קטנים עבה"ט וצ"ע ממ"ש המג"א סי' תקס"ב דקטנים לא מהני וע"ש שהגיה גדולים במקום קטנים ועיין בש"צ בשם מטה יהודה שפירש עד שיהיה נראין הקטנים היוצאים אחר התפלה היינו הבינונים דהיינו שבתחלת צאתם נראים קטנים ואח"כ אותם הקטנים בעצמם נראים לעינינו יותר גדולים ואחרי גדלם יוצאים כוכבים אחרים קטנים וכ"כ בבר"י דקטנים דהכא היינו שאחר הבינונים שעליהם אמרו פרק ב"מ שודאי לילה ובסי' תקס"ב מיירי בהבינונים תחלת יציאתן שהם קטנים ובזה מיישב דברי הש"ך ביו"ד סי' רס"ב ממה שתמה הפר"ח בליקוטים ע"ש והני ג' כוכבים לענין ק"ש לא בעינן רצופים אלא אפי' מפוזרים מהני ועיין סי' רצ"ג:
בלא ברכות עבה"ט ועיין בשאגת אריה סי' ג' האריך ומסיק דירא שמים יש ליזהר לקרות כל הג"פ של ק"ש אחר צאת הכוכבים. ואף ע"פ שכבר קרא בבהמ"ד מפלג המנחה ולמעלה. וכתבו בשם האר"י ז"ל שהיה נזהר שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה ואפי' הי' ע"ש עכ"ז לא הניח לאומרה בקול רם אלא הי' אומרה בלחש ואח"כ בקול ע"ש ועוד כתבו בשמו בענין ג' משמורות כו' דיש להתפלל כל הג' תפלות עת שהוא קרוב יותר ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל הג' תפלות צריכים להיות ביום וק"ש יקרא אחר צאת הכוכבים וכ' בשלמי ציבור שכן הוא בפירוש בזוהר חדש פ' בראשית ובשאר מקומות בזוהר וא"כ איך הי' עושה תרי קולא דסתרי אהדדי וצ"ל דסמך על ר"ת דבתפלה הקילו והי' קורא ק"ש אח"כ והנוהגים כמנהג הרב זללה"ה להתפלל ערבית מבע"י מ"מ במוצאי שבת מאחרין תפלת ערבית להוסיף מחול על הקודש ע"ש:
מיד עבה"ט ובשאגת אריה סי' ד' האריך וסיי' בה ואם רצה שלא לקרות עד סמוך לעמוד השחר הרשות בידו ע"ש ואין לעשות כן כ"א כשיש צורך בדבר: