אפי'. עבה"ט ובמג"א כתב בשם הכתבים שיש בברבה זו מ"ה תיבות והיינו שמסיר מהנוסחא תיבות ולעמוד לפניך:
אי אפשר. עבה"ט ודבריו הם מהעטרת זקנים אך כפי מה ששגור בפי כל אומרים האל"ף בחירק וכן הוא בסידור של מהר"ז הענא ונראה כי מלת אי בציר"י אין הכרח שיהיה בחיר"ק יש לה הוראה אחרת כגון יושבי האי מ"מ הנה מצינו אי כבוד וכן אי נקי ואף שיש שפירשו שם בענין אחר מ"מ יש לסמוך על פרש"י שם שפרושו אין ולכן אין לשנות ממה שהוא שגור בפי כל לקרות אי אפשר האלף בנקודת חיריק והנח להם לישראל כו':
להמתין, עבה"ט והוא מהמג"א בשם מטה משה ומ"ש פרש' שמע ישראל וצ"ע כי לענ"ד הכוונה על פסוק שמע ישראל ועיין סי' מ"ו שהטור כתב שר"י החסיד נהג לומר אחר ק"ש קטנה שקודם לפיכך בשכמל"ו לפי שהיה מתיירא שיעבור זמנה וקרוב לומר שהנזכר במ"מ בשם ר"י החסיד אין כל חדש דלפעמים שהיה מתיירא שהציבור יעכבו הרבה ויעבור זמן ק"ש היה קורא אותה קודם שהלך לבהכ"נ ולפעמים היה ממתין על הק"ש שאחר לפיכך על כן היה נראה ג"כ שכוונתו על כל הפרשה. ועיין סימן מ"ו מ"ש בשם תשובת רש"ל סי' ס"ד והמט"מ תלמידו של רש"ל ורוב קבלתו ממנו והרש"ל שם כתב שהיה אומר כל הפרשה ועכ"פ נראה שהדברים הם בסגנון אחד בכדי לצאת י"ח ק"ש בזמנה אבל ממשמעות דבריהם שכתבו קבלה מר' יהודה החסיד כו' ממשמעות הדברים שאינו מצד הדין רק מצד קבלה לתועלת או שמיר' וא"כ י"ל שלא באה קבלה זו רק על פסוק הראשון לבד ואם קבלה הוא נקבל ונראה לפ"ז שא"צ רק לומר פסוק שמע ישראל לבד וא"צ לו' בשכמל"ו ג"כ ועיין בטור סי' מ"ו:
לבה"כ. עבה"ט והסכמת כל האחרונים שאץ להפסיק בין ברכת ענט"י להנטיל' ומיד שנוטל צריך לברך על נטילת ידים אלא שיש שכתבו שצריך לברך אחר הניגוב כמ"ש לעיל סי' ד' ולא נהגו כן ואם בעת שנוטל ידיו הוא צריך לנקביו שאפי' בד"ת אסור ואפילו יכול להעמיד עצמו עד פרסה אין לברך ענ"י עד שיעשה צרכיו ויברך ענט"י ואשר יצר וכמ"ש בסי' ד' ועיין סי' צ"ב ועיין בא"ר סי' ד' סס"ק ה' מ"ש שם על דברי סדר היום ובשיורי כנה"ג כתב בשם ברכת אברהם שיש לברך תחלה אשר יצר ואח"כ על נט"י ע"ש, ולכאורה נראה שהדין עמו כיון שברכה זו חיובה עתה וברכת ענט"י היא תשלומין מבעיא ליה לברוכיה חובת שעתיה ברישא אבל מלשון הפוסקים שלא דקדקו בכך נראה דשפיר דמי לאקדומי ענ"י ונראה טעמא אע"ג דגבי תפלה חובת שעתא קדים כמבואר בסימן ק"ח מ"מ כאן כיון דבלא"ה יש פוסקים הסוברים דעל עשיית צרכיו מברך ענ"י ואשר יצר אף על גב דאנן לא עבדינן הכי מ"מ כשצריך לברך ענט"י מחמת נטילת שחרית רשאי להקדימה לברכת אשר יצר ולכן מאן דמקדים הא או הא אין מעכבין על ידו:
בכה"ג. ונראה שאותם המסדרים בבה"כ הוא כדי להשמיע לחבריהם שיענו אמן וישלימו כ"א צ' אמנים וכן מבואר בש"ע לקמן סעי' ד' מנהג זה והמנהג הזה נתחדש בימי רבינו הב"י ז"ל הנהיג כן חכם אחד והמבי"ט ח"א סי' קי"ז וסי' ק"פ האריך הרבה בסתירת המנהג וכן מהרשד"ם בחלק א"ח סי' א' האריך לבטל המנהג ודעתם שאחד יברך ושאר יכוונו לצאת ולא יכנסו עצמם בחשש ברכה לבטלה ומשא מלך כתב שכל מקום יעשה כמנהגו שכ"א יש לו על מה שיסמוך ודעת מהרמ"ע סי' ק"ע שהמברכין בבה"כ זה אחר זה לזכות את הרבים שיענו אמן בכנופיא וכולן בכוונה שלא לצאת וכן המברך יכוין שלא להוציא טוב עושים וע"ש שכתב שעצתו זאת שישתדל האדם בכל כחו להיות צדיק גמור. (כוונתו כלפי מ"ש שם בשם התקונים בר"ת צ' היינו צ' אמנים כו') . ומה טוב להנהיג שש"ץ יברך ברכת השחר בקול רם כו' ולא זו בלבד אלא חברי' הישנים בהדר אחד ישכימו לברך כו' ע"ש ועיין בת"ש סי' י"ט ס"ק ח' הביא תשובות המבי"ט ומ"ש המבי"ט לחלק במה שנוהגים שמברך כ"א בפ"ע על תפילין וציצית ולא אמרינן שאחד יברך לכולם משום שאין כולם מזומנים יחד וכן נתן טעם בספירה וברכת כהנים שכ"א מברך לעצמו מפני שצריך כוונה שלא יטעה בספירה גם במלת יברכך כו' ע"ש ובת"ש שם מסיק לחלק בין אם כולם מזומנים לשחוט כ"א בתכ"ד של חבירו אז אחד יברך ויוציא את אחרים משא"כ אם אין מכוונים להחיש מעשיהם וזה מקדים וזה מאחר ראוי שיברכו כ"א בפ"ע וע"ש שכתב לענין שחיטה אין ראוי לעשות לכתחלה שיתכוין לתכוף זה לזה שיהיה אחד מברך לכולם דשמא דמי לספירה וברכת כהנים משום שצריך כוונה שלא יפסיד השחיטה כו' ע"ש. ולכאורה בברכת השחר שפיר י"ל דאם מתאספין בכנופיא יחד אין ראוי שיתכוונו שלא לצאת ויברך כ"א לעצמו אלא יתכוונו לצאת כמ"ש מהרמ"ע ויהי' אחר מברך לכולם דאין כאן עשיית מצוה שנאמר שמחמת טרדת המצוה שאחריו יפסיד הכוונה אבל נראה דמ"מ אין לעשות כן לכתחלה כיון דאיכא דעות דעדיף שכ"א יברך לעצמו וגם עתה נהגו שלא יצא אדם בשמיעה מחבירו ולכן נראה שאין לעשות כסדר הזה שיתאספו יחד ויאמרו הברכות כ"א בחוזר הלילה רק אם כל א' עומד על מקומו אע"פ שכל אחד אומר בקול רם וכל העם עונים ממקומם אמן או בשעה שאומר זה עומדים סביביו מכל מקום אין העומדים מתחילין בתכיפה רק חוזר למקומו ואומר שמה בשעה שרוצה והשומעים אומרים אמן לית לן בה וכמו שכתב הת"ש שכשאין מכוונים להחיש מעשיהם רק זה מקדים וזה מאחר ראוי שיברכו כ"א בפ"ע וע"ש בת"ש ס"ק ט' דאם אחד מכוין לצאת בברכת חבירו ומכוין להוציאו יצא אף ע"פ שלא ענה אמן כמ"ש הב"י וש"ע א"ח סי' רי"ג אף שבלא"ה צריך לענות אמן כיון ששומע הברכה ע"ש ועיין בסי' רי"ט לענין ברכת הגומל ובת"ש סי' א' ס"ק ס' ובשם האר"י ז"ל כתבו שהיה שומע הברכות מהמסדרים בבה"כ אפי' היו ק' היה עונה אמן אחריהם ואפילו באמצע פסוקי דזמרה היה מפסיק ושותק ועונה אמן והוא ז"ל עצמו היה אומרם בבית ואפי' בלילה כל ברכה משנתחייב בה כמ"ש בש"ס וכרמב"ם כו' ע"ש וע' לקמן סי' נ"א ועיין בסי' מ"ו הטעם שלא נהגו עתה לומר כל ברכה בשעתה לפי שאין הידים נקיות וגם מפני ע"ה נהגו לסדרם בבית הכנסת:
ההודאות. עבה"ט ומ"ש בשם סדה"י דהמשכים לקום כו' היינו אם הוא קם ממטתו לומר תיקון חצות או ללמוד אלא שרוצה לחזור לישן אבל אם אינו מתעורר לקום אע"פ שעתה ניעור ודעתו לישן א"צ לומר כלל וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מה"ת שיקוץ בסוף שינתו מברך וכתב הכסף משנה דדוקא בסוף שינתו ולא כל זמן שיקוץ באיזה שעה שתהיה וכן כתב בעטרת זקנים סי' מ"ו והפרי חדש שם כתב דהקם לו' חצות ורוצה לחזור ולישן יניח ברכת אלקי נשמה עד הבוקר מחמת דברי הכ"מ ואין ראיה דקימה שאני דכבר כלתה שינתו ומה שחוזר לישן לא חזי לאצטרופי ושפיר הוי סוף שינתו בעת קימה ראשונה ולכן יש לעשות כמ"ש המג"א ומ"מ נראה דאם רוצה לומר אלקי נשמה בקימה הראשונה שפיר דמי ואח"כ בבוקר יאמר בלא חתימה, ומ"ש המג"א יאמר אלקי נשמה והמפיל חבלי כו' וכן העתיק הבה"ט לענ"ד הוא טעות סופר וצ"ל המעביר חבלי שינה כו' ואף שאנו אומרים המעביר שינה מ"מ נוסחת הש"ס שלפנינו והרמב"ם והאבודרהם המעביר חבלי שינה ובמעדני מלך כתב שכן עיקר ועל זה קאי הסדר היום ובמחצית השקל ראיתי שמפרש על ברכת המפיל לפי שחוזר לישן וליתא דלא מיירי מזה אלא לענין מה שיש להסתפק אם זה מקרי סוף שינה דהיינו אלקי נשמה והמעביר חבלי שיאמר עתה בלא חתימה וכשיקום שנית יאמר בחתימה ברכת אלקי נשמה והמעביר חבלי שינה ואמנם מ"ש בלא חתימ' לא שייך גבי ברכת המעביר כו' ונראה שי"ל בלא הזכרת השם. ועיין בפר"ח סי' נ"ח שמי שהתפלל קודם שאמר ברכת השחר יכול לברכם אחר התפלה חוץ מברכת אלקי נשמה שכבר יצא בברכת מחיה המתים ואזיל לטעמיה בסי' מ"ו שכתב דמשמע מירושלמי שאם אמר מחיה מתים במקום אלקי נשמה יצא והביאו בבה"ט לקמן סי' מ"ו ונ"ב. ובשלמי צבור כתב שבמאמר מרדכי פקפק בזה ומ"מ לענין מעשה לא מלאו לבו לחלוק עליו ולדידי צ"ע שנראה דברכה זו נתקנה על ההוה דהיינו שהחזיר הנשמה אחר השינה דטעים טעם מיתה כמ"ש שינה אחד מס' במיתה וכן בכתוב כי עתה שבבתי ואשקוט ישנתי כו' וכמ"ש הרד"א ואין זה ענין לברכת מחיה מתים שהוא עתיד להיות ואין ראיה מהירושלמי דהתם אומר בא"י מחיה המתים על כוונה זו שהחזיר נשמתו אחר השינה משא"כ במה שאמר בתוך התפלה מחיה המתים על שם העתיד מסתברא דלא יצא בזה שלא בירך על תחיית ישיני עפר לעתיד ולא על ישינים על מטתו שהתחיל הוא עתה כהווה ונראה דמי שהתפלל והיה בדעתו לברך אח"כ ברכת אלקי נשמה רשאי אח"כ לברך ואפשר גם הפר"ח מודה בזה ועיין בעטרת זקנים סי' מ"ו בשם הרד"א שצריך להפסיק מעט בין תיבות אלקי לתיבות נשמה ובעט"ז כאן כתב שא"ל אתה נפחת בי רק אתה נפחת כו' ע"ש ובשלמי צבור כתב שתיבות בי אי' בש"ס ופוסקים וכן המנהג. ומ"ש כי לא נאמרה נפיחה רק באדם הראשון לדבריו ה"ל לתקן אתה נתת בי אך באמת אנו אומרים ונשמה שנפחת באפינו ע"ש ובצל"ח סוף ברכות כתב שלא יאמר אתה יצרת בי רק אתה יצרת אתה נפחת בי ע"ש פירוש הענין ויוטעם לך: ועיין בשלמי ציבור דגירסת הרי"ף טהורה היא אבל בש"ס וכן ברמב"ם והרא"ש והרד"א אין שם תיבת היא רק טהורה אתה כו' וכן הוא לפמ"ש בכוונת שיש מ"ז תיבות כמספר שמות הוי"ה אהי"ה ג"כ אין לגרוס תיבות היא ומזה הטעם יש לומר אדון כל הנשמות מלבד הטעם שכתב הרד"א ע"ש וגם א"ל הנוסח כרמב"ם שהנשמה תלויה בקרבי דבש"ס ליתא לתיבת תלויה וע"ש בשם מהרש"א בחידושי אגדות כי אתה בראת על הנפש הטבעיות שנ' ויברא כו' יצרת על רוח החיוני שנ' בו וייצר כו' ואתה נפחת בי על הנשמה השכלית כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ע"כ: