ס"ב בש"ע שתיהם אסורות והטעם דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה וע' בשו"ת חינוך ב"י סי' י' שכ' בעיירות שהם מוקפות חומה או ע"י צה"פ מותרים לטלטל וחוץ למקום זה דרים קצת יהודים שאין להם היתר העירוב והם צריכים בשבת לבוא למקום המותר בטלטול לא שייך בזה רגל האסורה כו' דדוקא בחצר הפנימית שאין להם מקום לצאת רק דרך החיצונה משא"כ בזה שיכולים לפנות בכ"מ שירצו ואף שיש להם חלק בבה"כ אין בכך כלום וגם מותרים בני חוץ לעיר לטלטל בתוך העיר דחשיבי כאורחים (וע"ש שבסוף דבריו משמע שהרוצה לטלטל בעיר יש לו ליתן חלק בעירוב שבתוך העיר דהוי כאילו סילק דעתו מהדרים חוץ לעיר ועיין סי' שפ"ו ולפי טעם דחשיבו כאורחים נראה דא"צ עירוב ואדרבה נראה דהעירוב מגרע שזה מורה שלא סילק עצמו מלבא בתוך העיר ועיין לקמן בדברי הנ"ב שכתב שאין יכולים לערב וע"ש) ובנ"ב מ"ת סי' ל' כ' ג"כ שדבר זה פשוט היתרו ברוב ישראל שהדרים חוץ לחומה וכפרים שבתוך התחום באים לבה"כ וקצתם יש להם מקומות בבה"כ בקנין או בשכירות ואין פוצה פה לאיסור שהרי יש להם מקום לצאת ולבוא ואף דחזינן דלא סילקו עצמם שהרי באים בשבת מ"מ לא איכפת לן דדריסת הרגל אינו מפסיד כמ"ש המג"א אף במבוי מהני צה"פ לסילוק ואף ברגל האסורה במקומה יש להקל לפי מ"ש הרמ"א סי' שצ"ב בהג"ה סעיף ו' אלא שכתב שאין דבר זה ברור כ"כ ועוד דלפ"י אינם רשאים הבאים מחוץ לרחוב לתוך הרחוב לטלטל אפי' כלים ששבתו בתוכו ואין יכולים להניח טלית וסידור שלהם באחד הבתים שברחוב ולטלטל' אח"כ מבית ההוא לבה"כ ולכן המציא היתר אחר דדוקא אם היו יכולים לערב עמהם ולא עירבו אוסרים אבל אם לא היה יכולת בידם לערב לא אסרו אהדדי וכ"כ הריטב"א בעירובין דף נ"ט ולכן לא מבעיא בעיר שאין מוקפת מחיצה וקצתם עשו קורה וצה"פ שאין אילו חוץ להם אוסרים אלא אפי' במוקפת ויש ביניהם א"י האוסרים עליהם ואותן רחובות שאין א"י עשו לעצמם צה"פ ועירבו ג"כ אותם שבחוץ אין אוסרים עליהם שלא היו יכולים לערב עמהם מחמת בתי הא"י האוסרים עליהם ולא מיקרי יכול לערב מחמת שיכולים לקנות רשות דשמא לא ירצה הא"י להקנות או להשכיר רשות ע"ש ועיין במג"א סי' שס"ג ס"ק ך"ז ומ"ש ביד אפרים שם ובאבן העוזר שם סעיף לא ובסי' שס"ד באה"ע ובק"א לשו"ת ב"ח סי' ב' ע"ש וע' בגו"ר כלל ג' סוף סי' ך"ב ע"ש: