אסור. עבה"ט וע' בש"ך ח"מ סי' ע"ג ס"ק י"א שכתב הטעם דמהני בזה כולל לבטל המצוה שבאמצע השנה עדיין לא חל עליו חיוב מצה וסוכה כלל וע"ש בט"ז בהגהת הח"צ י"ל שהשיג על הש"ך בזה וכתב דאם אמר מצה סתם אף שעומד בלילי פסח אסור לאכול כו' ע"ש ועיין באחרונים שם שכתבו ליישב דברי הש"ך ועיין בק"א לספר כתובה באה"ע סי' קי"ח:
(ואני כתבתי שם דמעיקרא לק"מ מ"ש הח"צ מתוס' דשבועות דהש"ך לא מיירי לענין גוף חלות השבועה דלענין זה אין מקום לחילוק הש"ך דהשתא ליכא מצוה מ"מ כשאנו שדינן חלות השבועה על לילי פסח ואז כבר היא מצוה ולכך הוצרך התוספות לחלק בענין אחר לו' שחל השבועה אך לענין אם צריך לקיים השבועה או צריך לקיים המצוה שהוא מושבע ועומד עליה ובאמת יהיה עליו עונש השבועה שזה תלוי איזה קדם בזה כתב הש"ך דמצה כיון שאין החיוב עכשיו קדמה השבועה הוא שעתה אין חיוב ובהגיע החיוב כבר היה חלות השבועה ולכן לא הזכיר הש"ך מדברי התוספות דשבועות כלל דאינהו מיירי לענין גוף חלות השבועה והדברים ברורים כאשר בארתי במקומו וכאן קצרתי ומ"ש בקצה"ח דברי הראב"ד בת"ד הביאו הה"י כאן ואין זה כוונת הש"ך גם מ"ש שהרב ר' חסדאי שבשו"ת הריב"ש הוא כדברי הראב"ד ליתא כמבואר בתשו' הריב"ש דמבואר שם טעמו משום דאף שכולל על מה שאינו מצוה מכל מקום עיקר שבועה היא על דבר המצוה ומייתי משבועה שלא אוכל מצה בליל פסח אף שכולל חלוט כו' מכל מקום עיקר השבועה על מצת מצוה וזה דחה הריב"ש שם ע"ש וגם הראיה משבועה שלא אישן כו' הוא תמוה דשם כיון שהשבועה שהוציא מפיו א"א לקיימה היא בטלה לגמרי משא"כ שם שנשבע שלא ישן כו' וכן במצה דס"ל דעל דבר שאינו מצוה שפיר חייל שפיר יש לו' דע"י כולל חיילא גם אמצוה ובזה מיירי הר"ח וריב"ש ובארתי יפה במקומו בס"ד):
בש"ע סעיף א' שיעור כזית כו' ועיין ביד אליהו סי' ך"ו וך"ז ובנ"ב ח"א סי' ל"ח ובצל"ח על פסחים בפרק ע"פ והארכתי בזה בספרי בית אפרים על טרפות בקונטרס התשובות ע"ש סי' ט"ז וי"ז ושם בארתי שיש לחלק בענין בין שיעורין לדבר שהחיוב מה"ת לדבר שחיובו מדרבנן כגון מרור בזה"ז ואפיקומן וכוסות ע"ש: