מעושן. עבה"ט ועיין ח"צ סי' ק למ"ד שדעתו דלכתחל' אין להניח ע"ת רק במבושל באש ממש ובדיעבד סומכין בין על הכבוש בין על המלוח שלא נתבשל דע"ת דרבנן והרבה הקילו בו ולכן אם הניח ע"ת בהערינג מהני בדיעבד ואף לכתחלה כשאין לו ד"א דשעת הדחק בדיעבד דמי ולא יברך רק יאמר תנאי הנהוג בדין יהא שרי כו' וכן בכבוש יש לנהוג כן שלא להניח כ"א בשעת הדחק ולהתנות בלא ברכה ע"ש:
ששכח עיין בכנסת יחזקאל סימן כ"א באחד ששכח ואמר לו גדול העיר סמוך אדידי ושוב ברגל אחר שכח ג"כ אפ"ה יכול לסמוך על גדול העיר אפי' ברגלים רצופים שלפי שהאידנא כוונת המזכה אף על השוכח כמה פעמים רצופים מכ"ש אם היה בנתיים רגל או רגלים שעשה בהן ע"ת כתיקון ע"ש ועיין בח"צ סימן קלמ"ד מ"ש ע"ד רש"י בביצה ומ"ש בכנ"י ע"ז ע"ש:
(בש"ע סעיף י"ב) חוזר ונוטל מיד הזוכה כו' עיין בבר"י בשם טור ברקת שכתב לא כך נהגו רבותי אלא המזכה על ידו עומד עמו והמערב נוטל העירוב בידו ואומר בדין עירובא כו' ולכל בני המדינה ואח"כ נותן העירוב ביד המזכה ואומר לו זכה כו' אך השבלי לקט והטור כתבו כהש"ע ע"ש עיין בגן המלך סימן ס"ב שדעתו שמי שהוא רגיל לערב לאחרים א"צ לזכור לאחרים וראי' מפרק כל הגט בסופו דאוקימנא במכירי כהונה כו' ע"ש ובקונטרס טוב עין (בסוף בשם הגדולים שחיבר מהר"י אזולאי) כתב שיש מי שחולק עליו ודחה ראייתו עפ"י הרשב"א והריטב"א ז"ל והמחבר כתב דבדיעבד יש לסמוך על מ"ש בגן המלך ע"ש:
שם ומברך על מצות עירוב ואם עושה עירוב חצירות ועירוב תבשילין יחד עיין לעיל סי' שכ"ו מה שכתבתי בזה וכ"כ בשו"ת פרי האדמה דסגי בברכה אחת ומברך על מצות עירובין וע"ש סי' ע"ב בשיעור העירובין:
ראשוי, עבה"ט וכתב הרדב"ז סימן תקצ"ד הביאו בר"י מיני עופות ומיני בשר שאם יבשלו' ביום שחיטתן אינם יפים לאכול כמו הנשחטים מאתמול מותר לשוחטם ביום ראשון ע"ש ונרא' שר"ל כשצריך להם ביום ראשון או שיאכל ממנו קצת:
העירוב, וכתב בשו"ת פ"י (כת"י) חלק א"ח סי ט"ו נאבד התבשיל והפת נשאר שהמחמיר תע"ב והמיקל לא הפסיד אף שמהרא"ק בשם מהרי"ל מחמיר מ"מ הא הרמ"א השמיט וגם כי בסמ"ק איתא להדיא שאם נאבד כמבושל סומכין על האפוי' ע"ש: