נט"י. עבה"ט במחזיק ברכה בשם אור צדיקים למהר"מ פאפרש שכתב בשם מהר"מ ניגרין שאין רוח רעה סרה מהידים שחרית עד אחר הניגוב ולפ"ז לא יברך עד שינגב דלא כמ"ש בשם סדה"י הכנה"ג (הביאו המג"א כמ"ש הבה"ט) . וגם ינגב הידים תחלה ואח"כ ירחץ הפנים ולפי מ"ש בזוהר דרוחא חדא איכא בבהכ"ס כו'. אם ניגב ידיו ולא רחץ פניו והלך לבהכ"ס ורחץ ידיו צריך שיגנבם ואח"כ ירחץ הפנים ע"ש. ומנהגינו לרחוץ הפנים בלא ניגוב ידים ומי שרוצה להחמיר בזה מכל מקום יכול לילך ליקח מטפחת לנגב ידיו אף שהוא רחוק ממנו יותר מד"א דלענין זה אין להחמיר כ"כ וכמ"ש בסי' א' ע"ש:
צרכיו עבה"ט ובברכי יוסף סי' ו' כתב דאם לא עשה צרכיו בבוקר לא יברך אשר יצר ואם עשה צרכיו ועבר זמן מה שלא בירך שוב לא יברך ע"ש ועיין לקמן סי' ו' בזה:
לקמן עבה"ט וע' ביד אפרים שנראה שהבה"ט הגיה בדברי המג"א שס"ק ג' וס"ק ד' שבמג"א הם ס"ק אחד ויפה כוון ודלא כיש מגיהין בענין אחר ע"ש וכתב בשלמי ציבור מים שבחביות שהוציאו בהם שכר או מי וורדים הנגרים דרך הסימפון מן הדוד ובמים שבחביות בתוכה מצנים את הסמפון (והוא כמו במדינתינו במלאכת היין שרף) לפמ"ש הרמ"א דאף בשחרית לא יברך על מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה ומים אלו נעשה בהם מלאכה כמבואר בסימן ק"ס לכן יש ליטול בהם אם אין לו אחרים ולא יברך על נט"י ע"ש ועיין לקמן סק"ה שדעת אחרונים במים שנעשה בהם מלאכה שיטול ויברך ג"כ א"כ בשעת הדחק שאין לו אחרים כ"א המים הללו הנגרים יכול ליטול ולברך עליהם ג"כ ועיין לקמן ס"ק ז' וע"ש בש"ל שכתב שמים הנותרים מכלי תשמיש הבית יכול ליטול בהם ידיו בשעת הדחק אבל לא ידיח פיו משום דמאיס ע"ש ועיין בסי' ק"ס מים שהדיח בהם כלים שאינם מודחים פסולים לנט"י א"כ לדעת רמ"א יטול ולא יברך ושם בסימן ק"ס מבואר שהב"ח ושאר אחרונים מחמירין בנט"י לסעודה במים ששתה מהם כלב או חזיר דה"ל כשופכין ויש להחמיר גם בזה שלא ליטול מהם ג"כ שחרית כ"א בשעת הרחק ולענין ברכה מי שנוהג כרמ"א גם בזה לא יברך וע"ש עוד כמה חילוקי דינים שיש ללמוד משם לכאן:
(סעי' ג') בש"ע לא יגע. וכ' במח"ב שמ"ש לא יגע לפה או לחוטם אפילו מבחוץ איכא קפידא ודלא כמ"ש מור וקציעה וכן נראה מהפרישה ע"ש ובשלמי צבור כתב ג"כ בשם מאמר מרדכי סי' מ"ו:
עלייהו. עבה"ט ומי שנוהג כהש"ע ונטל מאלו בלא ברכה אם אח"כ נזדמנו לו מים כשרים יחזור ויטול מהם בלא ברכה דה"ל ספק ברכות דשמא יצא י"ח נטילה בראשונים ואע"ג דלא בירך אז מ"מ כיון שכבר סרה הר"ר ע"י נטילה הראשונה שוב לא יכול לברך על נטילה זו וצונו ועל נטילה ראשונה חלף שעתא. ועיין בא"ר סי' קכ"ח ס"ק י"ב: ועיין לקמן סי קנ"ח לענין נט"י לסעודה אם יברך אחר הניגוב דעת הט"ז שלא יברך ומכ"ש כאן:
ג"פ. עבה"ט שצריך ליטול עד פרק הזרוע וכתב בשלמי ציבור אם לא הכינו לו רק מעט שאין בהם כשיעור ליטול בהו עד הפרק ג"פ כל יד יכול ליטול רק עד קשרי אצבעותיו דומיא דיוה"כ ומברך ענט"י וכן יש להקל להולכי דרכים בזמן שהמים לחץ: ועיין בא"ר סי' ד' ס"ק ה' ובסימן קכח ס"ק ח' ע"ש:
כח גברא. עבה"ט כתוב בשלמי ציבור שלנט"י שחרית אין להקפיד על מים מגולין אפי' במקום דשכיחי נחשים שלא אסור אלא לשתיה אך ביו"ד סימן קט"ז כתב בבאר היטב שם בשם הגאון מוהר"ר שעפטיל ז"ל שאין לרחוץ כ"א במים מכוסים כל הלילה אפי' הידים כ"ש הדחת פיו וע"ש בהג"ה שכן משמע מסדה"י שהביא בכנה"ג אך במדינתינו לא קפדי אגלויא כלל ואפילו להדחת פיו וכ"ש לנטילת ידים:
קרקע. עבה"ט דכתב בברכי יוסף שמנהג החרידים אל דבר ה' שלא לקרות ולברך נגד המים שנטלו בהם שחרית וכן היה נוהג הגאון מופת הדור מוהר"ר חיים אבולעפיא ז"ל:
ניעור. בברכי יוסף כתב שדעת מהר"ח כהן כשניעור כל הלילה אין ר"ר שורה וכן אם נטל ידיו קודם ע"ה וכ"כ בספר דרך חיים בשם האר"י והרמ"ז. אך שיורי ברכה הביא בשם ספר תרומה חדשה כת"י דיש לו ליטול שנית דלינה פוסלת בנט"י כדרך שפוסלת בקידוש ידים ורגלים ע"ש לכן נראה לנהוג כמ"ש הרמ"א שיטלם בלא ברכה וכ"כ לקמן סי' תצ"ד לענין הניעורים בליל שבועות ובמג"א שם יש ט"ס שכתוב ועבי"ד וצ"ל בסי' ד' סעיף י"ג ע"ש:
ישן ביום עבה"ט וכתב בשו"ת נודע ביהודה מהדור' תנינא סי"ב שנשאל מהגאון מהר"י ברלין ז"ל במ"ש רש"י בסוכה דף כ"ו אביי הוי ניים כמבי כובי לפומבדיתא ופרש"י דאמרי' בעלמא דהוי שית פרסי ולא מצינו כן ובקדושין דף ע' משמע להיפך והשיב שאולי נמצא כן במדרש ומקידושין אין ראיה דאיכא נמי בי כובי אחרינא ע"ש ובתפארת צבי סי' א' רצה להגיה שתי פרסי ע"ש וגם זה לא נמצא בשום מקום וע' בגיטין דף ד' דאמר רבה בב"ח לדידי חזי לי האי אתרא והוי כמבי כובי לפומבדיתא ע"ש דקאי אמכפר לודים ללוד דחשיב ליה התם מובלעת ורש"י שם פירש שיש שבולטת ד' וה' פרסאות ועיירות העומדים לפנים מן הבליטה קרי להו מובלעת בתוך התחום ע"ש ולפי מ"ש רש"י בסוכה דהוי שית פרסי צ"ל דלאו דוקא נקט ד' וה' פרסאות וצ"ע. וע"ש בתפארת צבי שכתב דלענין שתין נשמי אין לחלק בין חול לשבת וא"כ מהא שכתבו שהאר"י היה ישן ב' וג' שעות מכלל דג' שעות אינו יותר משיתין נשמי ויותר מג' שעות הוא מדת חסידות שלא לישן ביום ולכן קרי ר"י עליה דאביי מתי תקום כו' ע"ש. ולדבריו צ"ל דמ"מ שבת עדיף דכיון דשינה בשבת תענוג אף מדת חסידות ליכא אם יהיה ישן יותר מב' שעות אך באמת מ"ש בשם האר"י אינו מוכרח כלל לענין שיתין נשמי דשמא היה ניעור כמה פעמים בתוך שינתו ולא היה ישן שיתין נשמי בפעם אחת ובקונטרס אחרון שבסוף מחזיק ברכה כתב וז"ל שמעתי מת"ח ירא ה' מערי מערב הפנימי שהי' בא זמן רב בדרך ודקדק כמה פעמים בשינת הסוס והיה מונה נ"ט נשמי ומתעורר הסוס והנ"ט נשמי דסוס הייה יותר מחצי שעה אך עתה ראיתי להגאון הרמ"ע מפאנו בספר אלפסי זוטא פרק הישן שכ' וז"ל שיתין נשמי ושיעור נשימה אחד מתתר"ף בשעה עכ"ל. ולפי דברי הרמ"ע הוא זוטר בשיעורים טובא שאינו רק חלק י"ח משעה שהוא שיעור שלשה מיניטין ושליש ולא משמע הכי בסוכה שם ולקמן סימן רל"א בטור ובש"ע שם וכ' בבר"י שמהריח"ו הוכיח מהזוהר דהישן ביום ר"ר שורה וכ"כ מהר"מ דילונזאנו:
במים. בא"ר כתב דדוקא במים ובספר לחם יהודה דף ט' ע"ב כתב דמהני אף בכל מידי דמנקי רק ביש לו מים מזומנים יטול במים ע"ש:
מבהכ"ס. עבה"ט וכתב במח"ב שאלו הרברים דקא חשיב אינם מטעם אחד דקם מהמטה ויוצא מבהכ"ס ורוחץ ונוטל צפרניו הוא משום ר"ר ומ"מ דוקא קם מהמטה צריך ג"פ אל כלי אבל אינך לא כי אין שליטת ר"ר כ"כ באלו והולך בין המתים ונוגע במת צריך ג"פ וכן בתשמיש המטה מפני הטומאה אבל חולץ מנעליו ונוגע בראשו משום נקיות הוא וכ"כ מהר"ח כהן במקור חיים ע"ש באורך וביציאה מבהכ"ס חזינן לרבנן קשישאי שרחצו ג"פ וגם רחצו פ"א אם חלצו בתי רגלים של עור ע"ש. וראיתי מי שכתב נראה שהנוגע בפרעוש א"צ נטילת ידים לפי שאינה באה מזוהמת אדם ועסי' שי"ו ונראה דמ"מ יש לו לנקות במידי דמנקי כדלקמן סעי' כ"ב ע"ש:
בצרור עבה"ט. וע' לקמן סי' ס"ב שהט"ז כתב במי שצמא לשתות ואינו יכול לקום לרחוץ בלילה יהרהר הברכה והא"ר חולק עליו ע"ש. ובבר"י שם כתב הניעור בלילה וצמא לשתות ואינו יכול לקום לרחוץ ידיו יקנח ידיו בכותל או בכל מידי דמנקי ויברך וישתה מהר"י זיין ולפי דעת מהרח"ו ומהר"ח לונזאנו שאסור לברך כשרוח רעה שורה עליו ולזה לא מהני נקיון כפיו כ"א נטילה במים ג"פ אסור לברך ולכן אם הוא אנוס ואינו יכול לרחוץ יהרהר בלבו דכמה פוסקים מתירין באנוס לברך ע"י הרהור וירא שמים יאנוס עצמו לעמוד ולרחוץ ידיו ג"פ ויברך כתיקונה ע"ש. ונפלאתי שלא הזכיר מרברי הט"ז. וע' בסי' ס"ב במג"א בשם תר"י שאף הברכה אין להרהר כו' ובא"ר שם:
נקיות ידים. עבה"ט ועיין ביד אפרים מ"ש לפרש דברי המ"א בזה:
ערום. ובברכי יוסף בשם מהרח"ו ומהר"ח דלונזאנו שבזוהר אוסר לברך ברבת השחר קודם נטילה עיין שם: (סי' ה)