שמאל. ע' בה"ט ובבית יעקב סי' קמ"ט בסוף מצדד לומר דיצא ולא מחוור ומ"ש מבה"ע שהביא הב"י בסי' תרל"א אין ראיה דהתם באיטר קאי ועיין לקמן ס"ק י"א מ"ש:
לקובד"ו. עיין בה"ט וע' מ"א ס"ק ב' וכוונת דבריו מבואר היטב ביד אפרים ע"ש:
רק זרוע. עבה"ט ובחות יאיר שם כ' דאם נקטע הקצה פטור אבל גידם מעיקרא כל שנשאר לו בחלק העליון קרוב לכתף מקום להניח תפילין י"ל דחייב להניח דזה הנשאר הוי יד דידיה ועיין במ"א ושאר אחרונים ובפנים מאירות ח"ג סי' י"א ובתפארת צבי סי' ב' ומחוורתא להניח בלא ברכה ויברך על ש"ר שתים כמ"ש הש"י וכתב בשאגת ארי' סי' ל"ד דמי שאין לו זרוע דפטור מש"י מ"מ חייב להניח ש"ר ע"ש:
יו"ד. עבה"ט וכתב בספר שלמי צבור שבספר זר זהב הוכיח מהר"י צמח מדברי הרב ז"ל דצריך שלא תזוז היו"ד לעולם אפי' בהיותם מונחים בתוך הכיס וע"כ נוהגים רבים מיראי השם לקשור היו"ד עם חוט של גיד עם התפלה ואין קושרין אותם עם הרצועה בשעת ההנחה עכ"ל. ולדידי צ"ע דע"י קשירה זו יהיה החוט של גיד סביב התיתורא והוא חוצץ בין הזרוע לתפילין ואפשר כיון שהחוט הקשר הוא ככלות התיתורא במקום המעברת' לא איכפת לן שם בחציצה רק במקום התיתורא שהפרשיות מונחים בפנים וצ"ע ולענין מ"ש שאין קושרים עם הרצועה ע"ל ס"ק ט"ו:
חוצץ. עבה"ט דמביא בשם של"ה דיש לרחוץ מקום הנחת תפילין. ובבר"י כתב שפשוט שהנוהג כן צריך לנגב המקום היטב משום התפילין וגם אפשר שהם מפסיקים כמו חציצה. והביא מדברי המיי"י מהלכות עבודת יוה"כ דלכך בכ"ג עלה ונסתפג כו' ונשא ונתן בזה ע"ש. ונראה דהשל"ה כ"כ לפי שהמשכים לחצות נותן אפר תחת פאר וכשרוצה להניח תפילין צריך לרחוץ המקום משום כבוד התפילין וכן היא בכתבי האר"י ז"ל ע"ש. ועיין בשו"ת פני אריה בסי' ו' בסי' ז' לענין אבק שקורין פודר מה דינו ע"ש:
דק. עיין בה"ט וכתב בתשב"ץ סי' למ"ד אין להניח תפילין על הכובע דק על ראשו ומותר לכסות בסודרו. והא דאמרי' וראו כל עמי הארץ כו' היינו שיהיה בראש במקום שהם נראים יותר וראו כמו ושמעו וכל העם רואים את הקולות ע"ש. ונראה דאף שיש איזה דרשא בהא דוכל העם רואים דקאי על המלאכים שנבראו מכל דיבור מ"מ פשטא דקרא על שמיעה נאמר ומפיק לי' בל' ראיה לדרשא וה"נ בהא דוראו כל עמי הארץ שיהיה השמיעה ברור אצלם כאלו ראו בעיניהם ממש:
כל אדם. עבה"ט ועיין מ"ש לעיל ס"ק א' ומדבדי הבעה"ט שהביא הב"י נראה דס"ל דיצא. ובשלמי ציבור כתב וז"ל ומצאתי בספר זר זהב למהר"י צמח האריך והרבה בראיות שאיטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם שלא לשנות הסדר העליון ע"ש:
התיתור'. עבה"ט ובברכי יוסף כתב שכתבו בשם מהר"י צמח שהרב מהר"ש ויטל העיד שאביו מהרח"ו ז"ל כשהיה עובר הרצועה בזרוע היה מהדק היטב וקושר היו"ד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע לעשות הכריכות אבל בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל ואמר מהרח"ו שכן נהג רבינו האר"י ז"ל ומהר"י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי הקבלה וכן נהגנו. ועיין מ"ש התשב"ץ ק"ג סי' קי"ח עכ"ל. ובמח"ב כתב על מ"ש כאן שאין לכרוך הרצועה על התיתורא. וז"ל העולם נוהגין להיפך כמ"ש האחרונים וכתבו שכן מוכח מדברי גורי האר"י ז"ל. והרב מור וקציעה העיד שהגאון מר אביו היה כורך הרצועה על התיתורא וכתב דטעמו ונימוקו עמו ע"ש. ואני תמה שבמח"ב נראה שמסכים להיפך ממ"ש בבר"י בשם מהר"י צמח וכתב וכן נהגנו. ובספר שלמי ציבור ראיתי שכתב בשם ספר זר זהב כת"י למהר"י צמח והביא שם דברי מהר"ש ויטל וכתב שאמר לו שהרב אביו עצמו הניח לו תפילין כסדר הזה בפעם ראשונה שלבש שאביו לבשם לו ואמר לו שכן היה נוהג האר"י ז"ל לעשות. וכתב להשיג על המתכוונים לעשות דוגמת שם שי"ן דל"ת יו"ד שיש בזה ספק חשש כשסתלק הרצועה נמצא כאלו מוחקו דוגמת שכ' הלבוש. בכתכ שמו על דפי הספר אין לפותחו ולסוגרו בשבת וגם הביא מהזוהר ואתחנן ופרשת פנחס דאי' שם תרין בקשרא חד דהיינו יו"ד וקשר רצועה במעברתא שהם תרין בקשרא חד שאנו קושרין היו"ד עם התפילין והוכיח שאין לעשות כריכות על הקיבורת. ובסוף דבריו שראה בחלום להרב מהרח"ו ז"ל אשר האמת נכון עליו ואמר לי הנה בספר הכוונות בדף עצמו שמ"כ אורך הרצועה תמצא ראיה יותר ברורה והיא נכונה וחזקה והוא שתמצא ענין קשירת תפילין ש"י יקשור תחלה תש"י ויקיף ז' כריכות סביב הזרוע כו' ר"ל שיקשור תחלה היו"ד עם התפלה ש"י וזהו קשירות היו"ד לבד ר"ל ע"י הידוק הרצועה נקשרת היו"ד אל תפלה ותיכף ימשוך הרצועה סביבות הזרוע לעשות ז' כריכות ולא אמרתי כ"א קשירות היו"ד כדברי הרשב"י מן הטעם שכתב בשמו וכן אמרתי כמ"ש וכן תעשה ע"כ החלום: גם בש"ע ולבוש לא נזכר לשון כריכות אלא קושר קשירה אחת בלבד לצורך היו"ד עכ"ל הר"י צמח. ורבים מיראי ה' אחרי רואם זה חזרו לעשות כדבריו ז"ל עכ"ל. ומכאן תראה שמ"ש בש"ע האר"י שהביא בעט"ז לאו האר"י ז"ל חתם עלה. וכי מ"ש בפע"ח הנרפסת לעשות ג' כריכות בקבורת כעי"ן שי"ן הוא מהחברים ואינו עיקר כיון שאינו מתורת מהרח"ו שהוא העיקר: וגם במ"ח כתב שיניח היו"ד על המעברתא ויכרוך עליהם כריכה אחת ומדברי מהר"י צמח נראה דליתא ואם נאמר דמ"ש כשהיה עובר הרצועה בזרוע והיה מהדק וקושר היו"ד עם התפלה היינו ע"י העברת הרצועה על היו"ד עם התיתורא אלא שזה אין עליו שם כריכה רק שם קשירה שמיד משם ממשיך לזרוע לכרוך הז' כריכות וכן משמע קצת בסוף דבריו הוי א"ש דדברי הבר"י ובמח"ב לא סתרי אהדדי. אך מדברי מהר"י צמח שהבאתי לעיל ס"ק ה' מבואר נגלה שדעתו שלא לקשור אותה עם הרצועה כלל וצ"ל דקשירה דקאמר היינו מחמת ההדוק שמושך הרצועה בהדוק מתקרבת ומחברת אל התפלה והיינו כדרך הנוהגין לעשות הנקב שבכפילות הרצועה לצד השמאל וכל מה שמושכין הרצועה אינה מתקרבת אלא מתרחקת קצת. ולפ"ז ע"כ מ"ש דקושרין היו"ד עם התפלה אינו ע"י ההדוק רק ע"י העברת הרצועה על היו"ד והמעברתא מקשר אותם יחד וכבר כתבתי דממ"ש ס"ק ה' אינו נראה כן וצ"ע:
השער. עבה"ט ובחנם השיב הבר"י על הט"ז דגם כוונת הט"ז על קצה התחתון מהתפילין דהיינו התיתורא ושוב מצאתי כן בא"ר וכ"ב בשו"ת דברי יוסף ס"ג יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת על הראש ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא ודלא כגן המלך סי' קנ"ג והביאו בבר"י:
בעורף עבה"ט ובכנה"ג כתב בשם שלטי הגבורים שבמרדכי דשבת כתב דהמניח שם למטה מצמיחת השער או הצואר לא יצא והוי ברכה לבטלה והיינו קצה התחתון של הקשר יהיה למעלה מהתחלת צמיחת השערות וכמדומה לי שראיתי בספר קטן כשהקשר שמאחורי הראש הוא בגומא לא יצא י"ח ולא ידעתי מאין יצא לו. זה שהרי מלשון הש"ג משמע דבצמיחת שערות תליא מילתא מיהא ודאי דעורף היינו נגד הפנים כמבואר בחולין ומ"מ נראה שיש לעשות כן לכתחלה דבעינן שיהא הדק היטב סביב לראשו. ועיין בעטרת זקנים ס"ס זה וכל שהקשר משפע ויורד בתוך גומא א"א שתהיה הרצועה שסביב הראש מהודקת היטב. וכ' בפנים מאירות חלק ג' סי' ט' מי ששגג ולא הניח תפילין ש"ר במצחו במקום הראוי כמה שנים ועל המצות עשה נתכפר לו בוידוי דברים אך לבו חרד על מצות לא תעשה של ברכה לבטלה לפ"ד הרמב"ם שהוא מדאורייתא והוא רוצה לקבל תשובה ע"ז ונראה כיון שלדעת התוס' והרא"ש הוא מדרבנן וגם שלפי מנהגינו אומר אחר הברכה בשכמל"ו שזה תיקון שלא יעבור על לא תשא א"כ לא חטא בברכה לבטלה ולכן אף שביטל עשה וצריך עולה לכפר מ"מ מיקרי דורן וא"צ לענות נפש רק תשובתו נרצה בחרטה ומודה ועוזב ירוחם ע"ש. ונראה מדבריו שאם לא הניח יד כתיקונו דלא שייך בהו הצד תיקון אמירת בשכמל"ו יש לו לקבל תשובה על ברכתו לבטלה: בהג"ה סעיף י"א ובשל יד אין להקפיד. ובלבוש כתב שיהיו מכוסים משום והיה לך לאות. וכתב בבר"י בשם זקינו מוהר"א אזולאי שיש מדקדקים להאפיל בטלית על הזרוע בשעת הנחת תפילין של יד. וכן ראוי לנהוג ע"פ קבלת האר"י גם ע"פ דרכו גם תפילין של ראש ראוי לכסותה בטלית עיין שם ועיין במג"א לעיל ריש סי' ח' מ"ש: