מהם. עבה"ט וצ"ע מה דנקט המג"א להפוך ראש האחר למעלה דמשמע שמהפך הרצועה הארוכה ממש שהרי אפי' בלא היפוך רק שבאותה הקצר של הרצועה הארוכ' במקום שנפסק' שם הוא רוצה לעשות הקשר נמי אסור כיון שלוקח הקצרה שהיה בה הקשר וקושר' למטה ה"ל הורדה מקדוש' ועכ"פ ממה שמסיים ואם אין הרצועה כו' משמע דאם אין קושר הקצרה למטה אין קפידא בהיפוך לבד ועיין בא"ר בשם זקינו הגאון מהר"ש שמתיר להפוך וראי' מהא דויקח מאבני כו' מ"ש שנעשו כולם אבן אחת. וקשה דעדיין יש קנאה באיזה צד מונח על האבן וע"כ דליכא קפידא בהכי וע"ש שכתב דמסימן יו"ד לא משמע הכי. ור"ל ששם ס"ק י"ד כתב בשם ל"ח ושל"ה בטעם העטר' שלא להפוך כו' ושם כתב שלפ"ז אין להקל ברצועה להפך אך מסיק שם להקל גם בטלית אם נקרע למעלה וכיוצא בזה ע"ש. וגם בהלק"ט ח"ב סי' נ"א שכתב בה"ט בשמו שמתיר ע"ש אינו מתיר רק מדינא. וכתב שם שהמקפידים לעשות סימן בטלית אפשר דלאלו יש קפידא גם בזה ע"ש. והראי' שמביא הא"ר בשם זקינו אינו ראי' כ"כ דכיון דמעשה נסים היו שמא לא היו בדרך דביקות זה בזה כ"א נעשה גוש א' בלול מכולם. אך בלא"ה אין ראיי' מדברי אגדה ואסמכתא בעלמא קאמר וקרוב לומר דמ"ש המג"א להפוך ראשו כו' אין כוונתו היפוך ממש להפוך התחלתן שתלוי כלפי הארץ ולתתו עליון בתוך המעברתא לעשות בו הקשר אלא כוונתו מה שכתב ראש האחר היינו הראש של הרצועה האחרת שבמקום שנפסק שהיו מתחל' מרוחק מהמעברתא עתה יקחו ישאהו לתתו לתוך המעברתא וגם כה"ג היפך קרי ליה וכמ"ש המג"א אח"כ מדברי הב"י בשם הגהות מיימוני שכ' ויהפוך הרצועה תוך המעברתא והתם פשיטא שאין פירושו היפוך ממש רק דכל שהוא נתון בתחלה במקום זה והוא מעלהו או מורידו במקום אחר היפוך קרי לי' ולפ"ז אין ללמוד מדברי המג"א האלו להפוך ממש דמסתברא שאין לעשות כן אפי' שלא מטעם הורד' בשביל הקשר וכמ"ש לעיל סימן א' לענין טלית של מצוה ונראה שאין להפוך כ"א בשעת הדחק שהקצה במקום שנפסק הוא רך וחלוש ואינו ראוי לעשות ממנו הקשירה בזרוע כדינו שיהיה קרוב ליפסק ואין לו רצועה אחרת יש להתיר להפך וכמ"ש בא"ר ועיין מ"ש ביד אפרים על דברי המג"א. וי"ל דהמג"א ס"ל דהכא איכא תרתי שאין הקשר בחתיכה זו גם מוריד מקדושת קשר לכריכות אצבע. אבל בהא לחוד שאין בה הקשר אין קפידא כיון דלא חזיא לי'. ונ"מ אם ברצועה הארוכה לבד יש די גם לכריכת האצבעות מותר לקושרה כיון שעתה אין משתמש בה קדושה כלל. ואפשר רבכה"ג אסור טפי לקושרה ולכרכ' על פס ידו ששוב אין כאן תשמיש קדושה כלל ויש לגונזה וצ"ע:
חדשים. עבה"ט דהזמנה לאו מלתא היא ועיין בשו"ת צ"צ סי' פ"א שאם עיבד עור לשם רצועות של תפילין מותר להשתמש במותר דבר חול אף שלא התנה ומכ"ש הם התנה. ועיין לעיל סי' ל"ב בבה"ט ס"ק י"ב שמביא דברי הצ"צ ומשמע דמהיר דוקא בהתנה וליתא. ומה שהביא שם ראיה מציצית דאע"ג דבעי' טוי' לשמה נזרקים צ"ע דהתם הטעם משום דדבר עברה מצותו כמ"ש במקום אחר. וע"ש שכתב דע"י תנאי מהני אף לקלף עצמו אף דהוי הזמנה לגוף הקדושה מ"מ הזמנה זו שוברה עמה מחמת התנאי ומועיל אף לדבר חול. ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ה דס"ל דמעובד לשם ס"ת אין להורידו לתפילין וגם א"ל בתחלת העיבוד שמעבד לשם ס"ת ולתפילין שיש חשש דבאורייתא אין ברירה. לכן יאמר שמעבד לס"ת ויתנה אם ירצה לשנותה לקדושה קלה שיהא רשות בידו ע"ש. ונראה כוונתו לסברת הצ"צ דאפילו תימא הזמנה לגוף הקדושה מלתא היא מ"מ כשמתנה הוי שוברה עמה. ולפ"ז י"ל דגם לדבר חול שפיר דמי. ומ"ש שם מתחלה לחלק בין קדושה קלה לחול הא מסיק דאין חילוק וא"כ ע"י תנאי י"ל דמודה דשרי גם לחול ואדרבא י"ל דלחול שרי טפי דלתפילין י"ל כיון שע"י התנאי הוא שובר ההזמנה שוב ה"ל כעיבוד שלא לשמה שהרי לא נתעבד לשם תפילין וגם לקדושה חמורה של ס"ת לא בא מה תאמר שע"י התנאי מועיל שוב צריך לומר הוברר הדבר למפרע שנתעבד לשם תפילין וזה לא אמרינן ועיין בשו"ת בית אפרים חלק אה"ע אם יש שייכות ברירה בדברים שע"י תנאי ע"ש וצ"ע. ובמ"א הארכתי בזה עיין לעיל סי' ל"ב מ"ש שם על דברי העה"ג בזה:
לעולם. עיין בה"ט ועיין בחוות יאיר סי' נ"ט דבי"ד סי' שס"ד מוכח דאם אזמנה לעולם אפי' צר בי' ע"ד זמן מה אסור וגם כתב דדוקא בסודר שדרך תשמישו לחול צריך הזמנה לעולם אבל אם עשה לו כיס לתפילין או שאמר לאומן עשה לי כיס תפילין הוי הזמנה בלי דיבור ואין צריך לחשוב לעולם ע"ש והביאו הא"ר: