ושכח, עבה"ט וכ' בר"י בשם נחפה בכסף דמי שהיו שרוי בתענית ולקח איזה מאכל ובירך עליו ונזכר מהתענית יאכל פחות מכזית מפני הברכה והתענית עולה לו, ובאדמת קודש גמגם בזה ואין דבריו נראה וכן מהר"ש גרמיזאן כתב שיש לעשות כן ע"ש (וצ"ע בד' צומות שנראה דאסורים יש לו לו' מיד שנזכר בשכ"מ) וע"ש בשם פרי הארץ ח"ב שאם היה אוכל ואמרו לו שעלה ע"ה יפלוט ועיין מ"ש כאן באשל אברהם בזה, ועיין מח"ב בשם אשל אברהם אם קיבל במחשבתו שלמחרתו יום ה' ער"ח ואח"כ נודע לו שאינו כן דר"ח היא שבת א"צ התרה ועצהיו"ט יתירו לו ועוד כתב אם אמר אהא בתענית יום ה' אם אפטר מדבר פלוני ושכח ולא קיבלו בשעת מנחה חייב להתענות ע"ש וע"ש בשם הרדב"ז ח"ב סי' רע"ז מי שנדר להתענות שנה אחת בה"ב ורוצה להתיר אין מתירין לו עד שיכנס יום שני הראשון וכתב בשו"ת בית יהודה ח"ב מי שנהג להתענות כל ער"ח ויום לפני ער"ח היה חולה ושיער שאין יכול להתענות יכול להתיר יום לפני ער"ח:
כזית. עבה"ט וכתוב בר"י בשם מהר"י מולכו אם שתה רביעית מים אחר שעלה עמוד השחר איבד תעניתו:
(בש"ע סעיף ב') לוה ופורע וכתוב בתפארת שמואל בהגהת הרא"ש פ"ק דשבת אם הוא יום ב' או יום ה' דילוה ליום ב' או ליום ה' אחר ע"ש ע' לקמן ס"ק ז' בשם הט"ז:
שני. עבה"ט ועיין פמ"א ח"ב סי' ך"ג מי שענה אמן אחר ברכת בה"ב ואירע מילה צריך להתיר משום נדר דלא כלבוש סי' תצ"ב ע"ש:
מצוה. עבה"ט עיין דגול מרבבה שהקשה דבחל יום ל"א בשבת למה לא יעשו בליל מ"ש הפדיון עם הסעודה כאחד ע"ש ולפענ"ד דהמג"א ס"ל דעפ"י מ"ש לעיל בשם הש"ך אין הטעם כמ"ש בדגול מרבבה משום דזמנין דלא שלימו בליל למד י"ב תשצ"ג אלא הטעם משום פרסומי מלתא ומעיקרא הוי סבר דעיקר פרסומי בסעודה ושוב כתב ושמעתי כו' וא"כ הפרסום הוא גוף הפדיון ולכן עכ"פ א"א שיעשו שניהם בלילה ולכן כ' המג"א שהפדיון יהיה ביום והסעודה בלילה:
באדר, עבה"ט ועיין בפמ"א ח"ב סי' כ"ג שתמה על הט"ז ודעתו כיון שהטעם שמתענה משום דריע מזלו באותו שעה וידוע דעפ"י רוב המולד ביום שלשים כמ"ש הלבוש והרמב"ם בה' קה"ח כו' נמצא יום שלשים הוא מקצת ר"ח שבו הוא המולד וכיון שנתרע מזלו ביום המולד או סמוך לו או אחר כך אם כן אף בשנה הבא שר"ח כסליו יום א' דהיינו יום שלשים עפ"י הרוב ביום שלשים היא מולד הלבנה יהיה לו יא"צ ביום המולד להדליק נר ולומר קדיש על אביו, וכן להיפוך אם ביום המיתה היה ר"ח כסליו ביום א' ובשנה אחרת היה כסליו שני ימים יהיה לו יא"צ ביום המולד כמו בשנה ראשונה דפסק הט"ז תמוה דאיך משנה מיום שלשים יום כ"ט דאם כן כל מי שהיא"צ שלו בחודש הזה יחזור לאחוריו כו' ע"ש ועיין במאמר מרדכי סי' י' שמפקפק בדברי הט"ז ומג"א ודעתו כיון שיום זה הוא בלשון ב"א ר"ח לעול' נקבע בר"ח ועכשיו נוהגין כדברי המג"א בזה ועיין בתשו' גבעת שאול סי' ע"ג במת אביו בשנה העיבור בער"ח אדר שני שהוא כ"ט לאדר דאשון יתענה בשנה פשוטה בכ"ט באדר ולא בכ"ט שבט והביא שם מדברי הב"ח ס"ס ת"ב שתמה בזה על מ"ש בס' חסידים סי' תשי"ב מש"ס דר"ה דף ט"ו דקאמר הלך אחר הרוב שנים ע"ש ועוד כמה תשובות בענינים אלו ויתבאר בחלק יו"ד אי"ה ועיין לקמן סי' תרפ"ה בלבוש ובא"ר שם מ"ש בזה:
תחנון, עבה"ט בשם הט"ז והבאר יעקב כ' דגם הסנדק והמוהל לא ישלימו ע"ש ועיין בפמ"א ח"ב סי' צ"ח בכהן שיש לו יא"צ וביום זה ניתן לו בן לפדות מחויב להשלים לפי מ"ש המג"א סי' תקס"ה בשם הש"ך ביום תענית צבור נוהגים לפדות ביום כו אם כן גם כאן צריך להשלים והפדיון יהיה ביום והברכה על היין יברך אחר ול"ד למילה ביום התענית שמטעים לתינוק דהתם לא אפשר בענין אחר ואם רוצים שהכהן יהיה על סעודת מצוה יעשו הפדיון סמוך למנחה והכהן ישלים תעניתו ויבא על הסעודה בלילה עכ"ל, ובאמת שאין יא"צ דומה לתענית צבור וכמבואר ס"ק י"ט דברית מילה דוחה יא"צ ועיין לעיל סי' תקנ"ט בשם מי"ט דפדיון הבן הכהן והאב לא ישלימו בט"ב שנדחה ע"ש ומכ"ש ביא"צ ועיין מ"ש שם בסי' תקנ"ט ועיין במג"א דמבואר דפדיון הבן שהיום זמנו סעודת מצוה היא ומתיר שם לאכול בתענית בה"ב או בעי"ת ונראה דה"ה יא"צ ולענ"ד דאף אם נדחה זמן פדיון הבן רשאי הכהן לאכול דלגבי הכהן קביע לי' זימנא מיקרי שהרי אין בידו לדחותו ליום אחר כיון דלאו בדידיה תליא מלתא ובאבי הכהן צ"ע שמ"ש המג"א בפי' התוס' דפדיון הבן יש לומר יכולין לדחותו יותר צ"ע דשיהוי מצוה לא משהינין ומיום ל"א ואילך כל יומא זמניה הוא כמו ביום ל"א ואדרבה כיון שעבר זמן צריך זירוז יותר שלא יתרשל בדבר וצ"ע ועיין לקמן סי' תקע"ג באשל אברהם בשם תשו' דבר משה דחתן אין מתענה יא"צ בז' ימי המשתה ע"ש ונראה שאם אירע לו שהיה סעודת מצוה ביום היא"צ ופייסוהו שלא יתענה ויבא עמהם בסעודה ולא רצה מחמת היא"צ ולולי זה היה נמנה עמהם הרי קבע עליו בנדר שאף בסעודת מצוה לא יאכל ואי אתרמי ליה יום יא"צ ואירע שיש לו ס"מ כיוצא בה אסור וצריך התרה ולכן יש ליזהר כשיש ס"מ ביום יא"צ ורוצה להחמיר על עצמו ולהתענות ביא"צ זה יאמר שעושה כן בלי קבלה בנדר ואז בפעם אחר יהיה מותר בלא התרה.
בהליכה, עיין בה"ט ועיין בר"י בשם פרי הארץ ח"ג כתב שאף אם יושב בא"י ונפשו איות' להשתטח על קברי הצדיקים בח"ל או יושב בירושלים ורוצה ללכת על קברי הצדיקים שבא"י שרי לילך אדעתא לחזור ע"ש: