העור עיין בה"ט ועיין בשו"ת בית אפרים סי' כ"ב באורך בענין זה ובישוב דברי רש"י והרמב"ם שלכאורה הוא נגד הש"ס בחולין ע"ש:
לא יהרגם עיין בה"ט ואפשר שגם החו"י שבס"ק שלפני זה מודה בכאן שאינן רק משום גזרה וגם כי דברי החו"י אינם מוכרחים ועיין בבר"י שכתב להשיג על החי"י דר"ת ס"ל דמשום צערא לא גזרו וגם הש"ג כתוב דהני נשי יש להם על מה שיסמוכו שלהרמב"ן והרשב"א שחור' הקפצה שלנו אינו הפרעוש שבש"ס ואמנם בא"ר כתב שחלילה להקל וכ"ז בפרעוש אבל בכנה דמשום גזירה הוא בכה"ג אין לגזור וגם כי דברי החו"י מ"ש דאע"ג דלא הוי פ"ר דאפשר שתמלט מ"מ הא הוא מתכוון שימותו אינו מוכרח דבשאינו מולל רק זורקה כך למים אפשר שתמלט רק שעכ"פ ע"י שהות הרבה וקרוב שלא תחזור עליו לצער: וכן מצאתי בבר"י בישוב דברי המג"א ממ"ש עליו בקרבן נתנאל במה דמייתי מהש"ס די"ל דמיירי בחול והא"ר כ' דמיירי במפלח ראשו ובבר"י כתב די"ל דהמ"א סבר דלאו פ"ר הוא דאפשר שיצאו מהמים וגם אינו מכוין להמיתם רק להחליש כוחם שלא יקפצו עליו פעם אחרת ע"ש. ולכן נראה דגם בלילה דמסופק אם כנה או פרעוש שלא ימיתנה מ"מ אפשר דאם מצטער שחוזרים עליו שרי להשליך למים בלי מלילה ועיין בא"ר מ"ש בנ"ץ לענין למחות לאשתו ביד חזקה אם אינו משער שתשמע בקולו ישתוק וכ"כ בבר"י כיון דבלא"ה לפי מ"ש הש"ג יש להם על מה שיסמכו וכן איכא דעת ר"ת ע"ש:
צדן עבה"ט ועיין בשו"ת ומהרי"ט צהלון סי' רמ"ה צרעין שיצאו מהכוורת מותר לומר לעכו"ם להעמיד נגדם מטה משוח במי לימון ולדבר להם דברים טובים עד שיקבצנו במטה ולקחת המטה עמהם וליתנו בכוורת מבלי שיסתום פתח הכוורת ואפי' לישראל אפשר דשרי ע"ש: