סעי' ב' האוכלו פטור. ע' במג"א סי' תמ"ב ומ"ש שם ובשו"ת בית אפרים בדברי הטור כאן:
מהקמח עבה"ט וכתב בדבר שמואל, סי' שמ"א בענין שהניחו מצות אפויות בבית שהיו מרקדים שם הקמח והסולת ונתמלאו המצות מאבק הקמח עד שאם היו עולה בידו ובלבושו יתמלא אבק ויש שלא נזהרים ובשלו אותם שבוודאי היו צריך לעמוד בפרץ בתחל' ולהכריז עליהם שהמצו' אסורים. אמנם עתה שעבר הפסח והשאלה על הכלים יש כמה ספיקות חדא אם מתחלה בא אותו אבק הקמח שע"פ המצה לכלל חימוץ כשנופל למים או למרק מחמת מיעוט שיעורו שנבלל והיו למים כנראה לפעמי'. שנית אם כשנפל למים אם היו בכ"ר בשעת רתיחה שריא מדאורייתא שהוא דרך חלוטה ואם היו בכ"ש דעת רוב הפוסקים דאין מבליע בכ"ש וגם אפי' בספיקא דאורייתא י"ל דמוקמינן אחזקה דהיתרא כמבואר בי"ד סי' ק"ז וגם שכעת הוא נט"ל ומכ"ש אם נתערבו בכשרים מחמת כל הני ספיקות אין להחמיר בכלים ע"ש. ונראה שבעת שבאו להשתמש במצה לצורך בישול ניערו ממנו האבק שעל פניו וקינחו ביד או במפה ואעפ"כ היה מקום לחוש שלא ניעור יפה כי האבק דרכו להתדבק דמסתמא לאו ברשיעי עסקינן שעיניהם רואות האבק מונח ע"פ המצה ויתנו אותם כמות שהוא בתוך המים ועיין בסוף הספר משנה דר"ע איתא ג"כ תשובה על ענין זה ומסקנתו לאסור אפי' לאכול בעיני' שהרי יש נקבים פתוחים לפנינו ובודאי נכנס מהקמח לתוך הנקבים ואי אפשר לנקותם ושמא יפול מהם לתוך התבשיל ולאו אדעתיה:
גם הביא שם מס' בני חייא שאוסר בעיס' שהוסיפו בה קמח אף לאכול המצה כמות שהיא מטעם דלמא משתלי ויפול במרק ולאו אדעתי'. וגם לפמ"ש בכה"ג משמע שיש לאסור לפי שהרוק מחמץ ולפעמים נושך המצה לשנים ויש שם מאותו קמח והנשאר ישהה שיעור מיל עם לחלוחית הרוק ויתחמץ כו' וע"ש שגם להחזיר המצות לתוך התנור חם שיעשה הקמח קלוי להקל האיסור אין לעשות כן ובפרט כשידו משגת ועדיין יוכל לעשות מצות אחרים ע"ש: