חולטין, עבה"ט ומ"ש ועסי' שך"ח בט"ז ר"ל דשם כ' שאין לעשות ע"י עכו"ם בחולה שיש בו סכנה והאמונת שמואל נראה דס"ל כהרמ"א שם דאם אפשר לעשות ע"י איחור עושין ע"י עכו"ם ומ"מ מ"ש אח"כ ואם א"א נראה דירתיח כו' משמע דקאי גם על יש בו סכנה שהרי הא"ש כתב וז"ל דאף שנוהגין לאסור בחליטה מ"מ כל שנוכל לעשות בהיתר עבדינן כמ"ש מור"ם בי"ד סי' קנ"ה בסופו ושם איתא ואין מתירין שום דבר איסור לחולה אם יכול לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע"פ שצריך לשהוא קצת קודם שימצא ההיתר מאחר דאין סכנה בדבר עכ"ל הרי מבואר דבאין בו סכנה מיירי ואדרבה נראה דביש סכנה אין להמתין עד שירתיח אם אפשר לעשות קודם כיון שיש סכנה בדבר וקצת נראה שיש ט"ס במ"ש אלא מיהו כמ"ש וצ"ל במ"ש ור"ל דבמ' שכתב תחלה קאי דהיינו דמיירי באין בו סכנה אך ממ"ש מ"מ כל שנוכל כו' משמע דביש סכנה מיירי דאל"כ כיון דליכא עכו"ם אם לא יעשה ע"י חליטה באמת אסור כההוא דלא ילעוס ועכ"פ לדינא נראה להתיר ע"י חלוטה בחולה שאין בו סכנה גם כן שהרי בסי' תנ"ד מסופק המג"א אם לאסור בדיעבד והח"י מיקל עכ"פ להשהות ואם כן אין כאן חשש ב"י ומצד רפואה בא"הנ ודאי מותר כיון שהוא שלא כד"הנ וכמבואר בא"ש שם ועיין לקמן סי' תס"ו סק"א ודברי בה"ט אלו בשם א"ש הם מועתקים מלקט הקמח ומשמע דבענין שיש בו סכנה איירי ולענ"ד כמ"ש דגם באין סכנה מתיר בכה"ג ועיין לקמן סי' תס"ו סק"א: