בפירות עיין בה"ט ובבר"י נסתפק מי שאכל כסנין ופירות כשיעור דדינה דמברך וכולל שניהם אם יכל להוציא מי שאכל כיסנין לבד ונסתפק אם זה שכולל בברכתו גם פה"ע יכול להוציא דשמא לדידיה הוי הפסק והביא שם הרדב"ז סי' שס"א המוזכר בסי' ק"מ ועוד ראיות דמצי השומע לכוון שיצא במה שנוגע לו ולא איכפת ליה במה שמוסיף שמברך לעצמו ע"ש וע"ש שאם היו יושבים ואחד אכל פירות שאינם ממין ז' ואחד שתה השותה יכול לפטור חבירו בברכת בנ"ר והביא מגינת וורדי' בהי' לפניו יין שרף ומרקחת ברכת שהכל של היי"ש פוטר ברכת שהכל דמרקחת וכתב בדבר שמואל סי' רצ"ה כשאחד יוצא בברכת חבירו שצריך לכוין מתחלת הברכה עד סופה כגון קידוש וכיוצא בו לא יענה ברוך הוא וב"ש דהא שומע כעונה ופיו ולבו שוים באמירת הברכה ואם עונה ב"ה וב"ש הוי כמפסיק ומוסיף ומשנה ממטבע שטבעו חכמים ע"ש ובבר"י כ' דבשושנים לדוד הכיא מי שחלק עליו כו' ונכון ליזהר אך אין למחות במי שעונה ב"ה וב"ש ע"ש:
בשמיעתן. עבה"ט ועיין בפר"ח סוף סי' כ"ט ובת"ש סי' א' ס"ק סמ"ך ועיין בבר"י דאע"ג דיוצא בשמיעתו אף בלא עניית אמן מ"מ לכתחלה יש לענות אמן אחר הברכה שנתכוון לצאת בה ולהורות בפועל שהוא נתכוין לצאת בה ומייתי מירושלמי פ' ג' שאכלו דמצו' בעניית אמן ולא עוד אלא שמזכה להמברך שיצא בעניית אמן ומיישב בזה דברי הא"ז שמביא בד"מ סי' קס"ז ע"ש וכתב שמשם ראיה למ"ש בפנים מאירות ח"ב סי' ה' שאם כל א' כוסו בידו לקדש וממתין לחבירו שיאמר פה"ג ויענה אמן והדר מקדש דהוי הפסק ובבר"י הביא סיוע לזה ג"כ מדברי הב"י סימן נ"ז לענין ב"ש אם סיים קודם החזן ע"ש ודברי הפמ"א אלו הבאתי לעיל בש"ת ע"ש: