בנהר. עבה"ט וכתב בשו"ת מהרי"ט צהלון סי' מ"ה שעמד ארגז מלא חטים והעבירו קערה מים ממקום למקום ונפלו המים על הארגז והיה קודם פסח כיון שלא היה רק קערה אחת שאין בה כשיעור להשרות אפילו עשירית החטים והם נזחלו דרך מדרון ולכן אם יש בשולי התיבה סדקים בין דף לדף שהמים נזחלים דרך שם ולא יתקבצו כדי שיהיו החטים נשורים היו מותרים וכ"ש בזה שלא נפלו רק על מעט שי"ל שנתבטל קודם זמן איסורו ואם אין שם סדקים יזרוק מה שבשולי התיבה במקום שיש לחוש שנקוו המים שם והשאר מותר ע"ש ונראה שלכתחלה יש לטחון החטים קודם פסח:
אסור. עבה"ט וע' במקום שמואל סי' נ"ח שכתב בישוב קושיית הט"ז על הרמ"א העלה כפסק הרמ"א ע"ש:
מחזקינן. ועיין בגו"ר כלל ד' סי' יו"ד שבמצרים שמביאים חטים בספינה מערבין בהם הספנים מים וטיט ועפר אף על פי שקצת חטים מתחמצים נוהגים קולא לפי שמתבטלים בשאר חטים וכן כשגודשין הגדיש אחר שהמדקים אותו במורג חריץ נופל הטל על החטים לילה אחר לילה כל משך זמן שלא זרוהו והכניס לאוצר לפחות כמו חודש ימים והטל מחמיץ אך הם נוהגים הקולא דא"ח וניעור ואופין אפילו בפסח ולא חיישי למ"ש מהרי"ט בחלק א"ח סי' א' שצריך לאפות קודם הפסח או לתירץ מהרי"ט דביבש כגון קמח אין להקל ע"ש ומש"ה אין להחמיר להם כשאירע איזה דבר התלוי בפלוגתא זו דחוזר וניעור כגון ההיא פלוגתא דריקוד בנפה שהבאתי לעיל סי' תנ"א ע"ש.
לסתם. עבה"ט וכתב בשו"ת מהר"ן רוטנבורק סי' ל"ה שהשיב הגאון מהר"מ בן המחבר ז"ל בגשמים שירדו על ערימות יש חטים שצמחו רק שיש ס' כנגדו מן ההיתר יש להתיר אפילו לכתחלה שלא בשעת הדחק לטחון אותו ואין בזה משום מבטל איסור שאין כוונתו לכך כמ"ש ביו"ד סי' פ"ד רק שהב"ח כתב שיש לאפות קודם פסח והך דסי' רס"ז דגן המונח בעלי' כיון שלא נטחן ונאפה קודם פסח הוי יבש ביבש וחזר וניעור בפסח לזה יש למוכרו קודם פסח כמו שאר תערובות חמץ ע"ש ועיין בשו"ת מעיל צדקה סי' ס"ט שכתב בשנת תע"ב היו גשמים בימי הקציר וראינו שהחטים שקצרנו יום או יומים אחריו למצת מצוה היו נגמרי' ויבישים כל צרכם ונסתפקנו אולי היה כן נגמרים ויבשים בעת שהיה הגשם על הארץ שפסק הרשב"א שמקבל חימוץ אף במחובר לקרקע והעלה שאין לחוש לזה אפילו נתייבשו לגמרי והם בקליפתן אם לא כשנתרבו הגשמים יום ולילה גשם חזק שמפיל הקשים והשבלים לארץ והגשמים מזלפין עליהם בחוזק וכמאן דמנחי כבושים בכלי מלא מים דמי אבל בגשם שאינו חזק כ"כ ואינו אורך זמן גדול אין להחמיר אם לא שאנו רואים אותם בקיעים ותדע שלא הצריכו שימור רק משעת קצירה ולא משעה שנגמרו במחובר ועוד דהרי טל לא מעצר ונופל עליהם בכל יום ולא נזכר בשום פוסק דבר כו' ע"ש:
יבשים, עבה"ט ובנ"ב מ"ת סי' צ"א כתב על מ"ש המג"א להתיר אף בתנור שאפו בו לחם כו' אולי לא שם המג"א עינו לראות שרגילות לפזר בתחתית הלחם קמח הרבה ואולי נשאר ממנו בעין בתנור כו' (לענ"ד יש לו' דרוב מקמח ההוא נשאר דבוק בלחם שהוא רק בעת ביאתו מהמרדה לתנור ואם נופל משם מעט מקלי קליה ליה חום התנור ונעשה אפר ועכ"פ חרוך מאד עד שלא נשאר בו טעם חמץ בעת שנותנין הפירות לתנור וצ"ע) ובמדינת פולין בכל הגלילות אין נוהגין היתר לא בשזיפים שקורין פלומי"ן ולא בתפוחים ולא באגסים יבישים כל רק מה שנתייבשו בביתו ובתנורו לשם חג הפסח ובבואו למדינה זו היה נוהגים בפירות שקונים מאותן תנורים שעומדים בגינות של השרים שאין אופים שם אבל מהמביאים למכור בשוק אין היתר ובמדינות הגר שנהגו איסור אף מהגינות קשה להתיר אף שיש היתר על אותו שבגינה לעשות מהם יי"ש קודם פסח מ"מ אין להתיר אם יש לחוש דנפיק מיניה חורבא לזלזל במנהגים ואיסורים ע"ש:
וצוק"ר, עבה"ט ועיין בשו"ת נ"ב חלק א' סי' ך"ג ובמ"ת סי' ע"ב שכתב בפודר צוקר המביאים בחביות ויש חוששים לתערובות קמח וגם שמא החביות המה מהחביות שמוליכו בהם הקמח למדינה ההוא ששם גידולו וכתב שאם המוכר הוא מהסוחרים הגדולים אין למחות במקום שמנהג להקל ועכ"פ יזהרו שיקח הפודר ההוא בפני הישראל תיכף בפתיחת החביות וליקח מאמצע החביות וע"ש וע"ש בח"א סי' ך"ד שכתב שבמקום גידולו אין לחוש לזיוף ששם קמח ביוקר כפלי כפלים מצוקר ולכן המנהג כשהוא מובא בספינה להמבורג או לאמשטרדם שולח הרב שלוחיו לחתום החביות ומשם מביאים אותם מחותם עם הכשר מהרב ע"ש ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ה כו' שקיסטין צוקר מן ההפתק פשט היתרו עפ"י אמה"נ ז"ל ועיין בשו"ת תפארת צבי סי' י"ח וי"ט שכתב גם כן להתיר המובא בחביות ממרחקים ממקום גדילת הציקור בעצמו כמו לסוחרים א"י והצוקר הוא צבע ברון ואין לחוש בו לתערובת קמח שהוא חשש רחוק שאינו שוה במראה אבל אם אינו צבע ברון יש להחמיר קצת אף שזה יש לו ממקום גידולו ששם הקמח מ"מ גזירה דלמא אתי לאחלופי ליקח גם משאר סוחרים שהם מפנים בדרך הרב ההוא ומריקין מכלי אל כלי ואיכא למיחש דלמא במקום שהקמח בזול יערבו שם הקמח אף בתגר חיישינן ע"ש, ונראה שבמקום צורך או הפסד יש להתיר בזה שידוע שדרכו שכל השנה יבואו לו חביתין צוקר ממקום גדולם כמות שהם אף שאינו ברון ונותנים לו כתב הכשר על החביתין שבאים לו על הדרך הזה וליכא למיחש לאחלופי לקנות ממי שאין לו כתב הכשר דמידע ידעי שודאי לא ניתן לו כתב הכשר רק אחר שעמדו על המחקר שאין בו חשש משא"כ מי שאין לו כתב הכשר הלוקח יחוש לעצמו:
(בהג"ה סעיף י') נוהגין לשרוף הכל ועיין סי' תמ"ז ובאחרונים מ"ש בזה ועיין בשו"ת ח"צ סי' פ"ו שדעתו שאף בשביעי של פסח אם נמצא חטה בתבשיל או בתרנגולת כופין עליהם כלי עד מוצאי י"ט ואז אוכל התבשיל והתרנגולת ושורף את החטה ודלא כמו שנדחקו האחרונים להחמיר לשורפו ע"י נכרי דאפילו בח"ה אין כאן איסור ב"י ומה שנהגו לשורפו הוא משום תקלה ובשביעי של פסח בכפיית כלי סגי ע"ש (ועיין בא"ר סי' תמ"ו שכתב גם כן להתיר) וע"ש שאם בא הנכרי בעצמו לקחתו אז בז' של פסח אסור למחות בידו מלקחהו אפילו באיסור משהו אבל ביום ח' של פסח יכול למחות בידו:
להשהותם. עבה"ט ובשו"ת פ"י סי' ט"ו כתב חמץ שנתערב במשהו תוך הפסח שלא שרפו אם א"א לשורפו כגון בשביעי של פסח יש להתיר אחר הפסח, וע"ש שכתב שגם אם עדיין לא עה"פ כיון שהוא משהו בתערובות אם הוא שעת הדחק שהפסד גדול הוא יוציאנו מביתו שלא יכשל בו ויתננה לנכרי ואם הנכרי ישמור לו התערובות ויתננו לו אחר הפסח מותר ע"ש:
וכן נוהגין. עבה"ט וכתב בס' בני דוד הל' חו"מ בענין שנמצא במצות שמורות אפויות חיטים בקצת מהם ונודע שלא היו בתוך המים רק המרקדת נתנה בטעות קומץ חיטים בתוך הקמח שלשו המצות יש להחמיר ולאסור כיון שנמצא כמה חיטים יש לחוש שנתבקעו מהם ואף אם נודע שלא היו בקיעות יש לחוש שמא לא נקלה יפה באור ושוב יבואו למרק ע"ש:
היתה, עבה"ט וכתב בשו"ת ושב הכהן סי' ו' כל שנתבשל בו בפסח ועירה ממנו לכלי אחר ובכלי אחר נמצא חמץ אי אם היה ס' בכל התבשיל נגד חמץ הנמצא יש להקל בתבשיל ראשון ואם אין ששים דאיכא איסור דאורייתא יש להחמיר וע"ש בסי' מ"ח שמ"ש הב"ח שחמץ שנגע בתנור במצה אוסר הכל הב"ח לשיטתו דאפילו בכחוש אסור אך לפמ"ש אם נאפה כראוי כשנגע החמץ אינו אוסר רק כ"נ וה"ה במצה שנתכפלה דינא הכי ומהש"ע משמע דאף כשלא נאפה כראוי אינו אוסר אלא כ"נ ולענ"ד יש לחלק כמ"ש ע"ש. וע' בתורת יקותיאל סי' צ"א באורך וע' לעיל סי' תס"א מ"ש בשם ושב הכהן סוף סי' מ"ם וע' בשו"ת בית אפרים סי' מ"ב בדברי הט"ז והלבוש והא"ר בענין זה וע' מ"ש בה"ט בשם תשו' מהר"ם וכה"ג כתב בשו"ת פ"י כת"י באחד שהוציא משקין מן החביות בפסח לתוך הכלי והכלי לא נבדק ואח"כ מצאו גרגיר חטה בכלי אז מה שבחביות לא נאסר ע"ש:
שאוסר, ע' בה"ט וכתב בפמ"א ח"א סי' ט"ו בעובדא ששרו בשר בפסח ואחר שלקחו הבשר לקחו מי השרויה לחוץ לשפוך לאשפה ומצאו שם גרעין אחד של תבואה ונסתפקו אם היה בעוד המים שם והעלה דכל שנטלו המי השרי' למקום אחר לשפוך ושם מצאו הגרעין יש להכשיר בפשיטות וכן אם בדקו המים קודם שנתנו הבשר ולא ראו שום חמץ או חטה ואח"כ כשהוציאו הבשר לאחר שעה מצאו בו החטה מותר הבשר והיכא שנושאים מים בדליים מכוסים ושפכו מן הכלי למקום אחר ואח"כ מצאו חמץ בדלי הזה אף שיש אוסרים מ"מ יש לסמוך על דעת התוספות בפרט באיסור משהו דרבנן ויש כמה רבוותא דס"ל דצונן אינו אסור וע' בשבות יעקב ח"ב סי' ט"ו שהשיג על הפמ"א בזה ע"ש:
דרבנן. עבה"ט וכתב בשער אפרים סי' ה' עורב שהביא כף מלוכלך בשומן ונפל הכף לקדירה ומחמת ספק חלב היה ס' אך מחמת ספק במשהו דשמא לקחו מבית עכו"ם ולכאורה יש לחלק בין עיר שרובא ישראל כו' ועיין שם סיום התשובה ונלענ"ד להתיר בזה דמשהו דרבנן וכבר מבואר אצלי במקום אחר שיש מקום לו' דחמץ של עכו"ם או של הפקר אינו אוסר במשהו ואפילו את"ל שחמץ בעין של עכו"ם אוסר במשהו מ"מ כה"ג שאפילו תאמר שהשומן יש בו בלוע מחמץ מ"מ קרוב לו' שלא היה בו טעם חמץ ולא נאסר במשהו ביד עכו"ם או בפי עורב ולא שייך אז גזירת חז"ל על משהו ואם כן עתה שנ' שהמשהו נפל לתוך תבשיל של ישראל אין זה אוסר דכבר פקע שם חמץ מעליו ודמי לחמץ שנתערב קודם פסח בס' דאינו חוזר וניעור בפסח ואף דחמץ של נכרי אסור בהנאה לישראל כמ"ש הריב"ש סי' ת' מ"מ כיון שאין בו חומרא דב"י וגם לא שייך לא בדיל בעורו ביד הנכרי לא גזרו על תערובתו לאסור במשהו וכיון שנתבטל אצל הנכרי שוב הו"ל כחמץ שנתבטל קודם הפסח דאינו חוזר וניעור ועיין בשו"ת בית יהודה סי' י"ו אם באמצע הסעודה מצאו חטה אחת מבוקעת מונחת על המפה שעל השלחן ואין ידוע אם בשעת אכילה נפלה מהתבשילין או היתה שם מקודם ומעלמא אתי העמד התבשיל על חזקתו כיון שהתבשיל לא היה מונח על המפה כו'. ולא דמי לנמצא בכלי שהיה בו התרנגולת דשם התרנגולת היה בודאי באותו כלי כו' ע"ש:
שנתערבו עבה"ט ועיין בבית יעקב סי' צ"ט שדעתו להקל בספק כבוש דאיסור משהו דרבנן ועיין במקום שמואל סי' ס"א שחולק על הב"י וכ' דספק כבוש אסור היכא שהוא חמץ גמור כגון לחם או עיסה משא"כ חטה שנתרככה איכא ס"ס שמא עתה נפלה ואת"ל מקודם שמא אף ע"פ שהיא מרוככת לפנינו שמא לא שהתה מע"לע בריכוכ' וזה מקרו' שנתרככ' ואין כאן מוע"ל וצונן אינו אוסר:
הג"ה וגם י"ל דאוקמי' אחזקה שהיתה קשה וזה מקרוב נתרככה. וע"ש מ"ש במקום שמואל על המג"א ס"ק ט"ז דהוי ספק חסרון ידיע'. וכתב ול"נ דמחסרון כו' דהפירוש שמא לא נתחמצה אז. וא"כ לא הוי בחימוצ' מע"ל ושרי לי' מארי' דבמחכ"ת עליו המשא הזה דמחסרון ידיעה והבנת דברי המג"א כ"כ דהתם קאי המג"א לענין חטה בעיסה שע"י הליש' היא אוסרת בצונן ולא תליא במעל"ע כלל ע"ש וכן מבואר בב"ח שכתב שמא לא נתחמצ' כל עיקר ע"ש וא"כ בחנם הטיח דברים כלפי מעל' המג"א ז"ל וקצרתי:
וגם בגבעת שאול סי' פ"ג בענין שנמצאו גרעין חטה בפסח בחביות לאחר שפינו משם משקה שקורין מעד ויש לספק אם היה החטה בעוד שהיה המשקה בתוכה או שמא עתה נפלה וכתב שאם נשאר בחביות מעט בענין שי"ל שעתה נתרככה מחמת המשקה מותר אבל אם לא נשאר כלל חד ספיקא הוא שמא עתה נפלה והו"ל ספק כבוש ואסור ע"ש ולפמ"ש במקום שמואל גם בזה יש ס"ס שמא לא נתרככה עד זמן קרוב קודם שפינ' הדבש בענין שלא היתה מע"ל לאחר הריכוך ומכש"כ להבית יעקב דמתיר בזה:
מליחה, עבה"ט ועיין בתפארת צבי סי' ך"ב בחיטין שלמים שנמצאו בזפק שיש להקל שקרום הזפק מפסיק ולכן אין להחמיר כ"א בנתרככה ובלא נתרככה יש להקל ועיין בפ"מ ובאשל אברהם ס"ק למ"ד וס"ק ל"ג ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' י"ז בסעודת ברית מילה בחה"מ פסח שנמלחו תרנגולים עם בשר ומצאו באחד זפק ובתוכו כמין סובין ועוד נמצא באחד זפק וזרקו לאיבוד אותו שזרקו לא מחזקינן איסור' וגם דאיכא ס"ס שמא לא היה בתוכו ואם היה בתוכו שמא נתעכל אך מחמת הזפק השני יש לחוש קצת ועיין בח"י סי' תס"ז ס"ק ל"ט ועכ"פ די להשהות התרנגולת עד אחר הפסח ולהתיר השאר בפרט במקום הפ"מ וסעודת מצוה ומניעת שמחת יו"ט. ובחטה בקועה הראה מקום להח"י סי' תס"ז להקל לשהות עד אחר הפסח רק מקום שנמצא יקלוף (וצ"ע דהזפק גופא במקום קליפה כמבואר לקמן ס"ק מ"ד) ואם נמצא בתוך הציר הוי כמבושל ואסור ודלא כמ"ש בשו"ת ח"צ סי' פ"ז שמתיר בנמצא בתבשיל להשהות ע"ש ועיין בח"י בלא נתרככה יש להקל בכל ענין ועיין במנחת יעקב כלל ט' בכל השנה אם נמלח הזפק עם התרנגולת דיש לאסור וצ"ל דהתם הטעם משומ דהדם נבלע בתוך הפרש וחוזר ופולט ונבלע בתוך הבשר מחמת המליחה וכאן מיירי שהפרש הוא מעט ויש ששים נגדו ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל שחולק על המ"י בזה וס"ל להתיר ע"ש:
העיקר. עבה"ט וכתב בשמש צדקה סי' ך"ז חטה מבוקעת שנמצאת על התרנגולת ונמלחו עמה תרנגולת אחרות שצריך לקלוף כולם אם אין ידוע באיזה מהם נגעה החטה הסברא נותנת שצריך להסיר העור העליון מעל גופי התרנגולים לצאת מחשש בליעת איסור ע"ש: וכתב בשו"ת ושב הכהן סי' מ"ם בחטה שנמצאת בפסח בבשר מלוח על חתיכה אחת ותחתית מונחים עוד חתיכות אחרות הב"ח בתשו' החמיר לאסור כל חתיכות ודבריו צ"ע מ"ש שי"ל בכל האיסורים שמפעפעים אפילו הם כחושים ממתני' דרקיק ברקיק שהביאו הרשב"א והמרדכי ומ"ש דחמץ מפעפע י"ל דאף מאן דס"ל הכי היינו בעיסה אבל לא בבשר דלא שייך ביה חימוץ למה נחמיר בחמץ יותר מבשאר איסורים והא דאווז ששפשפו במורס' הוא משום שיש בו נקבים ולכן נראה דאותה חתיכה אסורה דהוי איסור כחוש והיתר שמן ושאר החתיכות מותרות וע' בשו"ת ב"ח סי' נ"ד אם נמלחו חתיכות לאחר הדחה אחרונה ושמים בכלי בע"פ ושוב הניחו עליהם חתיכה מלוחה ונמצא עליה חטה אין אוסרת בנגיעתה שאר חתיכות אא"כ שקודם הנחתה לא היה ציר בשולי הכלי ועכשיו נמצא ציר אסור אפילו להשהות לפי שי"ל שמתמצית החטה שנתרככה יצאו טפות חמץ ונוטף על החתיכות דרך הלוכו מלמעלה למטה ואם לא נמצא ציר יש להקל משום שמחת יו"ט ואם יש ספק אם היה ציר או ספק אם נתרככה יש להקל אפילו באכילה ע"ש:
מותר. ע' בה"ט וע' בקונטרס טוב עין שבסוף וועד לחכמים שכתב שצריך איזה ימים קודם פסח לקנות עופות הצריך לו לכל הפסח ולהאכילם מעת קנייתם דוחן ואורז שאין מחמיצין (וע' לעיל סי' תס"ו שמבואר שאפילו בפסח מותר ליתן שעורים לבהמתו ואפשר דהתם מיירי שאין רוצה לשוחטה ביו"ט וכיון שכבר ביטל כמ"ש הרמ"א וע"ש בבה"ט בשם הח"י א"כ הו"ל כמו חמץ בבור משא"כ כאן שרוצה לשחוט עופות אילו ביו"ט יש להחמיר בזה) וכבר ראיתי לרב א' בכת"י שצדד לאסור לקנות תרנגולת בתוך הפסח שאם יהיה בזפק חיטים נמצא שהוא קונה החמץ, ולי נראה שאם צריך לתרנגולת אין לבטל שמחת הרגל ויכול לו' בפירוש שאין רוצה לקנות הזפק כלל ותיכף לשחיטה כשיפתחוה ימהר להשליך הזפק לרה"ר סתום כמות שהוא ע"ש: