מזון. עבה"ט וע' שאלת יעבץ סי' קל"ג השיג ג"כ על הבה"ט וע"ש שכתב דמה דמשמע מהמג"א דאף לבטל עונג שבת דאין לו לחם אחר הדין כן ליתא אלא בכה"ג שפיר דמי לשייר כלי הפרשה בפה ובידים בלי ברכה וזהו הפרשתה ואוכלה קטן או גדול שטבל או רמי ליה לתרמילתי' דכהן והיכא דליכא יש להתיר ע"י ביטול ברוב אף לזר ע"ש ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ל"ו כתב גם דלא כהמג"א וכתב דהא דאסור להפריש ביום טוב התם כיון שיש לו תיקון אחר לאכול קצת ולשייר קצת אבל בע"פ שחל בשבת אין לו תיקון זה יש להתיר בהפרשה למאי דקי"ל חלת חו"ל הולך ואוכל כו' דלא הוי ההפרשה תיקון מדאורייתא ולכן שפיר מותר להפריש בשבת וליתן לכהן קטן ולאכול ע"ש:
(בהג"ה) במדינות כו', וע' בשו"ת נ"ב סי' ך"א מה שהקשה ע"ז שאין ראיה מפסח גופא לע"פ וע"ש שכתב דעד חצות ודאי מותר לאכול מצה עשירה בע"פ והמורה להקל כל היום אפי' בלא צורך חולה וזקן לא הפסיד אם הוא עכ"פ צורך קצת אך בפסח עצמו מחמירין ע"ש:
בש"ע סעיף ב' טוב לבער כו' ועיין בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות פ"ד בשם ספר נ"א שצ"ע לענין מלאכה בע"ש אם דינו כשאר ע"פ או יש להקל וכתב שבדרשות מהרי"ל כתב שהרוצה להחמיר יחמיר אך בעל כה"ג בסדר ההגדה שלו הנקרא פסח מעובי' כ' שלא ראה נזהרים אפי' דרך חומרא וכ"כ במח"ב בשם זרע אמת דמותר וע"ש: