בהנאה. עבה"ט וכתב בש"י ח"א סי' ך"א בבישל דגים במחבת של חמץ שלא נשתמש בו ימים רבים ותכף שהגיס בו הגיס תבשיל אחר וממנו נתנו קצת לתבשיל אחר וכתב שבספרו ח"י נפל טעות בדפוס מ"ש בשם הט"ז והש"ך לאיסור ובאמת ליתא אך בנה"כ אוסר וכתב שכן נתפשטה הוראה וכ"כ ע"ש ומג"א לכן אין להקל אלא א"כ יש עוד צד להיתר בדיעבד אחר ב' חדשים (ומשמע דאף מה שנתבשל במחבת מותר בדיעבד) ובתנאי כפול שלא יהיה דבר המתבשל בו דבר חריף ומזה יש ללמוד המחמיר בכיסוי קדירה אע"פ שאינה ב"י מ"מ אחר ב' חדשים יש להתיר ולכתחלה בכל האסורים אסור להשתמש בכלים אף שלא נשתמש בהם שנים הרבה ומכ"ש בחמץ ע"ש:
שנתבשל. עבה"ט וע' שאלות ותשובות בית אפרים סי' ל"ה בכלי נחושת שנשתמשו בה חמץ בפסח אם יש בלוע מכבר מותר לאחר הפסח ואם הוא כלי חדש ונשתמש בו בפסח חמץ בעין ובלע הרבה או אפי' מעט ואין באומד רוב בתבשיל שמבשלין בו עתה מה שנבלע בו יש להחמיר אבל אם יש רוב בתבשיל מותר ואפשר שאפילו לכתחלה יש להקל בכה"ג שרוצה לבשל עתה תבשיל שיהי' בו רוב נגד הבלוע ע"ש:
איסורין. עבה"ט ועיין בשו"ת נ"ב ה"א סי' ך"א דבשע' ה' נוקשה מותר לכ"ע ולמ"ד נוקש' דרבנן מותר בע"פ כל היום ע"ש אך הרבה פוסקים הסוברים נוקשה דאורייתא יש לאסור נוקש' משע' ה' ואילך ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ל' ועיין בנ"ב מ"ת דאף דנוקשה מדרבנן אין להתיר למכור לנכרי כשאין בתבשיל ששים נגד החמץ נוקש' כמו שאסור בחמץ גמור אף שיש ששים ע"ש:
(בש"ע) סעיף ג' אבל אם חממו כו' ועיין בשו"ת ג"ב ח"א סי' ך"ה בחטה שנמצאת בחרעמזלין הנעשים משומן ודבש ומים יש להחמיר שאוסר במשהו ואם הדבש אשר בחרעמזליך הורתח קודם פסח להציף השעוה ויש לתלות שהחטה היתה בדבש וכבר נתבשל' שם דהוי מי פירות בלא מים יש לסמוך להקל אם נמצא בדבש ההוא שטיגנו ממנו עוד חיטים והחט' לא נתבקע' ע"ש:
וניעור. עבה"ט ועיין בתפארת צבי בחטה שנתבשל' בתבשיל ע"פ ונצטנן קודם הלילה ונשאר כבוש מעל"ע בימי הפסח החטה פולט' גם אח"כ ע"י הכביש' ואוסר' ע"ש ועיין לקמן סי' תס"ז מ"ש בשם המקום שמואל בכבוש וספק נתבקע' ע"ש:
בלח. ועיי' בנ"ב ח"א סי' ך"ד שבכל מדינות פולין ואשכנז נוהגים להקל דאין חוזר וניעור בפסח:
אסור. עבה"ט בשם תשובת ב"ח וע"ש שענין השאלה היה שלקחו מאותו מי דבש שמרים ושמו בדבש אחר אך לפי תשובתו יש להתיר אף הדבש הראשון דאינו חוזר ונעור וע"ש שכתוב שאם יש לחוש באותו נפה לגרגירי חטים כגון שנקו בה החטים וכיוצא בה שיש לחוש שמא נשארו גרגירי חטים בנקבי אריגת הנפה בעץ סביב יש לחוש שמא נפל גרגיר חטה במי הדבש ע"ש (משמע דאף בנדון השאלה ששמו מדבש זה לדבש אחר יש לחוש ע"ש) ואפשר גם הט"ז יודה בזה דדוקא בפירורין דקין יש לחוש שמא יצאו דרך נקבי המסננת אבל בגרגיר חטה מוד' וע' לקמן סי' תס"ב:
חמץ. עבה"ט וע' במקום שמואל סי' נ"ב בשר שמלחוהו לקיום לפסח בכלי שנשתמש בו חמץ בחמין תוך מעל"ע ועלה ציר על כל גדותיו וכתב להתיר אף שנוהגין בכל המקומות לאסור כבוש מעל"ע בכלי איסור דלא כט"ז והש"ך מ"מ בזה י"ל דקודם הפסח שעדיין היתר הוא לא אמרי' כבוש כמבושל ואף שאין נראה כן מהמג"א כו'. ועוד כיון שהיה הרבה בשר ונראה שהיה ס' נגד מה שנבלע בכלי אע"ג דבשאר איסורין אין לשער נגד מה שנבלע בכלי דלא ידעינן כמה נפיק מיניה מ"מ בחמץ דהיתרא בלע קודם זמן איסורו שפיר משערינן כמה נפיק מינה ע"ש. והנה מ"ש דבהיתר לא אמרי' כבוש אין לסמוך ע"ז ואין לחלק לענין הך מלתא דכבוש במבושל בין בליעת היתר לבליעת איסור כדמוכח במסכת שבועות ע"ש וגם דהא אמרי' בב"ח חידוש דאי תרו ליה כו' וקצת יש לדחות דהתם אי הוה אמרי' כבוש אז ע"י הכבישה היה חלות איסור בב"ח ומ"מ י"ל דכה"ג אין חידוש כיון דהאי לחוד שרי אין בליעת היתר ע"י כבוש מחדש איסור אלא ודאי דליתא דכיון דמבושל דיינינן ליה שהוא טעם גמור מה בכך שהוא בזמן היתר ומכ"ש למ"ד היתר בהיתר לא בטל והו"ל כאילו עודנו בעין בפסח וגם על הטעם השני קשה לסמוך לחלק בכך לענין זה שנבלע בליעה גמורה ע"י כבוש ומה בכך דהיתרא בלע עתה מה דנפיק ע"י כבוש דאיסורא הוא ולכן אין להקל כ"א בהפ"מ ושעת הדחק גדול כיון דאיכא דעות אף באיסורין דבמאי דנפיק משערינן ע' ביו"ד סי' קצ"ח וקצרתי וגם יש לצדד קצת לפי מ"ש המג"א סי' תס"ז ס"ק ח' באגסים שנוהגים היתר בכבישה ואיסור בבישול משום דע"י בישול יהיב טעמא טפי ע"ש. וע' במקום שמואל שחולק על מ"ש המג"א דאפי' למ"ד חוזר וניעור מ"מ בטעמא בעלמא אינו חוזר וניעור והוכיח דז"א וגם בפ"מ בחלק א"א כאן ובסי' תנ"ג מגמגם על דברי המג"א בזה ע"ש וע' בבאר יעקב שהמג"א גופי' לקמן ס"ק ל"ח נראה דס"ל דאף בכה"ג דליכא רק טעמא י"ל להך מ"ד דחוזר וניעור ע"ש ובאחרונים:
ובכרכשות. עבה"ט וע"ש בחוט השני הטעם כיון שהיה זה קודם פסח נהי שלא הי' ס' בשומים נגד הטעם הנפלט מהסכין ואם היה השומים לפנינו היה אסורים בפסח מ"מ מה שנתנו טעם בבשר על ידי המליחה נתבטל בבשר בסמ"ך קודם הפסח ולכן מועיל הדחת הבשר קודם הפסח ע"ש ונראה דבזה בעי דוקא הדחה קודם פסח אף לדברי מהרי"ל שבס"ק י"ט דמתיר להדיח בתוך הפסח מכל מקום בזה אין מועיל כיון שהשומים היו עליו בתוך הפסח יהבי טעמא ואין הדחה מועיל ואם לא הדיח קודם פסח ונשארו השומי' שם בפסח נראה שעכ"פ יש להצריך קליפה כמבואר סי' תס"ז לענין שאר חתיכות שנמלחו עם החתיכה שיש בה בלוע מחמץ ע"י החטה שנמצאת עליו דחמץ כחוש הוא ע"ש אבל בהדחה דקודם פסח סגי דקודם פסח שהוא היתר עדיין אמרינן דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ודוקא אם לא היה סמ"ך בכל נגד הסכין היה מחמיר אף בכה"ג אבל קליפה חומרא הוא בפרט שאין ידוע באיזה מקום נגע כמ"ש בס"ס ק"ה ביו"ד ולכן כיון שהודחה קודם פסח אין לאסור אף כדי קליפה מחמת השומן שהיה בהם בלוע ונמלחו בזמן שלא היה עדיין שום איסור וגם אין ידוע באיזו מקום נגעו. וראיתי במק"ח שעמד גם כן על דברי חוט השני בזה ע"ש והנלענ"ד כתבתי:
ב"י. עבה"ט ועיין בת' חוט השני סי' נ"ה שאם חתך בסכין של חמץ שסתם סכינים אינם מקונחים והוא אומר שהיה מקונח אמרינן מלתא דלא רמיא כו' וצריך הדח' אם לא שאומר שעושה לפסח שמסתמא נזהר לקנח הסכין מחשש חימוץ ע"ש ומ"ש שאומר ואדכר לפסח אלא שלא שם לבו לפליטת הסכין ולא אשגח היות השומים דבר חריף כו' מהמנינין לי' וצ"ע מה נ"מ בזה כיון דעכ"פ פליט הסכין לתוך השומין מחמת חורפא ע"ש. וכתב בשו"ת פ"י כת"י סי' ז' שיין מבושל שמביאין ממדינת תוגרמא ואין ידוע אם נעשה לשם פסח יש להתיר דמסתמא סתם כלים אינם ב"י וגם נ"ט בר נ"ט ועוד דפשיטא דמבשלין גם אדעתא דפסח דעיקר מכירת היין לפסח ע"ש וע' בשו"ת ב"ח סי' קכ"ג דלכתחלה אף שידוע שאינו ב"י אסור למלוח בשר או דגים בכלי חמץ להשתמש בהם בפסח כמו דגים שעלו כולי ומ"מ בדיעבד מותר אפילו בלח כיון שידוע שאינו ב"י ע"ש:
מצוי עבה"ט וע' בשו"ת נ"ב מ"ת סי' כ' באם עכו"ם מחזיק הזקת יי"ש ובהגיע הפסח שולחים ממקום אחר לשם חביות יי"ש מחותם עם הכשר לפסח והמחזיק הוא נותן לפני הישראל בכלים קטנים מחותמים ומוכר אותם לישראל וכתב שקשה להתיר בחותם אחד ויש להצריך הב"ח דהיינו לכרוך נייר ע"פ הצלוחית וחוט קשור סביב ויחתום ושוב יכרוך נייר על נייר הראשון וחוט קשור בו ויחתום כן יעשה בכל כלי וכלי ואם המחזיק מקפיד ע"ז ויש לחוש לאיבה שלו יש להתיר בחותם אחד כיון שרגילין שם בשתיית היי"ש ויהיה להם עי"ז מניעת שמחת יום טוב וטוב להכריז ולהודיע אל היהודים אופן החותם וכ"א ישגיח בעת שיקח אם כן הוא כאופן החותם גם יודיע להמחזיק שהודיע לכל אופן החותם איך הוא ועבה"ט בשם צ"צ לענין לתת לתוך היין חלב בהמה וחלב חטה ובדגול מרבבה כתב להכריע לאסור בחלב חטה דחמץ שמו עליו ולהתיר בחלב בהמה דעדיין היתר הוא ע"ש וגם המג"א דאף דס"ל להתיר קודם פסח מ"מ אם ידוע אותו יין אסור לשתות ממנו בפסח דשמא נשאר קצת חלב חטה בעין והיכא שאין ס' אף קודם פסח אסור כמ"ש ביו"ד סי' צ"ו ע"ש:
לא בטיל עבה"ט ובעה"ג סי' צ"ט כ' דיבש ביבש חד בתרי בע"פ תלי' בפלוגתא אם חמץ בע"פ בס' או במשהו ולפי מה דנקיט לעיל סעיף ב' לקולא גם בזה יש להקל ע"ש וע' בשו"ת פ"י ס"ח באחד שהיה לו ענים שנתנוהו כבר בתוך יי"ש לזקקו כנהוג ופג טעמו ושוב עירבו בעניס אחר אשר לא הופג טעמו כדי למכרו יחד לרמות הלוקחים ונתערב מעניס הזה בתוך משקה לאקריץ שבישלו בביתו בע"פ לצורך הפסח יש להתיר לפי שכבר נתבטל העניס יבש ביבש קודם הפסח ברוב דכיון שעירב כדי לרמות בודאי ביה רוב מן ההתר וכיון שנתבשל בע"פ שרי מאחר דכבר נתבטל ביבש ואפילו להרשב"א ביו"ד סי' ק"ט מותר די"ל שלא נתערב מן האיסור או שהיה פחות מס' וגם דכל הפריש כו' וגם שטעם חמץ שבעניס בטל בס' ולא שייך לטעמא עביד כיון דאין איסורו מחמת עצמו ובפרט ביי"ש שי"ל שאינו חמץ גמור מה"ת כמ"ש בתשובה אחרת (ועיין בשו"ת בית אפרים ששם נדפס תשובה זו של הגאון ז"ל) ע"ש:
אסור. וע' בפמ"א ח"ג סי' ע"ה באחד שנתן יין בחביות ישן של יי"ש מזמן רב ובשעת שתי' הרגישו בו טעם יי"ש וכתב כיון שביין הוא נ"ט לפגם כאשר היך אוכל יטעם ואף שבפליטת הכלי גרמה ליין שיעלה רתיחה על ידי תסיסה זו גרם לו טעם לפגם נראה לי לאסור תוך הפסח ולהתירו אחר הפסח ע"ש:
בששים. עבה"ט עיין בנ"ב מ"ת סי' ע"ח שאם נתערב בשוגג ע"י המשרת שלא ידע שלא מכרו בעה"ב בפסח בטל ברוב שיש לסמוך על המג"א ומכ"ש אם היה מופקד בפסח ביד א"י על אחריותו ע"ש ומ"ש בה"ט בדין שמרי שכר כו' ע' לקמן סי' תמ"ח בשמרי שכר שלקחו ישראל אחר הפסח מישראל מומר ע"ש וע"ש בשמרים שנתנוה לתוך חביות שכר ע"ש:
בהנאה. עבה"ט וע' לקמן סי' תנ"ג ס"ק ג' ד"ה להדליק ובשו"ת שער אפרים סי' ו' אוסר להדליק בחמאה של עכו"ם שצריך ליתן לתוכו קמח שיקלוט את הפסולת וסתם קמח עכו"ם הוא לתות ע"ש וע' סי' תס"ז ס"ק י"ג וע' בחק יעקב ס"ק י"ג שחולק ע"ז וכ' דבהנאה מותר ע"ש: