ביומו עבה"ט ועיין ביד אפרים דברים ברורים בפירוש דברי הט"ז ומג"א בזה:
(בש"ע ס"ה) מותר ליתן סחורה כו' בשו"ת. נ"ב מהדורא תנינא סי' כ"ט מי שיש לו חנות פתוחה ברחוב הנכרים ונכרי הוא שכיר לו לישב בחנות ולמכור ונותנים לו שכירות ידוע לשבוע או לשנה זה אסור אלא צריך להוסיף ולפסוק מכל מאה או מכל אלף אי מכל ככר דבר קצוב ואפילו פרוטה לדבר זה יהיה לו חוץ השכירות ואז אמרי' אדעתיה דנפשיה עביד אבל לעשות החנות בביתו או במקום אחר אם מפורסם שהמו"מ של ישראל כגון שהוא ע"י השנה חירות מהמלכות ע"ז ומפורסם שישראל ההוא השיגו אסור אף שהוא אמירה מע"ש שיעשה בשבת שבות ג"כ אסור כמ"ש הב"י לענין מכס אך כיון שהוא בקבולת ואין כאן רק חשדא י"ל מה"ת יחשדוהו שאמר לו כן בשבת ולכן יש כאן מקום היתר ומ"מ אין זה להקל רק במקום הפסד שיש לחוש שאם יהיה סגור בשבת יפסיד החירות וגם שישכיר גוף החנות לנכרי דכי מעייל לדנפשיה קא מעייל דשכירות ליומא ממכר וגם באופן המבואר שחוץ משכרו יקח דבר קצוב מהמכירה וגם בחול לא ישב שם יהודי לסייע עמו במכירה ע"ש ועוד כת' שאין לחוש מחמת שהמתעסק צריך לכתו' בפנקס מה שמוכר דהוה איסור דאורייתא כמ"ש חב"י לענין מכס יש לחלק דכאן אין לו הכרח שיכתו' ביום השבת ועוד דכדאי הרמ"א בסי' ש"ו לסמוך עליו לענין כתב שלהם ע"ש ועיין לעיל סי' רמ"ד ס"ק ז' בשם הנ"ב שמחמיר בענין כת' בדפוסין שלהם ע"ש ועיין בבר"י בשם ה"ר שלמה סאלמי הובא בספר שערי ישועה כת"י מי שיש לו אוצר חומץ והשר מכריחו שלא יהיה סגור בשבת בע"ש אחר חצות יאמר לנכרי כל אשר תמכור מכדים אלו אני נותן לך בסך פלוגי מהיום אני נותן לך שכר פלוני אם תרצה מכור אותם היום ואם ביום א' יותיר מסך הכדים ימכרם הנכרי ביום א' ויקבל שכרו משלם והרב מהר"י עיין בעהמ"ח שערי ישועה חלק עליו וכת' דאין לו תקנה אא"כ ירויח לו זמן או קודם שבת או אחר שבת שיוכל הנכרי למוכרם באותו זמן וכיון שהרויח לו זמן מותר הישראל ליקח ממנו מה שנשאר בידו אחר שבת ע"ש: