ילעוס. עבה"ט ועיין בתשו' ב"ח החדשות סי' ו' דלענין ליתן לחולה לאכול ולשתות אפילו חמץ דרבנן, יש להחמיר כשאין סכנה ואם הרפואה בשתיית שכר שעורים או שאר רפואות מחמץ אין לאכול ולשתות רק כשיש סכנה וגם הרפואה ידועה וגם א"א לעשות בהיתר כמו באיסור (והיינו שאפשר לעשות בלא איחור ובלא דיחוי) כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קנ"א וע' לעיל סי' תס"ה:
ומתערב. עבה"ט וע' בשו"ת פ"י סי' ט' שכתב בקמח שנפל לטיט או מים ונתייבש מותר לאפותו קודם פסח אחר הניהול יפה דבזה אין חשש למאי דקי"ל א"ח וניעור וכן הוריתי הלכה כמה פעמים ע"ש וע' בגו"ר כלל ד' סי' יו"ד באמצע התשובה שכתב שאם נתלחלח קודם פסח ונתייבש משליכו והשאר מותר לנהלו לכתחלה ע"ש ומ"ש בענין נשיכת עכברים ע' תשו' ב"ח שם איתא שהעכברים נשכו בכמה מקומות בשק ונראה שאכלו גם מהקמח ומחלק שאם אין נראה לחלוחית אפילו אם נעשה בפסח מותר להשהותו וא"צ ניהול ומה שמחמיר המג"א שמא הלכו בכל השק נראה שאין להחמיר אם לא שהנקב גדול קצת כענין שעכ"פ עכבר קטן יכול ליכנס שם לתוך השק לפנים והקמח אינו דחוק וצבור בטוב בענין שלפי ראות עינים יש להטיל ספק בדבר ולו' שמא העכבר נכנס בתוכו וחפר לו אוכל בדרך הילוכו בשק והיה משוטט אנה ואנה ומרוק שבפיו נתחמץ בכמה מקומות אבל אם הנקב קטן מאור שנעשה כזה ע"י נשיכה בעלמא או שהקמח צבור הרבה ונראה לעין שלא פרפרו העכברים מבפנים מחמת שהוא מהודק הדק היטב והעכברים אין כחם אלא בפה לנקר מבחוץ ולאכול ממה שבנקב שלפניו בשולי השק ממש מה מקום להחמיר בזה וסגי בזה לגרור מלמעלה וסביב מעט במקום ההוא בענין שלא יהיה בית מיחוש שנשאר שם מלחלוחית פי עכבר והשאר מותר לאפות ממנו לפסח וכ"ש מה שמצוי לפעמים שבין לילה נמצא נשיכה בשולי השק או בקרנותיו ונראה לענין שלא נכנס העכבר דרך שם רצוא ושוב בתוך הקש אלא ניכר בפיו מן הסמוך לזה יש לאחוז באגרוף בשוליי' או לאחוז בקרן עם קצת מהקמח ולקשור שם היטב והשאר מותר והוא פשוט וכן יש להורות למעשה: