עממין עבה"ט ועי' בשבות יעקב ח"ב סי' כ"ו שמתיר לטהר המת וא"א לקוברו כשיש חשש שיסריח דלהשימו בארון הוי כמקצת קבורה ע"ש ועיין ברדב"ז ח"ב סי' תק"ו שפסק שטהרה יהיה שישראל ישליך המים והעכו"ם ירחץ ובסוף אחר שיסלק העכו"ם ידו ישליך הישראל מים על גופו ולא יזיז בו אבר כלל והרי זה סוף טהרתו ע"י ישראל ולא חללנו עליו אפי' מנהג ע"ש ועיין בשו"ת ב"ח החדשות שמתיר להוליכו לבה"ק תוך י"ב מילין אפי' ביו"ט ראשון וחוץ לי"ב מילין אסור ועיין בקונטרס אחרון שם מה שכתבתי בזה:
כדי ועיין בעבודת הגרשוני סי' ט"ז בענין שקברו חכם אחד ביו"ט שני ולא הלינו אותו עד א"ח כדי שילוו אותו אשתו ובניו וחביריו ותלמידיו יפה עשו כי בלינה יש חששות הרבה עפ"י נסתר ועפ"י נגלה כמו שאסור ביו"ט ראשון להמתין עד יו"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל כמבואר בש"ע ואף שהנפטר נתקשר עם חברה שלו לא נתקשר ע"ד זה שיקויים הקשרותם במקום איסור לינה וכה"ג כ' מהר"מ מלובלין סימן ל"ד (הבאתיו לעיל בסי' כ"ה בהל' תפילין) ע"ש ועיין בספר רב משולם בלקוטים של הגאון ח"צ ז"ל דף ט' ע"ג להתיר בחפירת קבר בכסוי אף שאין מיוחדים לזה והביא ראיה מקצירת העומר בג' קופות כו' וכ"ש בזה להרבות כבודו כדאיתא בסוטה כבודו במרובים כו' וכן עשיתי מעשה באחד מתושבי הקהלה שנקבר ביום ב' של ר"ה וכסיתי עליו עפר הקבורה עם כי לא הייתי מחברת הקברנים דלא גרע מלמיגז ליה אסא עכ"ל:
גדול. עבה"ט וכ"כ בב"ח החדשות סימן ח' שאין קוברין אותו ביום טוב ראשון ויש לשהותו עד למחר ובתפארת צבי כתב בדין קבורת נפלים ביו"ט ב' ע"י ישראל אם לא גמרו סימנים יש להחמיר ובגמרו סימנים אין להחמיר בקבורה לדידן שכל מלאכה דאורייתא עושין ע"י עכו"ם וי"ל לפי מ"ש המג"א סי' שי"א משום כבוד המת אין לעשות ע"י עכו"ם ובנפלים ליכא כבוד המת ומ"מ נראה כמ"ש שאם רוצה לקבור ע"י ישראל שפיר דמי לדידן ע"ש:
(בש"ע ס"י) נפלים כו' עיין במג"א שהוכיח שחיוב לקבור נפלים ועובר על לא תלין ועיין בשו"ת ארבעה טורי אבן סי' כ"ג דיש להביא ראיה מהתי"ט בשבת פרק המצניע דעובר בל"ת ושוב דחה זה ע"ש:
(בש"ע סעיף י"ב) כשמת בליל יו"ט כו' עיין במג"א ס"ק כ"א מ"ש בזה בשם יש"ש ומ"ש עליו המג"א ובבה"ט נשמט זה וע"ש בשם המדרש שאין לאכול סעודת קבע קודם שנקבר המת וכתב במור וקציעה זהו לכל אדם ולא לאבילים בלבד ונראה דוקא היכא דליכא חבורת' ודוקא ביום שקוברים אותו עכ"ל: