אסור. עבה"ט ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת סי' סמך וסי' ס"א שדחה דברי חכם אחד שרצה לו' דעשה דתשביתו אינו אלא בע"פ ולא בשאר ימות הפסח דהא אף אם בודק בתוך הפסח צריך לברך ולא נתקנ' הברכה על מניעת האיסור רק על עשיית המצוה ע"ש. ועיין לעיל סי' תל"ה ועיין מ"ש לעיל סי' ת"מ בשם השאגת אריה סי' פ"ג וסי' פ"ד:
לבערו ע' בה"ט ועי' בשו"ת חינוך ב"י בנכרי שלקה תבואה של ישראל לעשות ממנה מאלצן בלא ידיעת הישראל אדרב' קודם שעשה שאל פי הישראל ומיח' בו ושוב הגיד להישראל כשראה וכעס עליו ולכן הלך הנכרי ולקחה מן המים ויבשה אם הקלקול ניכר בתבואה רשאי לקבל ממנו דמי התבואה בפרעון הזקו ואפי' אם אין ניכר יש לצדד בזה אלא שיש לפקפק בדבר ע"ש. ומ"מ אסור לשום ישראל לקנו' המאלץ מן הנכרי דקודם שנתקלקלה אכתי ברשות ישראל הוה קיימא והוה חמץ של ישראל שעה"פ ע"ש. וע' בשו"ת נ"ב ח"א כתב בגזלן שאמר לנגזל הש"ל אין החמץ נאסר וע' בנ"ב מ"ת סי' ס"ה וסי' ע"ה שכתב ליישב מה שהקשו לו ע"ז מכמה מקומות וע' בשו"ת בית אפרים סי' ל"ז מ"ש בזה וע' בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' מ' באחד שהפקיד תיבה מסוגרת בלא אחריות והנפקד משום חשש שמא יש שם חמץ מכר בע"פ לנכרי אותו התיבה עם שאר החמץ שלו ונאבד הכל בפשיעות הנכרי ונשאל אם זה הוי פשיעה מה שמכר לנכרי ואת"ל שהו' פשיעה אם גם פשיעה בכלל התנאי שלא יתחייב באחריות והשיב דודאי הוה פשיעה שלא היה עליו חובת ביעור כיון שאין ידוע אם יש בתוכו חמץ אם לא אחזוקי בחמץ לא מחזקינן ומ"מ פטור מחמת התנאי דגם פשיעה בכלל וכמ"ש בח"מ סי' ע"ב ובסי' ש"ה ואף שבתשובת הב"ח סי' קל"ח ומהרי"ט חלק ח"מ סי' קי"ו חולקים אין נראה לדחות דברי מהר"מ מרוטבורג ע"ש וע' בשו"ת שער אפרים סי' ק"ח בראובן שתבע לשותפו שפשע ולא מכר החמץ בע"פ והוא טוען שכחתי והרב מהר"ל בן המחבר האריך אם טענת שכחתי פשיעה הוא ואפי' אם לא היה ש"ש היה חייב אך דמשמע משאלה שחמץ של ראובן לבד היה והפקיד אצל שותפו וה"ל פשיעה בבעלים דפטור ע"ש. ולא ידעתי למה כתב זה דאפי' אם היו שותפים בחמץ זה יש לפטרו משום פשיעה בבעלים כמבואר בח"מ בששניהם מתעסקים ומכ"ש להש"ך סי' שס"ג שחולק על רש"ל וס"ל דשומר כמו גזלן מצי אמר הש"ל כמו גזלן א"כ מצי למימר קים לי כהש"ך ע"ש:
מותר. עכה"ט שהראה מקום לשו"ת שער אפרים סי' ד' שכתב שם כענין חמצו של ע"א וע' כשו"ת א"י סי' י"ג ובשו"ת כתר כהונה סי' כ"א וסי' כ"ב: