הרשות עבה"ט. וכת' בפמ"א ח"ב סי' קע"ח מי שרוצ' לעשות תשובה ולבו מתלהב ורוצה להתודות ברבים על חטאיו כדי שיתבייש וכת' דהא משמע בסוטה ד' ל"ב דקאמר נכסוף וניזול כי היכי דניכפר היינו דוקא בע"ז הטיל עליו הכתוב ודוקא בעניני דקרבן הא לא"ה אסור לפרסם כדמוכח מסוטה דף ח' ומכאן תשו' שאסור לפרסם חטאיו אלא יתודה בינו לבינו אפי' חטא ראוי לשאול לחכם מה תשוב' חטא כזה וחדשים מקרוב באו ואומרים שצריך אדם דוקא לפרסם חטאו וישתקע הדברים ולא יאמרו ומדברי חיצונים דבר זה וה' יורנו דרך אמת עכ"ל ועיין ביד אפרים שכתבתי דמסוטה דף ח' מוכח דבמקום שאחרים נחשדים יכול לפרסם שהוא עשה זה כדמוכח בסוטה התם דיהודה אודי אע"ג דאמר ר"ש חציף עלי מאן דמפרש חטאיה מ"מ עביד יהודה הכי כי היכי דלא לחשדו אחריני וזה יוכיח הפמ"א דמוכח דבלא טעם זה אסור אבל היכא דאיכא הך טעמא גם הפמ"א מודה ועיין בדברי אא"ז בת"ש סימן ה' ובכ"ש בחולין ספ"ב ובסוטה עיין שם (ועיין בא"ר שכת' על הלבוש שכ' שיפרט בלחש כדרך שאמר משה כולי והקשה ע"ז דבסוטה משמע דבע"ז יש לפרסם ע"ש) ולק"מ דהתם בשוגג מיירי ולענין קרבן לכן יש לו לפרט כי היכי דנכפר משא"כ בהך דמשה דמזידים היו ומשה התוודה על חטאם בדרך תפלה ותחנונים וגם בלא"ה הלבוש שם לא כת' כדרך משה אלא לענין שבלחש נכון לפרט החטא ע"ש:
מעומד. עבה"ט וכ' ביו"ד סימן ל"ב שמ"ש המג"א בשם של"ה לומר סליחה לעוונות ומחילה לפשעים והיא ט"ס דבשל"ה מבואר להיפך אף שיש מקום לומר כן כו' אך כיון שהעיד בשל"ה בשם הרמ"א חלילה לי לחלוק עליו וגם בפיוט אל מלך יושב הנוסח מחילה לחטאים כו' בירו' סוף יומא הנוסח כפרה לפשעים מחילה לעוונות סליחה לחטאים ע"ש: