בש"ע אלא טח ביתו כו'. ועיין בא"ר שכתב דלפי מ"ש בסי' א' בשם לקוטי מהרי"ל דבית נקרא חדר אפשר דהכא צריך להניח לכל חדר וחדר ע"ש אך בשאילת יעב"ץ סי' קס"ט כ' באמה על אמה פ"א סגי לכל חדרי הבית אף על פי שיש לו חדרים רבים וסמך לדבר מחזיק בנכסי הגר ע"ש. ומכל מקום כשהוספתי לעצמי חדר נאה לשם מצות סוכה הנחתי כנגד הפתח איזה טפחים בלתי מסויד בסיד לבן כדרך שעושים לכתלים ע"ג הסיד שטחין אותו בו ואפשר שאף בבונה בית מחדש סגי כשמניח מקום פנוי מבלי סיוד לפי שמקומו ניכר היטב וכמדומה שכך פשט המנהג להקל בכך ומכ"ש בחדר זה והקלתי בו עוד שלא להקפיד על מדת אמה דחומרא סגי וכמ"ש בש"ע אפי' דבר מועט דיו ע"ש גם כתב דאפילו אינו בונה רק חדר א' רק שיהיה ראוי לדירת כבוד צריך לשייר ע"ש, ועיין בפ"מ דמסתבר דאמה על אמה היינו מרובע ולא ארוך וקטון וע"ש מ"ש כנגד הפתח משמע נוכח פתח וכן משמע מהלבוש כדי שיראה בהכנסה כו' וקצת עושין סמוך לפתח כו' ע"ש ובמשבצות זהב שכתב דאף דמלת נגד פירושו על הרוב מול ונוכח. מכל מקום לפעמים פירושו נגד כו', ולפע"ד לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד ובכל דוכתא בלשון הש"ס נגד היינו נוכח ובפרט דמסתברא טעמא כדי שיראה מיד שנכנס בפתח ויש מניחים פנוים למעלה מן הפתח בגובה ואז אינו נראה כלל לנכנס ואפשר כדי שיתראה תמיד לפני בעה"ב היושב בפנים שעל הרוב הוא יושב אצל הקיר אשר נוכח פתח הבית וצ"ע אך בדורות אלו יצאו להקל והקילו וחזרו והקילו עד שכמעט נשכח מלב ואין על מה להשען וכן כמה דינים כיוצא בעו"ה יצאו מה שיצאו ועיין לעיל סי' תקנ"ד סעיף י"ז בהג"ה וצ"ע:
בחזקתה, עבה"ט ועיין פ"מ שהדר בשכירות בית נכרי אם מסייד בכל שנה לעצמו או תולה בגדי רקמה יש לו' שצריך לשייר ע"ש:
(בש"ע סעיף ב') שנהגו לשבור כוס כו' וכתב בא"ר בשם מי"ט שזהו הטעם שמשברין קדירה בכתיבת התנאי' ועיין במשבצות שהוא כדי להבהיל ולזכור שאין השמחה במלואה בזה"ז ועיין באבן השוהם סי' נ"א דיש לשבר תחת החופה כוס זכוכית דוקא וכן בצפנת פענח למהרי"ט כתב שהוא רמז ע"ש, ומקור הדברים מברכות פרק אין עומדין בהלולא דמר ברי' דרבינא דתבר זיגותא חיוורתא קמייהו ואעציבו וכתבו התוס' מכאן נהגו לשבר כוס כו' ע"ש: