במ"ש. ועיין בא"ר ופ"מ דבמקום שאין מאריכין טוב שלא להשכים בענין שישהה באמירות הקינות סמוך לחצות היום:
לארץ, עבה"ט ומבואר במהרי"ל שישב להדיא ע"ג קרקע ועיין לעיל סי' תקנ"ב בשם מהר"ש שער אריה שע"פ הקבלה אין לישב להדיא רק יפסיק בבגד שאינו לבוש בו בינו להקרקע ע"ש:
שיצאו, עבה"ט ולענין שתית טוטין לדעת השכנה"ג להחמיר וע' לעיל ס"י ויש מקילין ועיין הר הכרמל סי' י"ט ונראה דיש להקל אחר חצות ובצנעה בתוך ביתו, ועיין במח"ב סי' תקנ"ד שאף אם התפללו ערבית מבע"י אין לנעול עד הלילה ממש ועיין בפ"מ ריש סי' תקנד דגם בין השמשות אסור וה"ה תורה דאסור עד צאת הכוכבים, אין לילך יחף בעת קידוש לבנה ע"ש:
תחנון עבה"ט ועיין בא"ר אם חל ט"ב בשבת ויש מילה אומרים יוצר במילה:
(בש"ע סעיף ז') ותשתה ממנו היולדת כו' עיין בדברי יוסף סי' יוד ליישב מיו"ד סי' רס"ה:
כולם, עבה"ט עיין בשו"ת יעבץ ח"ב סי' כ"ג שכ' שהב"י לא החליט זה ואין לסמוך להתיר רק לאבי הבן לבד וע"ל בס"ק שאח"ז:
בעוד. עבה"ט מ"ש וכ"כ הררב"ז ומ"א דעכשיו כו' חסר תיבה א' וצ"ל ומ"א כ' כו' דברי המג"א קאי שם על דברי מהר"ש הלוי לענין חתן אבל לענין מילה א"צ לטעם שעושין הסעודה בלילה דאפילו מקום שנוהגים לעשות ביום מ"מ המנהג להשלים כמ"ש בכה"ג וגם מ"ש וכ"כ הרדב"ז כן הוא ג"כ במג"א והוא ט"ס וצ"ל וכ' הרדב"ז ח"ב סי' ל"ה דאפי' היכא שמלו אחר חצות אסור להקל אפי' בד' צומות אם לא נדחו כן מבואר למעיין בכה"ג ועיין בא"ר ור"ל דאע"ג דכבר עבר חצות היום שהקיל בזה רבינו יעב"ץ בט"ב שנדחה אחר תפלת מנחה גדולה מ"מ באם לא נדחה אפי' באחד מד' צומות האחרים והוא אחר חצות אין להקל ובשאילת יעב"ץ ח"ב סי' כ"ג כתב שט"ס נזרקה בלשון המג"א וכצ"ל אסור להקל אפי' בד' צומות שנדחו כו' ע"ש ודבריו תמוהים דמה גריעותא יש שמלו אחר חצות והעיקר כמ"ש אך במ"ש המג"א המנהג להחמיר זהו מדברי הכנה"ג והא"ר כ' ע"ז שכנה"ג כתב זה על מדינתו מדינת תורגמא אבל הרמ"א ולבוש ושאר אחרונים לא משמע מנהג זה לאסור ואדרבא מדברי המי"ט שכ"כ גם לענין פה"ב מבואר דמתיר וכן משמע ביש"ש פ' מרובה ובעל תי"ט הי' רב מובהק ובקי בכל המנהגים ולא הזכי' מנהג לאיסור רק להוסיף היתר גם בפה"ב (אך מה שנראה מדברי מי"ט להקל גם בסעודה ז"א דגם במילה לא יעשה סעודה כמ"ש כנה"ג רק בעלי ברית לא ישלימו שי"ט שלהם הוא ע"ש בא"ר ולענ"ד אפשר דגם לבושי י"ט ה"ק כיון דפדיון הבן חשיב לרש"ל סעודת מצוה הא קמן שחביבה מצות פדיון הבן בשעתה שסעודה שלו נקרא סעודת מצוה לכן שפיר מחשב יו"ט שאבי הבן והכהן לא ישלימו ומ"מ אינו מתיר לעשות סעודה שאין מצות הסעודה דוחה התענית ועיין לקמן סי' תקס"ח הביא המג"א דברי הש"ך סי' ש"ה דבפדיון הבן יעשה הסעודה בלילה ועיין מג"א שם דפדיון הבן שעבר זמנו י"ל דלא מיקרי סעודת מצוה וכן מבואר מדבריו סי' רמ"ט לענין סעודה בע"ש ונ"מ גם לדין זה שאם יום התענית שנדחה מ"מ מחויבים אבי הבן והכהן להשלים כיון שגם הפדיון הבן עבר זמן ולא מחשב סעודה שלו מצוה מ"מ לא נחשב ג"כ יו"ט שלו לדחות התענית כיון שהיה יכול לדחות גם הפדיון הבן על יום אחר
(ומ"ש המג"א דבמדינתינו שנוהגים לעשות הסעודה בלילה אין להקל. הנה במדינתינו אלו אין מנהג לעשות סעודת ברית מילה ופדיון הבן וכיוצא בלילה רק סעודת נשואין עושין בלילה אך אין נ"מ מזה לדינא דודאי אין להקל ולעשות סעודה ולהאכיל לקרואים אפי' ביום התענית שנדחה ואפי' אחר חצות רק דלבעלי ברית מותר. וכן לחתן וכלה וכן לאבי הבן והכהן שא"צ להשלים ומ"מ אפשר שלא יאכלו עד אחר מנחה גדולה כמו שעשה רבינו יעב"ץ אף שי"ל דדוקא בעובדא דידיה שהיה בט"ב והשלימו סדר הקינות עד חצות ולכן היו צריכים להתפלל מנחה גדולה ולאכול אח"כ אכל בשאר תענית אין קפידא ויכולים לאכול מיד אחר עשיית המצוה. מכל מקום מלשון מהרי"ל שהביא בא"ר שכתב שהתענו חצי היום ואח"כ סעדו משמע לכאורה כן שצריך להתענות עכ"פ עד חצות ולפי המג"א יש להחמיר עד אחר מנחה או באמת ז"א כמ"ש ביד אפרים בשם הא"ר דט"ס בהג"א ותשב"ץ וצ"ל אחר ואו שעות ע"ש והוא ברור ומדברי המג"א סי' תקס"ח שכתב דבעלי ברית מותרים לאכול מיד ולכן עכ"פ אין להחמיר רק עד אחר זמן מנחה גדולה ולענין אם הסנדק והמוהל רשאים גם כן כבר כתבתי בס"ק שלפני זה שבשאילת יעב"ץ דעתו לאסור לפי שב"י לא החליט זה רק כתב דרך אפשר והמעיין בב"י יראה שאחר שהביא דברי התשב"ץ והג"א דבעל ברית קרי לסנדק כתב ע"ז ומכל מקום נראה דמוהל לא גרע מסנדק כו' ונראה שתופס כן דרך ודאי ומה שהיה מסתפק בתחלה היינו לפי שהיה סבור דמ"ש הגמ"י ומרדכי בעל ברית הכוונה על אבי הבן ולכך כתב על המוהל וסנדק בדרך אפשר אבל אחר שנתברר לו מהמרדכי דמ"ק והג"א דבעל ברית היינו סנדק וכן מבואר בתשב"ץ שהוא היה אבי הבן ורחץ הוא ובעל ברית כו' א"כ אין כאן ספק כלל על הסנדק וממילא דגם המוהל מותר דלא גרע מסנדק. והא דלא חשיב מוהל ברחיצה אין זה דקדוק כלל, וגם י"ל שהוא בעצמו שהיה אבי הבן היה מוהל דעיקר המצוה בו כמ"ש ביו"ד ובח"מ סי' שפ"ב ולכן העיקר כדברי המג"א בזה שכתב בשם הב"י שכולם בכלל ואם מותרים לאכול קודם קיום המצוה צ"ע דלכאורה מ"מ שרחצו קודם המילה נראה דשרי ויש לדחות דרחיצה שאני שיכנס למצוה בהידור ורחיצה צורך המצוה היא אכל האכילה י"ל שיש להמתין עד אחר המילה ואין לאכול קודם דשמא בינתיים יארע איזה קלקלה שלא יוכלו לקיים המצוה היום בתיקנה וביטל בחנם התענית וכן משמע קצת מלשון הפוסקים, ולענין מילה שלא בזמנה עיין באשל אברהם מ"ש בזה בשם תשובת פרי הארץ והביאו גם כן בר"י בקצרה וכבר הארכתי בזה סי' תקנ"א והבאתי שם דברי המג"א סי' תקס"ח שכתב בשם התוס' דגם שלא בזמנה מצוה דקביעא וקיימא היא שהרי אסור להניחו ערל וכ"כ בסי' רמ"ט לענין סעודה בע"ש ע"ש ובפירוש דברי המ"א בש"ס דעירובין עיין ביד אפרים ועיין בבאר יעקב מ"ש בזה ועיין בשו"ת מהר"ש הלוי סי' ב' ובספר בני חיי מ"ש על דבריו בזה: