בש"ע ואסור לקרות בתורה כו' וכתב מח"ב בשם בית יהודה ח"ב מי שהחזיק לעלות לתור' בט"ב ונעשה אבל מותר לעלות בתורה שחרית כיון דהוי דברים הרעים וכ"ע אסורי בתור' כמוהו ע"ש וומח"ב כ' שפשוט שיכול לעלות בתורה ולהפטיר ומשמע דאף שלא החזיק לעלות לס"ת בט"ב הדין כן:
הרעים, עבה"ט ובדגול מרבבה דעתו כהטורי זהב:
סדר. עיין באר היטב וכתב בר"י דללמוד סדר המעמדות אף שלומד יום ביום אסור ודלא כטועים לקרות מעמדות גם ביום ט"ב:
חולה, ע' בה"ט וכת' בר"י יש מי שכתב דמניקת שהתינוק חולה והרופא או' שתענית מניקתו גורם שיווי החלב ומזיק לתינוק שרי לה לאכול וע' דבר שמואל סי' ק"ז שכתב אם חולשת המניקת היא רבה כ"כ שאין לה חלב הצריך להניקו והוולד אינו רוצה לאכול ולינק כ"א ממנה וסכנה היא לו הא כל ספק נפשות דוחה שבת ויוה"כ וכ"ש ט"ב שהוא דרבנן ע"ש:
להתענות, עבה"ט וע' בשו"ת פ"י כת"י שחולק על רש"ל בתשובה שהביא המג"א והשיג על ראיותיו ודעתו לפסוק כהש"ע דאפי' אם ר"ת חולק על רמב"ן אזלינין לקולא בדרבנן ומכ"ש שהוא ספק נפשות להקל ובדבר שמואל סי' ק"ח כ' שאחר ז' ללידתה החמירו על עצמן כמ"ש הרמ"א כ"ז שאין להם צער גדול וחשש סכנה וכתב בית הילל ביו"ד סי' רס"ה דיולדת שאינה מתענה מ"מ צריכה להתענות איזה שעות ע"ש והביאו בא"ר והכל לפי הענין אם קשה לה קצת אינה צריכה כלל. ועיין בזכרון יוסף סי' כ"א האריך ג"כ בזה ומסיק שנ"ל להלכה ולמעשה שאם כבר נתרפא' מחולשת לידתה תתענה ותשלים כשאר כל אדם אבל אם עדיין לא נתרפא' לגמרי או שהיא קצת חולה או חלושה לא תתענה בתוך למ"ד ואם אירע ביולדת בריאה שמתענה ומרגשת באמצע היום שום חולשה יתיר' יש לפסוק שלא תתענה בשארי' היו' ע"ש וע' בלקוטים פר"ח א"ח סי' זה.
טבילה עבה"ט עיין מה"ב בשם זרע אמת אם אירע שלא רחצה וחפפה בעט"ב בדיעבד יש להתיר שתרחץ ותחוף במוצאי ת"ב ודי' ע"ש וע' בשו"ת שבסוף ספר משנת ר"ע בדף צ"א ע"ד ונפלאתי מה שמתמי' על הבה"ט ואיך לא ראה במג"א שהבה"ט לא חידש דבר רק העתיק אות באות דברי המג"א ומ"ש וע' סי' תקנ"א כו' ר"ל ששם מבואר דדוקא אם א"א במוצאי ט"ב ולא בא לחלוק אלא לפרש והרב המריב לא השי' לו שכן הוא במג"א רק לבסוף מזכיר מדברי המג"א ללמוד ממנו דחפיפה מותרת בט"ב בכל גווני ולענ"ד כוונת המג"א שהראה מקום להרמ"א כמ"ש, וע"ש שלדינא דעתו דאף לכתחלה תחוף בעט"ב ובמוצאי ט"ב תחוף מעט (ואז צריכה ליזהר שלא תלך יחף לגמרי שידבק בה טיט ורפש כמ"ש בלבוש אם רוצה לנהוג כהרמ"ה דבאפשר תחוף במוצאי ט"ב יצוה לאשה שתשהה שעה אחת בעסק החפיפה ויצאה ידי כל דיעות רש"י והתוספות וכן ראוי להורות ע"ש:
(בש"ע סעיף ט') ואם עשה צרכיו כו', וע' בשו"ת ושב הכהן סי' ג' שהאריך והעלה לדינא בט"ב ויוה"כ אם רוצה להתפלל ועשה צרכיו אפי' לא קינח או הטיל מים ושפשף שאז צריך ליטול ידים מצד הדין לכך רוחץ עד סוף קשרי אצבעותיו ואף אם בשאר ימות השנה נוהג לרחוץ כל היד, אבל אם לא שפשף שא"צ ליטול ידים מצד הדין רק משום הכון אין לו לרחוץ רק מעט בראשי אצבעותיו ואף אם רוצה להחמיר שלא ליטול ידיו במים כלל יש לו על מה לסמוך כיון שלא הזכירו בש"ע והג"ה אבל אם אין רוצה להתפלל רק לברך אשר יצר או לו' דבר שבקדושה אינו נוטל רק מקום המלוכלך אם עשה צרכיו וקנח או הטיל מים ושפשף אבל אם לא קינח ולא שפשף יש להחמיר שלא יטול כלל ידיו במים ויקנח הידים בצרור או בכל מידי דמנקי עכ"ל וע"ש שכתב דנט"י של כהן לדוכן ביוה"כ צריך עד חיבור היד עם הזרוע כיון שהוא מן הדין כו' ובמקומו יבואר אי"ה:
(בש"ע סעיף י"ב) ההולך להקביל כו' ועיין בשבו"י ח"א העל' שאינו חייב לעמוד לפני רבו בט"ב, ובר"י כתב בשם ב"י ח"ב שמקשה על דבריו ומסיק דחייב ע"ש ובמח"ב כתב שמנהג פשוט בא"י ובה"ל דבט"ב קמים בפני רבם ות"ח כבשאר ימים אלא שאין ראיה מהמנהג שיהיו בתורת חיוב ע"ש:
אסור, עבה"ט ועיין בפ"מ ח"ב סי' כ"ח שיש להחמיר לצאת בט"ב ויוה"כ במנעל העשוי מלבדים ועשוי כמדת מנעל שלנו ומגין ואינו מרגיש כלל שהוא יחף ולאו בכלל עינוי הוא והמחמיר תבא עליו ברכה וע"ש שצריכים ליזהר שלא לילך בי"כ ובט"ב באותן אנפוליא שלמט' מחופה בעור דהוי בכלל מנעל לכ"ע ע"ש, וכ"כ בלה"ק בשם משפטי שמואל דף ל"ד ע"ש ועיין בכנסת יחזקאל סי' י"א ועיין לעיל סי' קכ"ח:
וכן נוהגין, ע' בה"ט ועיין מח"ב שהביא דברי הא"ר שחולק על של"ה וכתב שזקנו ואביו הגאונים אסרו אך בזרע אמת החזיק בהוראת של"ה ודעימיה ע"ש:
שלום, עבה"ט ועיין פ"מ דגם לו' צפרא דמרי טב אסור בט"ב וע' ביו"ד סי' רפ"ה:
מלאכה, עבה"ט וע' בשכנה"ג בשם מהר"י ברונא דר"י הגי' בס"ת שלו בט"ב והגיה בו הסופר טעיות עכ"ל וצ"ל לפע"ד דאפשר שעשה כן שלא להשהות ספר שאינו מוגה או שהי' צריך אליו לקרות בו היום. ונראה דמי שנתחדש לו איזה חידוש אין לכותבו בט"ב אע"ג דבה"ה כתבו להתיר שאני ט"ב דשמחה היא לו כשכותב חידושי תורה וגם שאינו רק יום א' ואין חשש שישכח:
(בש"ע סעיף כ"ב) מקום שנהגו כו' בנין דאוושא מלתא אסור אפילו הבנאים עכו"ם וכן מנהג פשוט בקושטיניא כ"כ בשכנה"ג ע"ש: