לי נס עבה"ט ועיין במהריט"ץ סי' פ"ז מי שנעשה לו נס בעליה והוא דר למטה ואינו עולה בעליה אם לאחר שלשים יום עולה בעליה צריך לברך דמקום מיוחד בעינן אף שגוף העליה היה רואה בהיותו דר למטה. ועיין בר"י בשם פרי הארץ סי' ז' גמגם בזה ובריש צרור הכסף כ' לייש' ע"ש. וע' ברדב"ז ח"ג תקע"ב מי שנפל מן הסולם ובשרו עליו יכאב לא יברך הגומל ולא שעשה לי נס אלא בלא שם ומלכות:
יריכו עיין בה"ט ובא"ר הכריע דבנו ונכדו אפי' נולדו קודם ושאר יוצאי יריכו אפילו נולדו אחר כך ובבר"י הכריע כהמג"א וכן משמע מסתימת הפוסקים שיש מי שכ' נכדו מברך תו לא ובמח"ב הביא בשם המאירי בפסקיו כת"י שכ' הגרסא ברי' ובר ברי' וכן הוא בשאלתות ודוקא בנו ובן בנו מפני שהם בני דורו כו' ע"ש ובא"ר ושאר יוסף וכ' בסולת בלולה מדברי הזוהר ושל"ה מי שנעשה לו נס טוב וראוי שבו ביום יתבודד בכל שנה להודות ולשמוח ולספר קצת מהנס והביאו במח"ב וכ' אני ראיתי בשיטת ר"ה להרמב"ם בסופו ואיתא שם שהרמב"ם קיבל עליו להתבודד ביום הצרה בכל שנה וביום שלאחריו לשמוח ולשון זה הביאו בס' חרידים וכיוצא בזה נמצא שעשה הגאון בעל תוי"ט ועוד גדולים כאשר יצאו מצרה לרווחה: