(בש"ע ס"א בהג"ה) וכן לא יאכל כו' וכתב בשכנה"ג שבתשובה אסרתי לאכול אותן קשואין שכובשי' אותם במים ובמלח או בחומץ והביאו בא"ר וע' במח"ב שבזרע אמת כתב שאין לשתות קאווי או טייע בסעודה המפסקת אם לא במקום חולי ומח"ב כתב שמנהג פשוט בא"י ומצרי' וכל הגלילות לשתות קאוי אף הבריאים ואמרתי ללמוד זכות על רבנן קדישי כו' דאכילה שני תבשילין דוקא אסור ולא שתי' והאריך ועוד דמשקה שחיממוהו או הרתיחיהו לא מיקרי תבשיל כדמוכח בנדרים דף מ"ט בהא דפריך והא מתבשיל נדר ע"ש וגם אין בקאווי משום שררה ועונג דמקרוב נתפשט בעולם מאד ואפי' העניים רגילים בו אבל מים מבושלים בקנה וזרע גד עם צוקר שהיא תענוג ומנהג עשירים לא היתר אלא לחול' דחש במעיו, וע"ש בשם זרע אמת שליתן בוסר או חומץ לתוך תבשיל שאוכל בסעודה המפסקת ודאי שרי ע"ש:
בשתי. עבה"ט וע' בר"י שכתב שבתשו' כנה"ג ח"ב נטה לאיסור אף בשניהם בשוה וכתב שכן הסכימו חכמים שבימינו ע"ש וצ"ע בטעמא דמלתא דמה קפידא בבישול כיון שבאכילה אינו אוכל רק תבשיל אחד ובתלמוד לא קפיד רק שלא יאכל ב' תבשילין וצ"ע בגוף התשובה שם וכתב עוד בר"י שם בשם תשו' כנה"ג אם בישל ב' תבשילין בקדרה אחת יכול ראובן לאכול תבשיל אחד ושמעון תבשיל א' ע"ש והוא פשוט וכתב בשיורי ברכה בשם קיצור תשובת הרא"ש שבחזה התנופה כת"י הדג המתוקן בשמן ובצלי' ודבש הכל חשו' כתבשיל אחד ומותר לאכלו בערב ט"ב בסעודה המפסקת ואין כאן משום שני תבשילין עכ"ל וע' במג"א שכתב שאין לאכול דגים מצד המנהג כמ"ש בש"ע ושכן הגירסא עיקר וכ"כ בעטרת זקנים וכתב בשם מהר"מ בן חביב בתשו' כת"י דשני תבשילין שאסרו בסעודה המפסקת אין חילוק בין דבר הנאכל כמות שהוא חי או לא, וכן אין חילוק בין צלי למבושל, וכן אין חילוק אם אוכלן כדרך תבשיל או כדרך הפירות בקנוח סעודה אלא בכל גווני אסור לאכול פירות צלוים בקנוח סעודה בסעודה המפסקת ע"ש:
קרקע. עבה"ט וכ' בר"י בשם מהר"ש שער ארי' צריך להפסיק בבגד בינו לקרקע עפ"י הקבלה כי אין ליישב על הקרקע אפילו עם בגדיו אלא בגד שאינו מיוחד למלבושיו ע"ש ומדברי מהרי"ל שהביא המג"א בסי' תקנ"ט שכתב שהיה לו סרבל גרוע שלא להפסיד בגדיו מבואר דלא חש להא, מ"מ נראה כיון שמותר ליישב על השק יש לעשות כן לחוש לדברי קבלה שכתב מהר"ש:
בשר. עבה"ט וע' מ"ש אא"ז בבכ"ש הבאתיו ביד אפרים שחילק על המג"א בזה והביאו בבר"י וכתב דבין בחל ערב ט"ב או ט"ב בשבת יעשה כמנהגו:
חלום. עבה"ט וע' בפמ"א סי' צ"ד שהאריך בדברי הש"ע ומג"א ומסקנתו דמי שמתענה בה"ב כל השנה ואינו משלים כי כן קיבל עליו מתחלה שלא להשלים רשאי להתפלל מנחה גדולה ולאכול סעודה כתיקונה ואין צריך להחמיר כדין סעודה המפסקת וקודם ביאת השמש יאכל סעודה המפסקת ע"ש ומ"ש בשם הלק"ט ע"ש בסי' קל"ו דעתו שאם שכח מלברך בהמ"ז עד שחשיכה יאמר נחם בבהמ"ז ע"ש ואין נלענ"ד דאפי' מאן דס"ל לקמן סי' תקנ"ז לברך אין לברך כאן כיון שבהמ"ז הוא אכילה של ערב ט"ב וע' לעיל סי' קפ"א ומכ"ש לפי מ"ש הא"ר בסי' תקנ"ו דלא תקנו אלא לתפלה לבד ע"ש. וע' בפ"מ דיא"צ בעט"ב יתנה בתחלה שלא להתענות רק אחר חצות היום ויתפלל מנחה גדולה ויאכל סעודה ואח"כ יאכל סעודה המפסקת:
(בש"ע סעיף י"ב) אין אומרים תחנה וכתב באגרות הרמ"ז שמ"מ צ"ל תיקון חצות בליל ט"ב ולהתאבל במרירות אך אין לו' מזמורים וכן הוא מנהגי עכ"ל, והבר"י כתב שדבריו ברורים ומ"ש שאין אומרים צדקתך כ"כ במחבר לקמן ר"ס תקנ"ט ובשחרית אומרים אב הרחמים ומזכירין נשמות ועיין בא"ר כאן ובמשבצות ר"ס תקנ"ט: