מסופק, עבה"ט ובבר"י שאין מוכרח וי"ל דמהני אמירת צ' פעמים אף דאומר ברוך אתה השם וכ"כ הפר"ח ובש"ח כתב בדף ש"ו שנ"ל עיקר כהמג"א עיין בזקן אהרן סימן וא"ו ש"ץ שטעה בהמלך הקדוש שחוזר לראש חוזר ואומר קדושה ג"כ והביאו ש"ה ועיין במים רבים סימן נ"א אם חתם בעי"ת מלך אוהב צדקה ומשפט כמו בכל השנה צריך לחזור ולהתפלל ע"ש:
בש"ע אם אמר כו' וכתב בספר מטה יהודה שאם התחיל הברכה שאחרי' ונזכר אפילו תכ"ד חוזר לראש:
בש"ע בשבת בנתיים, וכתב מח"ב שאם בברכה מעין ז' טעה ואמר האל הקדוש כתב בשכנה"ג דחוזר והפר"ח חולק וס"ל דא"ח וכ"כ בגן המלך סימן קמ"ט ובמטה יהודה כ' כהפר"ח ודעת המח"ב בשכנה"ג דחוזר וכתב דלפי דברי הקדוש האר"י ז"ל חובה היא וגם רז"ל כיוונו לדבר סתר אלא שנתנו טעם לפי הפשט והטמינו ברמז ע"ש:
אומר ועיין בפר"ח אם אמר בחול זכרון תרועה א"ח ואפי' בשבת אם אמר יום תרועה א"ח כיון דב"ד קבוע וסמוך בא"י תוקעין א"נ כו' ועיין לקמן סימן תקצ"א בברכה דשומע קול תרועת כו':
(•) (בש"ע סעיף ו') אומר בתפלה וכו' ואם טעה ולא הזכיר מעין י"ט מחזירין אותו כמ"ש בב"י בשם רבינו יונה ואף דתפלת ערבית רשות תפילת שבת ויו"ט חובה כ"כ מו"ק ומח"ב כתב דליתא אלא דבלא"ה האידנא כל ת"ע שוויה כחובה ע"ש ובסימן רס"ה וכתב עוד באחד שאמר תפילת ערבית כתיקנה שחתם מקדש ישראל והזמנים אף דר"ה בכלל זמנים מ"מ לא כוון על ר"ה וסירכא דרגל נקט ואתי וכמו ביו"ט אם חתם מקדש השבת לא יצא אע"ג די"ט מיקרי שבת ועוד שזה לא ידע מעיקרא דר"ה בכלל זמני' כו' ע"ש ועיין במח"ב סימן רס"ח שהביא בשם מאמר המרדכי דאם י"ט או ר"ה בשבת ושכח בערבית ולא הזכיר של יו"ט חוזר ולא מצי סמוך ולשמוע מן הש"ץ ברכה כיון שאין מזכירין בה של יו"ט ומח"ב כתב דיוצא בברכה מעין ז' ובש"ך דף ש"ו חלק על המח"ב דמדמי ליה לאכילת פירות ומזונות כו' שאין עולה יפה אלא אינו יוצא מעין ז' וכן נלע"ד וע"ש בש"ה דאם חל במ"ש ושכח לומר ותודיענו א"צ לחזור שעתיד להבדיל על הכוס ועיין בדגול מרבבה שמה שהשמיט המחבר תיבת באהבה הוא לשיטתי' סי' פ"ז שהיא נוסחת הרמב"ם ולמנהגינו שאומרים בכל יו"ט גם בר"ה י"ל ודלא כא"ר ע"ש וכתב בש"ח שאם שכח לומר מלוך על כל הארץ בשחרית יצא ואפי' לא אמר או"א מלוך על כל רק אחר יעלה ויבא חתם בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון יצא אך בתפ"מ שהוא מלכיות אפשר שצריך לחתום מלך על כל הארץ דומיא דזכרונות ושופרות אך לפי מ"ש הרד"א וכלבו שבפסוקי זכרונות ושופרות אומר סמוך לחתימה פסוק אחרון של תורה מפני שבמלכיות אינו חותם בענין המלכות אלא קדושת היום כו' משמע מזה דמילת מלך לא הוקבע בהקפדה שאל"כ היה צריך לומר פסוק מלכות סמוך לחתימה שתהיה סמוך לחתימה מעין החתימ' ע"ש ואם חל בשבת וטעה בחתימה ולא הזכיר של שבת דעת הכנה"ג סימן תפ"ז דיוצא כיון שהזכיר באמצע הברכה והפר"ח חולק וכן כמה גדולים ע"ל סימן תפ"ז בבה"ט ס"ק ה' ובבר"י מח"ב הסכים גם כן לפר"ח וכתב שכן נראה מהריטב"א פ"ב דביצה ע"ש. וע"ש שהאריך דשפיר נוסחתינו מלוך על כל העולם כולו וכמ"ש הט"ז ומח"ב מייתי ראיה מדברי הש"ס כמה פעמים ועיין בבנין אריאל בפ' קרח כל העדה כולם קדושים כו' ע"ש ועיין בט"ז לעיל סי' ש"פ וכאן בט"ז שכתב ויש ראיה לזה לעיל חסר בדפוס תיבות סי' ש"פ וכמ"ש ביד אפרים:
בשבת. עבה"ט ומ"ש אבל בשאר מקומות כו' נמשך אחר מ"ש לפנינו במג"א והוא ט"ס וצ"ל כמ"ש ביד אפרים אבל ביה"כ שחל בשבת כו' ע"ש:
רם, ועיין במח"ב דלפי טעם הזוהר והאריז"ל שאסרו בחול כ"ש שצריך ליזהר בר"ה וי"כ דדינא יתיב ע"ש ועיין מה שכתבתי ביד אפרים לעיל סי' ק"א ושם כתבתי דאם אינו יכול לכוון בענין אחר שרי ועיין בש"ח שכתב בשם ספר בית דוד סי' שע"א ושע"ח דמה שנוהגין הציבור לו' כל החזרה של עמידה ומוסף עם הש"ץ אף על גב דנתבאר סי' קכ"ד שצריכים הציבור לשתוק כו' י"ל שאין איסור אלא בכל השנה אבל הכא כיון דכל יומא לא עבדי והשתא עבדי לית לן בה אבל מה שנוהגים להרים קול יותר מן הש"ץ זה ודאי אינו הגון וראוי לגעור בהם ע"ש ובמדינתינו לא ראיתי מנהג זה רק הציבור שותקים ושומעים לדברי הש"ץ אך בפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות יש אומרים עם הש"ץ בלחש ואף שמזכיר ג"כ שמות הקדושים כיון שהם פסוקי תנ"ך הוה כקורא בתורה וכ"כ הט"ז סי' תרכ"א ס"ק ג' ועיין בש"ת לעיל סי' רט"ו וכ"כ הר"י לענין אמיר' אוחילה שאומרים הציבור עם הש"ץ מותר ודלא כקיצור של"ה ע"ש אך י"ל בלחש שלא יבטל הש"ץ מתפילתו וגם יזהר כשירצה לו' עם הש"ץ גם משאר נוסח התפלה כדי לכוון לבו בהתעוררת תפלה ותחנונים, מ"מ לא יזכיר שום שם וכשיתחיל הש"ץ לו' או"א מלוך כו' יתחיל הוא מתיבת מלוך וגם בשאר הנוסח ידלג כשיבא להזכרת שם ואפשר שגם זה יכול לו' דרך בקשה כמו שאומרים בשחרית לפני פ' עקידה דרך תפלה ותחנונים ומ"מ עכ"פ יזהר שלא לסיים הברכה וגם אין לעשות כן כ"א כשמרגיש בנפשו שיתעורר ע"ז לכוון לבו לאביו שבשמים: