מורסן. עבה"ט וע' בספר שו"ת בית אפרים סי' ל"א בנמצא בתבשיל קליפה של שבולת שועל ואין ידוע אם הוא הקליפה העליונה שנושרות בשעת דישה או הקליפה העבה הנושרות בשעת כתיש' דיש להתיר בזה ועיין שם בפירוש מלת סובין ומורסין ועיין בתפארת צבי סי' ך"א שכתב להחמיר בקליפ' כהמג"א שמא נשאר שם מעט קמח אך בחטה שלימה הנמצאת והקליפה נתרככה והתוך לא נתרכך ג"כ יש להחמיר בין בשעורים ובין בחטים וע"ש דמשמע דבמים מועטים יש להקל וגם זה צ"ע שאין מחמירים בלתיתה אף במועטים אלא דבמרובים כתבו דהוי חמץ גמור ע"ש ועיין בחק יעקב ובשו"ת שבות סי' ל"ב מ"ש להשיב על מ"ש בדרך חיים להשיג על הח"י בענין סובין ומורסן ע"ש ועיין בשו"ת ב"ח סי' ק"ז באמצע התשובה שכתב שהקליפה עצמה שהיא הסובין אינה אוסרת דאין בה שום טעם וכעץ ואפר בעלמא נחשבת ואי משום הקמח הנדבק בסובין כו' ע"ש ונראה מזה דדוקא סובין שלפעמים ידבק בהם מן הקמח אבל כשנראה לעין שהיא קליפה ממש בלי שום דיבוק מהקמח אין לחוש ואם נימא שמא בעת נפילת הקליפה היה דבוק בה קצת ממשות ונימוח בתבשיל אחזוקי איסורא לא מחזקינן וכמ"ש בשו"ת שבסוף ספר מנחת יעקב בתבשיל חלב שנמצא שם עצם חלול לא מחזקינן איסורא שמא היה בו מוח ע"ש:
גזולה. עבה"ט ועיין בש"ת ב"ח החדשים ובק"א שם שטוב לו' מי שיגיע כו' עיין בשאגת אריה סי' צ"ב וצ"ג שהאריך בזה דאפי' למ"ד דלית ליה ברירה מהני וגם אין לחוש בזה משום דאמרינן גזל ולא נתייאשו הבעלים כו' וזה לפי שאינו ברשותו כיון שנתחלף בטעות ועוד דגם התם מהני למחול וליתן במתנה לגזלן עצמו וע"ש סי' צ"ד שדעתו דבמרור גזול יוצאין בו כיון דמרור בזה"ז דרבנן לא חיישינן למה"ב רק לדעת הרמ"א סי' תרמ"ט חיישי' ומ"מ במצה גזולה לא נפיק בליל יו"ט שני אע"פ שהוא מדרבנן ע"ש:
בש"ע סעיף א אין לשין כו' אפי' מצה שאינה של מצוה דהחשש משום חימוץ הרשב"ץ במאמר חמץ ובתשובותיו ח"ב סי' פ"ז וע"ש שכתב דמים שנתמלאו בבריכ' בלילה אין ללוש בהם והביאו בר"י: