מעומד עבה"ט. ומ"ש עיין ט"ז משמע דעתו כהב"ח דיחיד א"צ לעמוד רק הש"ץ מפני ההפסק ודברי הט"ז בזה מחוסרים ביאור ומבוארים היטב ביד אפרים. וע' בש"ץ שהרב ז"ל כ' שאין לעמוד שסודו מיושב כנודע: ומ"ש שיאמר הט"ו שבחים בנשימה אחת ובש"צ כתב דלא משמע כן בזוהר פרשת תרומה אלא במפסיק בדבור דוקא הדברים אמורים וגם כתב שראה בירושלים ספר הכוונות כת"י ממהרח"ו ז"ל דצ"ל בסיום הברכה מלך אל חי העולמים ואין לו' ובכן ישתבח כו' רק בשבת ע"ש:
לישתבח. עבה"ט. ומ"ש בשם גו"ר ומ"ש שבסי' כ"ה לא משמע כן עיין מ"ש שם בזה ומ"ש בשם שו"ת פ"י ע' לעיל סי' נ"א הדברים בטעמם:
הש"ץ. עבה"ט לענ"ד צ"ע שנראה דגם היחיד שצריך לשמוע הקדיש ולענות אחריו השומע כעונה אין לו להפסיק ג"כ בין ישתבח לעניית הקדיש ועיין מ"ש ביד אפרים בט"ז ס"ק א' ועיין לק' סי' נ"ד דאם הפסיקו לאיזו צורך מצוה קודם הקדיש כשחוזרין להתפלל יאמר הש"ץ איזה פסוקים מפסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם ע"ש. וכתב בשכנה"ג בשם מ"מ שהאומר ישתבח בלא קריאת פסוקי דזמרה אינו אלא טועה ועיין לק':
הגון עבה"ט. וכתב אא"ז בבכ"ש דף קט"ז על מ"ש חז"ל נתנה עלי בקולה זה ש"ץ שאינו הגון לפי שהש"ץ בא לעורר מדת הרחמים ושאינו הגון מהפך למדה"ד שהוא מסטרא דנוקבא ולכך נקט נתנה כו' לשון נקבה וע"ש שהאריך בתוכחת מוסר והמליץ ע"ז פסוק קול ישורר בחלון חורב בסף עד"מ בשולח לאדונו מנחה פרות יפים כו' ודפח"ח וככר האריכו בזה בכמה ספרים מראשונים ואחרונים והירא את דבר ה' ישית לבו לזאת:
ב' שערות עבה"ט. ואין זה רק לתפלה שהוא דרבנן וכמ"ש לקמן סי' נ"ה ובימים נוראים נתמלא זקנו בעינן כמבואר בס"ק שאחר זה ובמג"א ס"ק ט' כ' דבסי' תקע"ט משמע דזקן ממש בעינן לענין תענית ולא סגי בנתמלא זקנו ועיין סי' תקפ"א:
ידועים עבה"ט ומ"ש ופשוט וכו' ע' פ"ח שכ' שגם זה מיקרי קבוע כיון שנתמנה לכך ואקראי הוי כשלא נתמנה כל עיקר ע"ש והביאו הא"ר וכתב שכן עיקר:
סריס. עבה"ט ועיין בתשו' פאר הדור להרמב"ם ז"ל סי' קט"ז שנשאל בבן ארבעים שלא צמח שער בזקנו והשיב זה דינו כסריס חמה או מפני חולי אשר סבל אין שערו צמח כו' באופן כי זה האיש יכול להיות ש"ץ עכ"ל ועיין במח"ב ובשו"ת אורח לצדיק סי' ה':
עושה. עבה"ט ועיין באמונת שמואל סי' ט"ז בזקן שקולו נמוך וחלש ומאריך בתפלה יכולים לדחותו ועיין בתשובת ה"ח מה שמזמרים בבה"כ נגונים שמנגנים כו' והביאו בא"ר ע"ש:
התיבה עבה"ט. ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ה וח"ב סי' ס"ז ומדברי החו"י נראה דאף בתחלת דבריו קאי על ימים נוראים מ"מ מהטעמים שכתב יש למנעו אף בשאר ימות השנה אם יש אחר שראוי והגון כמוהו ובשאילת יעב"ץ ומור וקציעה כתב שהוא פסול ובבר"י ומח"ב העלה להלכה דבשאר ימות השנה יכול להיות ש"ץ מאחר שכן דעת הרמב"ם והרא"ש ושאר פוסקים ומרן. אך בימים נוראים יש לחוש לדברי החו"י ועיין באשל אברהם ס"ק ב' דה"ה חרש בשם הרשב"ש והבר"י כתב שכ"ב גם כן אביו בתשב"ץ ח"ג סי' קי"ג ונראה לענין ימים נוראים דינו כסומא אע"פ שאפשר לחלק קצת ולו' דמדבר ואינו שומע הרי הוא ככל אדם מכל מקום נראה להחמיר בימים נוראים וע' לעיל ס"ק ח' וגם שיש קצת בלבול בתפלה עי"ז כשאינו שומע שאז אין לו ידיעה בתחלה ולא בסוף מה שהקהל עונין אחריו ואיך הם עומדים אם באמצע הפרק או בין הפרקים אבל מי ששומע רק שנתקלקל אצלו חוט השמיעה כדרך הזקינים כבדה אזנם קצת משמוע ומ"מ שומעים ויודעים מצד ההרגשה אם הצבור עדיין עומדים בסיומן לית לן בה:
גר. עבה"ט שכ' שממזר תלוי במחלוקת אם כשר לכתוב תפילין ור"ל שהוא פלוגתא במרדכי ועיין לעיל סי' ל"ט וע' בר"י ביו"ד סי' רפ"א ובדברי הש"ץ שם ובס' ראשון לציון (שחיבר קדוש ה' בעל הא"ח) כתב לענין דינא דהפסול אינו אלא ביריעה דלא יבא ממזר שאינו כותב האזכרה לשמה אבל שאר הס"ת כשרה ובבר"י שם בי"ד מסיק דכל הס"ת פסול גם לא יהיה ש"ץ אך תפילין שכ' כשרים כמ"ש מור"ם סי' ל"ט:
עליו עבה"ט. ומ"ש בענין שונא לעלות לקריאת התוכחה עמ"ש בשערי אפרים שער ג' ובפתחי שערים שם על דברי המג"א בזה:
רצון. עבה"ט ועיין בר"י שהביא מהרדב"ז בשם הרמב"ם תשובה מכת"י שאין מורידין אדם מקדושתו מסגהדרי גדולה ועד חזן הכנסת אא"כ עבר עבירה בפרהסיא ואם לא יתברר עליו זה אינו מן הדין להסירו ולא לפרסמו ואם נתקיים עליו בעדים אין להסירו אם קיבל עליו מה שהוא חייב מן הדין ע"ש: