חצירו עבה"ט וכת' בשבות יעקב ח"ג בית שהוא עומד ליפול מותר לשכור עכו"ם בע"ש בקבולת שיסמוך המפולת ע"י קורות אך לא ישכור בפי' אלא שיאמר כל המתקן אינו מפסיד וכן בחביות שנסדקה יוכל לעשות כן ע"ש. וכת' בשו"ת נ"ב ח"א סי' י"ב באחד שהיה דחוק לבנות הגג בחה"מ סוכות שאח"כ יקחו הפועלים למבצר ולא ישיג בע"מ ויצטרך ליישב בלי מחסה מזרם ומטר בימות הגשמים וכת' שיש לצדד להתיר בקבלנות אף בשבת ויו"ט ביון שבק"ק פראג רוב בנינים שבונים היהודים הוא בקבלנות ובפרט כסוי הגגים ולכן אין בזה חשדא מבני העיר רק מאורחים ואינהו לא ידעי כלל אם הוא מלאכת ישראל אך אעפ"כ לא התיר כ"א בחה"מ בצירוף שהוא שעת הדחק כמבואר וגם כת' שלא יעמוד שם משגיח יהודי על הבע"מ ואם א"א בל"ז יקח עני שאין לו מה יאכל במועד ע"ש:
לב"ב עבה"ט ועיין בשו"ת פני יהושע כת"י קהל אחד נדר לבם לבנות בה"כ וטרם החילם לבנות קנו קרקע ליקח ממנה עפר וטיט ללבון לבנים ושכרו נכרי אחד שיעשה הלבינים ויצרפם ונותנים לו סך קצוב מכל אלף לבינים וכת' דאין להתיר מחמת שמקצת דרכם בקבלנות אלא דוקא אם הרוב דרכם לעשות בקבלנות וכת' שיש מקום לצדד לפי שי"ל דהא דאסור מלאכת מחובר אף שהיא מחוץ לעיר דוקא כשהתחיל הישראל הבנין בביתו ולכן אף שסיתת האבנים הוא בביתו של נכרי אולי יראוהו כו' משא"כ היכא שלא התחילו עדיין במלאכה כלל וסיום התשובה לא נמצא רק מראש ניכר שדחה גם היתר זה שכת' חזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי היתר כו' ע"ש ולפי מ"ש המג"א דבשל רבים ליכא חשדא היה ראה צד היתר נם בזה דמ"ש המג"א בה"כ בקבלנות לא רצו הגדולים להתיר כי בזה הזמן כו' האי טעמא לא שייך בזה שעושה מחוץ לעיר ועיין בא"ר שכת' די"ל דשבות אף ברבים איכא חשדא וצ"ע ועיין בשו"ת תפארת צבי סי' יו"ד בקהל שבונים בה"כ בקבלנות ע"י נכרי והנכרי רוצה לבנות בשבת ואם לא יניחוהו אפשר שיתבטל הבנין ועכ"פ הפסד יותר משני מאות ר"ט שיצטרכו לשלם לו בחנם בכדי להכשיר נזקו משכירות פועליו והביא שם מתוס' שבת בשם בה"ע שאם יש חשש שיתבטל כו' וכ"כ בפ"מ וכת' דאף שבא בשאלה שאין זה ברור שיתבטל אם יפסידו מ"מ יש לחוש שלא יתנו נדבה יותר וא"כ ממילא יתבטל וגם יש צד היתר שקנו קרקע מהנכרי ועדיין לא נקרא שם ישראל עליו לכן יש היתר שימכרו הכל הקרקע והצריך לבנין לנכרי עד שיוגמרו הכתלים רק אחר שיוגמרו הכתלים והגג אז יחזרו ויקנו ולא יעשו מאז ואילך בשבת משום דהכתלים והגג אין היכר שהוא לבה"כ אבל בבנין התקרה ושאר ענינים שניכר שאין עושין כן לבנין הדיוט רק לבנין בה"כ אין להתיר ע"י הערמת המכירה כיון שהוא ניכר לכל ולכן אחר גמר הכתלים והגג לא יעשו בשבת ע"ש:
(בש"ע סעיף ב') לפסול כי' וכתו' בדגול מרבבה שאם הגוי מסתת אבנים שלו ומתקן קורות שלו שהישראל עשה עמו קבולת על הכל והברירה עוד ביד הגוי לסתת אבנים אחרים ולהחזיק אלו לעצמו אעפ"י שמפורסם שהוא לצורך ישראל מותר שזהו לא נקרא עדיין מלאכת ישראל ע"ש:
שיכתו' לו עבה"ט וכת' בנודע ביהוד' מהדורא תנינא שנשאל מגביר א' היושב באמט אם יוכל לעשות חותם שיוכל לדפוס בו דוגמת חתימתו ממש וביום השבת יצוה להדפיס חתימתו על הכתבים שהוא צריך לחתום אסר לו וע"ש מ"ש בענין כתב שלהם ובשו"ת בית אפרים חלק אה"ע מבואר בענין זה באורך:
בקבולת עבה"ט וכת' בפנים מאירות ח"א סי' ל"ה שוכרי אוראנד"ש קוזיצו"ש מן השר דהיינו לחפור עפר ולהתיך ממנו ברזל ושורפים וצורפים העפר בתנורים אש תמיד תוקד וכ' שלענין העפר יש היתר בקבלנות דהיינו מעשר' עגלות עפר אתן לכם כך וכך אבל בהתכת העפר אין היתר אלא שימכור קודם שבת להעכו"ם כל חתיכות הגדולות בסך קצוב והפועל יעשה לעצמו החתיכות הקטנות בשבת בפרעון חובו ורשות ביד ישראל שיקח אח"כ בפרעון חובו החתיכות קטנות שראוים למכור בשוק וכן בהתוך זכוכית בהו"ט ימכור קודם שבת כל מה שיש לו בהו"ט דאז בדידיה טרח ואחר שבת יקבל הישראל הזכוכית שעשה הפועל בדמי המכר ע"ש ועיין באשל אברהם בשם נחלה ליהושע ועיין לעיל סי' רמ"ג ס"ק ג' וכת' בדבר שמואל סי' קל"ב על בנין פילאטווי דהיינו חיבור כלים וגלגלים שהאומנים טווים ושוזרים את המשי ופועלים שכירים מתעסקים בו והבית של ישראל יש לאסור. וכת' שהתיקון המועיל הוא להשכיר הכל לפועלים בעד שכירותם כ"כ ליטרות משי לשנה כו' ע"ש. ובמח"ב כת' שבשו"ת זרע אמת האריך בזה וכת' איזה תיקון יעשה שיהיה מותר עפ"י הדין ע"ש ועיין בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' ס"ו שכת' להתיר המאס באנ"ס דהיינו מקום שעושין הבורית כיון שידוע המנהג לעשות בקבולת וכן הוא בענין הבנין ואריגת בגדים אם מנהג המדינה שלא לשכור יום ויום רק בקבולת שרי וע"ש לענין עישון הכוורת שיאמר למה אתמול לא עשנ' בפני הכוורת ולא היית מפסיד שכרך וע"ש בסי' רמ"ה להתיר אמירה לעכו"ם לעשות מעשה שעושין להחזיר הצירעין שברחו מהכוורת למקומן ע"ש. ועיין בהלק"ט בדין עכו"ם בונה בביתו והיא בחזקת ישראל ע"ש וכת' בשו"ת נ"ב מהדורא תנינא סי' ל"ח ישראל שיש לו פאברי"ק של קארטין וכל הכלים של ישראל וגם הבית שלו אך שעומד ברחוב הכותים והפועלים הם בקבלנות והעלה להתיר כיון שמפורסים לכל שהפאברי"ק דרכו להיות בקבולת ועומד בין הכותים והביטול הפסד רב שיצטרך לשלם לפועלים בחנם אך יזהיר היהודי שלא יבא לבית ההוא בשבת ע"ש ועיין ברדב"ז חלק ב' סי' י"ג מי שלקח מכם הראמיי"ט וצריך לקנות שיורים לעשות סוקאר ואם לא יעשו מלאכה בשבתות ויו"ט יופסד הכל ע"ש אופני ההיתר ועיין בתשובת לחמי תודה סי' ג' וסי' ד' ועיין בבני דוד הל' שבת כאחר שיש לו חנות שמתעסק במלאכת הספרות ודרך ליקח לו מסייע ולוקח בעל החנות החצי ממה שמשתכר זה מותר דהוי כאריסות ואפילו אם אח"כ התנו שזה יתן כ"כ שכר לבעל החנות והמותר הכל לעצמו מותר אעפ"י שהחנות עד היום בחזקת ישראל הוא והוא מתעסק בה בחול מ"מ ליכא חשדא כיון שדרך ליתן החצי ובנותן החצי גופא שרי וא"כ פשיטא דגם זה שרי ע"ש:
במלאכתו עבה"ט ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ך' פורשי מכמורת של דגים שהמצודה פרוסה מע"ש ומתמלאת בשבת ואם תעמוד כך עד בוקרו של יום ראשון יגנבו הרבה וגם יש פסידא אם לא יריקו שאם יפלו שמה אחרים יש להתיר אך שלא לומר בפירוש להעוסקים במלאכת ביום השבת ולצוות להם שיריקו המצודה רק לומר מדוע לא עשית כן בשבת שעברה או כל המריק לא יפסיד שכרו כיון שיש כאן פסידא שקשה להפקיד שומרים כל היום וכל הלילה לפי שהיא רחוק משפת הנהר והיזקו מצוי וגם מותר שישב ישראל ויראה בשעת הורקת המצודה שלא יגנוב וכמ"ש במשבצות שנהגו כהט"ז אך להרחיק מן הכיעור וכדומה טוב שיעמוד מרחוק ויראה את מעשיו ע"ש ואם הישראל שיש להם מצודות דגים ושוכרים עכו"ם ולפעמים צדים בשבת עיין בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ"ד ובשו"ת הרשב"ש ס"ס תקע"ז ועיין בגו"ר כלל ג' סי' כ"א בגבינות לחות שמביאים במצרים ביום ראשון על השוק למכור והוא ידוע ומפורסם שמלאכת שבת הוא ע"י שכירות ואף שעושה בקבולת אסור משום חשדא אך כיון שהדבר צורך לרבים יעשה ישראל תנאי עם הכותי בעל החלב שלא יקנח ממנו אלא אם כן יעשנה גבינות ואם כן יד ישראל לא אגידה במלאכה וכיון שהוא דרך מקח וממכר אין אנו אחראין לטועים שיסברו שהוא דרך שכירות עיין שם: