ולאכול אחר הקידוש פת כסנים במקום סעודה ואח"כ הולכים אחר הקידוש חוץ לסוכה ומטיילים בקבלת פני רבם וכיוצא ונמשך איזה שעות עד זמן סעודה ומברכים בשעת קידוש ברכת סוכה נראה דשפיר דמי דאף על גב דפת כסנים הוא מכל מקום כיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו זו משוי ליה כקבע. רק יזהר שיהיה יותר מכביצה ובזה אפשר שגם מח' בסעודה. אך בחול או באמצע היום דשבת וי"ט כשאוכל בלא קידוש פת כסנים כמדומה שמנהג ג"כ לברך ברכת סוכה על פת כסנים ולענ"ד יש לחוש לדעת מח"ב מיהו נראה שאם אין דעתו לצאת מיד רק לשבת שם זמן מה שפיר דמי לברך דהא הברכה היה גם על הישיבה אלא שנהגו לברך בשעת אכילה וא"כ באכילת פת כסנים סגי ועיין שם בגו"ר בסוף סימן הנ"ל שכתב שם לענין אכילת פירות שפטור אפילו קבע דמחלק בין נכנס לשינה לישב בה דהתם כניסתו לישב הוא כמו שיכנס לביתו לישב משא"כ בנכנס בשביל אכילת פירות שאין דרך להקפיד באכילת פירות חוץ לביתו ואין דעתו על ישיבת הסוכה ע"ש. ולכן בחול כשנכנס לאכול פת כסנים יכוין על האכילה והישיבה ג"כ וע' במג"א בשכח לברך שמברך אחר שאכל שגם הישיבה מצוה אבל מי שאוכל פת כסנים ויוצא מיד יש לחוש מ"ש מח"ב דעל פת כסנים לא יברך ועיין לקמן ס"ק ח' ומ"ש בש"ע ופירות אפילו קבע עלייהו וכתב במג"א במיני תרגומא דמהני קבע עלייהו היינו כשאוכל יותר מכביצה ועיין ביד אפרים שפירשתי דברי המג"א על מכונם ע"ש:
פת. עיין באר היטב ועיין במח"ב שהבאתי דבריו לעיל דפת גמור בעינן לענין ברכה ולכן כתב דהלילה הראשונה לא יצא עם פת כסנים ע"ש ולכאורה היה אפשר לו' כיון דכזית אכילת עראי ואפ"ה חיוב לילה הראשונה משוי ליה קבע ואם כן ה"ה לענין פת כסנים דמהני ביה קביעות לענין ברכה וה"ה לילה הראשונה משוי ליה קבע ואפשר לומר דדוקא לענין פת גמור אלא דבצר ליה שיעורא שאין בו כביצה מהני חיוב לילה הראשונה למשוה ליה כקבע משא"כ היכי שהגריעות מצד הלחם שאינו אכילת קבע אפילו כביצה ויותר ממילא דל"מ חיוב סוכה דלילה ראשונה למשוי קבע ללחם זה שאין דרך לאכול לחם כזה לקבע. ומ"מ היכי שבאמת קבע על לחם זה דבכה"ג מהני לברכה אף לפי המח"ב נראה דבכה"ג שפיר יוצא י"ח לילה הראשונה ג"כ וצ"ע בזה ועיין בכתר כהונה שדעתו להחמיר כדעת מהר"מ שהביא הרא"ש דמחמיר בפירות אי קבע עלייהו ע"ש:
גשמים. עבה"ט וכתב בשבו"י ח"ג סימן מ"ה שאירע בק"ק מיץ בשנת תפ"ג ששני ימים קודם החג ירדו גשמים עד שנתמלא הסכך במים וירדו טיף להדי טיף וגם בלילה ירדו קצת גשמים דהיינו נהילא דבתר מיטרא ויש רצו להמתין עם הסעודה עד חצות יש שרצו לדחוק עצמם לאכול בסוכה אף שירדו טיפים הרבה מ"מ רצו לעשות כובע ישועה בראשם להציל מן הגשמים והשיב לא ידעתי איך מלאה לבם לעשות כן להתחכם יותר מחכמינו ז"ל להחמיר בחומרות יתירות ממנה שנמצא בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים אף שבליקוטי מהרי"ל הזכיר קצת מחומרא זו להמתין עד חצות אך בתשובת מהרי"ל סימן קפ"א כ' לא ראיתי לרבותי נוהגים כך כו' והתשובות עיקר כו' וכך עיקר מלתא בטעמא דאם ימתין עם אכילת ב"ב הגדולים והקטנים אין לך מניעת שמחת י"ט יותר מזה וכן כל הפוסקים לא הזכירו המתנה זו לענות נפש ביו"ט וכ"כ המ"א סימן תרמ"ם בפשיטות ועל הכת שרוצים לאכול בסוכה אף שיורדים טיפים הרבה בוודאי לא שפיר עבדי כדאיתא בירושלמי בהדיא כל הפטור כו' נקרא הדיוט וכ"כ הגמיי' וכן בש"ע וכן במהרי"ו סימן קצ"א כל דרכיה דרכי נועם ואיכא ביטול שמחת יו"ט וכ"כ בספרי ח"י סימן תע"ב ועוד כיון דבש"ס מדמה זו לעבד שמוזג כוס ושפך על פניו ואם יחזור למזוג בע"כ יכעוס עליו יותר כיון שמסרב ועושה נגד רצונו בודאי נקרא חסיד שוטה והדיוט אלא העיקר כמבואר בש"ע והסכמת הפוסקים לילה ראשונה יקדש בסוכה ויאכל כזית בסוכה ויברך לישב בסוכה ובלילה ב' יאכל בביתו ויקדש בביתו רק סוף האכילה יאכל כזית בסוכה בלא ברכה ויברך ברכת המזון בביתו ע"ש ועיין בעט"ז שלילה הראשונה אוכל כזית בסוכה ויגמור הסעודה בבית ויברך שם וכתב מח"ב בשם זרע אמת דיברך המוציא ע"ד לגמור סעודתו בבית ואם בירך בסוכה על הכזית הוי גורם ברכה שא"צ וע"ש עוד בשמו שכתב שבני אדם שיש להם סוכות גג של לוחות וסוגרים בגשמים וכשפוסקים מיד פותחים והסכך נגוב ויכולים לסעוד שם מצוה קעבדי והם חייבים בסוכה כיון שאינם מצטערים וצריכים לברך ע"ש ועיין בק"א למח"ב שכתב בשם האורחות חיים שכתב בשם הד"מ נ"ע דנכון כל סעודת לילה הראשון לאכול בסוכה אפילו ירדו גשמים עכ"ל וכן הוא בתשובת זקן אהרן סימן קס"א ע"ש וכיון שכן הבא לעשות כן אין מניחין אותו ע"כ לא אמרו כל הפטור כו' אלא בשאר ימים חוץ מלילה ראשונה וצ"ע:
אכילה. עבה"ט וכ' בשבו"י ח"א סימן ל"ב במסופק אם בירך לישב בסוכה אינו חוזר ומברך כמבואר בסימן ט"ז דברכות ספק דרבנן להקל ע"ש ונראה דאף לפי מ"ש המג"א במי ששכח לברך דאפילו אכל כבר שהישיבה מן המצוה היינו הברור לו שלא בירך אבל במסופק אם כן באמת בירך גם על הישיבה אין לו לברך כיון שכבר בירך ושפיר כתב דה"ל ספק ברכות. ואם רוצה לאכול עוד צ"ע אם מותר לעשות הפסק כגון שיצא לעניניו ע"ד שלא לחזור לאלתר כמ"ש המג"א ושוב אם יאכל אחר כך שפיר יכול לברך וא"ל דזה הוי ברכה שא"צ ז"א דכל שעושה כן משום שרוצה לצאת ידי ספק אין זה ברכה שא"צ ועוד דהרי אין ידוע לו דשמא היא ברכה צריכה ועיין לעיל סימן רט"ו אך יש לומר דאם יעשה כן יצטרך לברך עכ"פ גם כן על מה שיאכל וזה שיברך המוציא הוא ברכה שא"צ וגם דשם איתא דלכתחלה אסור שמא ישכח לדעת האבן עוזר דבפת א"צ לחזור ולברך על הפסק זה. אם כן יש לומר כיון שאין צריך לברך שעת המוציא דכחד סעודה חשיבה גם לענין סוכה אין לחזור ולברך. וגם אם יברך בהמ"ז ויחזור ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא וברכת הסוכה כמ"ש בסימן רט"ו ס"ק וא"ו בשם התוס' וכ"ד בסימן רצ"ג די"א שאין לחלק סעודות שבת בשחרית לשנים כדי לצאת הג' סעודות דהוי גורם ברכה שא"צ ועיין בא"ר שם שהביא מלשון תשובת רבינו יוסף בכור שור כת"י שכת' שהוא ברכה לבטלה שלא גמרו סעודתם ומברכים ע"ש ואף דלא קי"ל הכי מ"מ במקום שאין צורך כ"כ אין לעשות כן ולכן נראה לי שאם אפשר לו שלא לאכול אחר כך פת רק פירות או מיני תרגימא מוטב ואם עדיין לא אכל פת כל צרכו וצריך לאכול פת שפיר דמי שיברך בהמ"ז ויצא מן הסוכה מעט לצרכו וכדומה ושוב יטול ידיו ויברך המוציא וליישב בסוכה (ואף שלדעת המג"א לא מהני הפסק מעט שדעתו לחזור מ"מ בזה שעושה מעשה ויברך בהמ"ז מהני וכ"כ בס' א"ר שצ"ל להכריע כן כיון שלדעת הב"ח והט"ז אף שלא יצא כלל כיון שהוא אכילה אחרת חוזר ומברך ע"ש בא"ח ס"ק י"ח) ואין חוששין משום ברכה שא"צ דכמו שמחמירים לחלק סעודתו לשנים משום סעודה שלישית כמ"ש המג"א סימן רט"ו כמו כן כאן יש להתיר מחמת שמחת יום טוב וא"ל באמת יאכל בלא ברכה משום ספק דהא ברכה שא"צ חמורה מאכילה בלא ברכה דלדעת הרמב"ם היא דאורייתא דודאי אין כאן ברכה שא"צ דהא צריכה היא עתה אלא שע"י שמברך בהמ"ז הוא גורם ברכה שא"צ דגם זה אסור כדמוכח ביומא גבי וניתי ס"ת אחריני וניקרי וכמ"ש הרא"ש בה' תפילין ובפ' כיסוי הדם מ"מ כיון דהשתא מיהו בע"כ צריך לעשות כן להנצל מספק אינו גורם ברכה שא"צ דצריכה היא לדברים ועיין בבר"י סי' מ"ו ובתשו' סי' י"ט ע"ש: