ליזהר עבה"ט. ועיין בשאגת אריה סי' כ"ד שהוכיח דברכת התורה דאורייתא ושם בסי' כ"ה כתב דמ"מ אם נסתפק אם אמר ברכת התורה אם לא יברך אלא אשר בחר בנו שהוא מעולה שבברכות וזה דלא כמ"ש בשם פר"ח ויד אהרן אך במח"ב דעתו דשב וא"ת עדיף ובספק לא יחזור ויברך והביא ראיה מלשון הרמב"ם וכתכ שכ"כ במטה יהודא ע"ש ועיין בבר"י דאפילו להפוסקים בנסתפק חוזר ומברך מ"מ באשה אע"פ שגם היא מברכת בה"ת אם נסתפקה אינה חוזרת לברך שנית ע"ש:
לברך. עבה"ט ולקמן מבואר דלענין בה"ת א"צ שילמוד מיד ופשיטא דהרהור בד"ת עכ"פ לא מיקרי הפסק ואפשר כוונתו שאם לא יוציאו בפה ד"ת מיד אחר הברכה יש לחוש שמא אע"פ שעתה הוא יושב ומהרהר שמא יארע איזה ענין שיצטרך להפסיק בשיחה לכן יש לו להוציא בפה קצת דברי תורה מיד הברכה וע' בהלק"ט ח"ב סי' קנ"ט שכתב השומע ד"ת צריך לברך כיון דשומע כעונה עדיף מהרהור וגם שהמברך לא הפסיד שהרי כל היום חל עליו חובת לימוד ובבה"ת א"צ ללמוד מיד ע"ש ועיין במח"ב שכתב ליישב מההיא דסי' קמ"א דהעולה לתורה יקרא בנחת עם הש"ץ שלא תהיה ברכתו לבטלה ע"ש ובט"ז ובפר"ח ושאלות יעב"ץ ח"א סי' ע"ה ובשו"ת זקן אהרן סי' ס' ונראה להחמיר שאף שאינו רוצה ללמוד בעצמו רק שומע מאחר שלומד ושותק שיברך ברכת התורה קודם ולא דמי להרהור בלבד:
עבה"ט ובש"צ כתב טעמא להאר"י ז"ל שכשהיה שומע מפי אחרים היה עונה אמן לפי שיש חומר משני צדדים או בביטול עניית אמן או בעניית אמן לבטלה ולפי שע"כ להכריע לצד אחד הכריע דעתו הקדושה והרחבה להך צד דשתי ברכות הם ועונה אמן משא"כ כשהיה אומר ברכת התורה לעצמו לא רצה להכניס עצמו בתגר זה להכריע בפלוגתא כיון דאפשר לצאת ידי שניהם והיה אומר והערב נא כו' שהיא מלתא דשויא לתרווייהו וכתכ שאפשר גם דעת הרמ"א כן ע"ש והוא נכון:
ישן. עבה"ט וע' במג"א סי' תצ"ד וכתב בבר"י כשם מהר"י דיין בתשובותיו שערי ישועה כת"י הקם באשמורת ולומד וחוזר לישן על מטתו שינת קבע כשיקום יברך שנית כל הברכות וגם ברכת התורה אבל שינת עראי לא הוי הפסק ע"ש וכ"כ פר"ח אך כתב שאם קם אדעתא שלא לישן ותקפתו שינה באמצע לימודו אין צריך לחזור ולברך ע"ש וע' בש"צ שבמטה יהודה כתב ע"ז דר"ל אפי' ישן שנית בקבע על מטתו כיון שלא היה דעתו כן מתחלה לא חשיב אלא כשינת עראי ע"ש וכתב עוד שמדברי המקובלים מהר"ש מזרחי שכתב לענין הברכות דאפי' רוצה לחזור ולישן אין בכך כלום וה"ל כישן ביום נראה מדבריו דכשחוזר לישן א"צ לברך בקומו ברכת התורה פעם ב' ע"ש ונראה טעמו דמסתמא בדעתו לפטור עצמו על כל היום אע"פ שבדעתו לישן שנית וראיתי שבפ"מ הניח ג"כ דברי הפר"ח בזה בצ"ע ולדינא נראה דבדעתו תליא מילתא שאם היה בדעתו רק לפטור לימוד זה עד שעת שינה שנית פשיטא שצריך לחזור ולברך כשקם שנית משא"כ בסתמא אע"פ שדעתו לחזור ולישן מ"מ כדי שלא להרבות בברכות דעתו לפטור כל היום לכן א"צ לחזור ולברך:
בינה. עבה"ט וע' מג"א שרמז לדברי הזוהר ר"ל דאיתא שם דכד קרא גברא בריכו כו' ובש"צ כתב דלדידן אפי' לא שמע מברך ובזוהר ר"ל שעל ידי הגבר היו יודעין שהוא חצות לילה ע"ש ועיין במח"ב בשם פרדס לרש"י כת"י וכן כתב האר"י ז"ל וכן נהגו לברך ברכת הנותן לשכוי באשמורת כו' ע"ש: