בכוונה עבה"ט. ובמ"ב כתב שבזוהר חדש מפליג בעונש מי שאינו מכווין דפרשה ראשונה מ"ב תיבות כו' ע"ש ואת צנועים חכמה:
אלקיכם אמת. עבה"ט ובבר"י כתב דהב"ח ופר"ח הסכימו להירושלמי שאם קורא ביחיד שרי ליה למכפל ה' אלקיכם ושמעתי שכ"כ מהרח"ו זצ"ל דנהג כן רבינו האר"י ז"ל וכן חילק הראב"ד בענין הבקשות והזכרות שבחיו יתברך והביאו בשל ע"ש. ומ"מ אמת לחודי' לא יכפול כמ"ש לקמן ס"ק ג' ע"ש שהד"מ כ"כ בשם רי"ו. ועיין בשו"ת מים רבים חלק א"ח סי' א' דש"ץ שאומר מלת אמת בקול רם וחוזר ואומר ה' אלקיכם אמת להשלים רמ"ח תיבות לאו שפיר עביד רק יאמר מלת אמת בפעם ראשון בלחש ואח"כ יחזור ויאמר הג' תיבות בקול רם ודוקא הש"ץ אבל הצבור לא יחזרו כלל ע"ש וכתב בסדר היום מי שלא השלים ק"ש וכבר הקדים הש"ץ וסיים יותר טוב שיעמוד במקום שהוא וישתוק וישמע לש"ץ כשחוזר ה' אלקיכם אמת ואח"כ יגמור הק"ש ויועיל לו כיון שהוא עומד בתוך ק"ש וזה עדיף טפי מלכוון בט"ו וו"ין ע"ש ובש"צ כתב בשם מטה יהודה שכתב שמה שמכוון לשמוע מהש"ץ באמצע ק"ש לא הו"ל כקורא למפרע רק לענין שיצא ידי חובתו אבל לא לענין דחשיב הפסק ומה ששומע מפי הש"ץ לא הוי כקורא בעצמו. אלא יוצא י"ח מה שמוטל עליו בחיוב להשלים רמ"ח תיבות והוא קורא ק"ש כסדרו וכ"כ במאמר מרדכי ע"ש:
ידיהם עבה"ט. ומ"ש בש"ע על פניהם ר"ל על העינים וכ"כ בפע"ח יסגור עיניו בידו הימנית כו'. ואפשר שתיבות על פניהם צ"ל על העינים אך בטור לא משמע כן. ועיין בא"ר בשם מהרי"ל שהניח ידיו על עיניו כו'. וכן בלשון הגמרא גבי רבי ועיין בטור:
בדלי"ת. עבה"ט בש"צ ובשם ספר שתי ידות האריך בזה שאין לקרותה בדגש דמשמע די כמו די מחסורו אלא רפוי' כו'. ובדגש נשמע אחדי אז אשמח כמו ויחד יתרו ולא קיים מצות יחוד השם. וגם מ"ש שלא יאריך באלף כי הוא בסגול שהיא תנועה קטנה ולא יחטוף בחי"ת שהיא בקמץ לא ימהר בקריאתה שהוא ת"ג ע"ש:
בשבמל"ו עבה"ט. ועיין לק' סימן ס"ו לענין הפסק. ובמח"ב כתב בשם הרמ"ע שאין להפסיק באמצע שמע ולא באמצע בשכמל"ו כלל אבל בין ב' פסוקים אלו דינו כבאמצע הפרק ע"ש:
בכל לבבך עבה"ט ועיין בש"ץ בשם ספר שתי ידות שכדי לסמוך התיבות שבמקף יש לעמוד קצת במלת הקודמ' כגון ונתתי מטר ארצכם צריך לעמוד קצת במלת ונתתי ואז יקל עליו לקרות מטר ארצכם במקף. וכתבתי זה לפי שראיתי הרבה אנשים שלא ידעו זה ולא למדו מרבותיהם כאשר קבלתיהו אני כו'. ולהר"מ ניגרין כתב שמ"כ להפסיק בין אף לה'. ונראה הטעם שלא יהיה נראה כאומר שהשם הוא אף כו'. ואני אומר שאין לשמוע לאלו הבודים הפסקות מלבם. ואדרבה צריך להזהר שלא יפסיק בין אף לה' כלל שיש מקף כו' ואפשר שכוונת המ"כ רק להזהר שיחתוך מלת אף היטיב שלא יהיה כקורא אפדני ע"ש ואפשר שהטעם של ההפסק קצת שלא יהא נראה כאומר שאף ה' יחרה ר"ל גם ה' יחרה ע"ז מלבד אחר כיון שע"כ יש להפסיק קצת בין מלת וחרה לאף דלא לשתמע וחרף ולכן אין להסמיכו כ"כ אל מלת ה'. ומ"מ לא יהיה הפסק ניכר כ"כ כמו שכתבתי לענין בכל לבבך:
בכך עבה"ט ועיין בשם ספר שתי ידות שכתב שברוב הקהילות נוהגין לקרות בטעמים אך אין מפסיקין בסוף פסוק כמו שעושה הקורא בתורה. ואדרבה יותר צריך להפסיק בס"פ מבשום טעם ובן ראוי להזהר בטעם טרחא והבלתי זהיר בה כשיגיע אל כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות מחרף. ובסוף פ' ציצית אני ה' אלקיכם אמת יש במלת אני טרחא והנני מבאר למה אמר דהע"ה אנא ה' כי אני עבדך בו' והנה באומרו אני עבדך אינו משולל שלא יהא גם איש אחר עבדו רק אני עבדך וכבר נמצאו אחרי' ג"כ עבדיו וכן ולי אני עבדך כו' ולשלמה עבדך לא קרא ולכן אם אתה אומר אני ה' אלקיכם בלא טרחא משמע אני ה' אלקיכם ואפשר שגם אחר יהיה אלקיכם. אבל כשאתה קורא אני בטעם טרחא אז משמע אני ולא אחר כו'. ואינו רחוק בעיני שלכתחלה סיים הקב"ה פרשה זו כך כדי לרמוז היחוד בסוף ק"ש ונמצא המסיים מסיים במה שמתחיל עכ"ל ע"ש. וע"ש עוד בשם ספר שתי ידות שכתב בשם מהר"מ דאיתא בזוהר רבי פלוני מצא מת ובדק בפיו ובחוטמו ובעיניו ולא מצאם בו ואמר בודאי לא נזהר בדבקים שבאמת ויציב עכ"ל: